כל הבלה בלה של הבפנים

בשניות מעטפת האדישות נפרצה 

בדקות עלתה בלהבות ההגנה 

ברגעים כוויות כיסו כל חלקה חשופה 

מעמסה כבדה מדי 

אפילו לזרועותיי 

רציתי לזחול חזרה 

למהר, לשוב אל הבועה 

להדביק כל פתח 

לחסום כל רווח 

לדקלם בעל פה כל כתב שקיים 

לשנן ולהבדיל ישנו ונעלם 

עיני לרגליי 

אבל.....

אז בחרו בשבילי 

לכודה בתוך ראשי שלי 

דופקת על הדפנות 

בודקת מפתחות 

מדברת לגפיים עייפות 

מתיישבת על האונה הימנית 

מעפעפת שנית

ומחכה שיחלוף  

כבר אמרתי שאני שונאת ימי שני?