כל הבלה בלה של הבפנים

כל-כך תמימה, ראשונית.

מהדברים הכה פשוטים של החיים,

כמו ניצן שנפתח באיחור ועוד ביישן מלהיחשף. 

מעלה אדמומיות קלה,

צחוק מקוטע, 

בקשה נלחשת, לוחשת את עצמה.

מנוקדת בהיסוס, מנגנון הגנה. 

הלא מוכר, פינת עולם שהתגלתה.

מעלה את הדופק, דוחפת לקצה שלא מובן.

רתיעה, סקרנות, מחול של רגשות, 

מושכת את הפוקוס, עוצרת נשימה, מה יהיה הצעד הבא.

לחזות בהתוודעות נפש לתהפוכותיה,

שי מרהיב ומנצנץ, ממלא בהודיה.

הדרך אליה בנפשי שלי היא סוד, המעטים שמגיעים לשמוע הרוויחו ביושר, אך זה מעורר השראה לראות כמה לאחר, היא נצעקת מגרון יבש וקול משובש, נאמרת לחלל ונשארת עד שיחבקו אותה ויתנו לה מקום.

תודה.