כל הבלה בלה של הבפנים

הנוראה מכולן,

מקבלת מדליית זהב על אכזריותה,

הופכת את הבטן,

מטלטלת את הקיבה.

מדירה שינה,

ממגרת, מרסקת, דוחקת לפינה,

שולחת לתהומות.

תחת שמיכה דקה,

מקום מסתור,

חשוך ללא אור,

קולות מלחששים,

חסרי רחמים,

שולחים פגיונות צדק,

מנקדות ואת העור והפנים,

מחוררות עד לעיוות פנים,

משתקפים במראה שבורה,

מדוייקת וחדה,

תחדור ותחשוף את הצער,

מתמסר לזריחה הסהר,

אומר את שלא יתקבלו,

ששפתיים לא יוכלו ,

שלא יספיק או יבטא לעולם,

ששפה בו מוגבלת, סימן נעלם,

אולי בכל זאת ישמע, יאמין,

יקרא את הלב , יבין,

גם ממרחק, מכתב כוכבים,

-------  ללא קול חודרת עננים.