כל הבלה בלה של הבפנים

הצתמקתי, לכדור קטן לח ודוקרני, 

הפניתי את קוצי שלי אלי, יכלאו את האני, 

יטבלו בלחות, ימרחו על עפעפיים ישנים, 

יחדרו בין צלעות, נים לא נים. 

מחשבותיי שבויות עד שיגעון, 

מתחננות שיגיע אור ראשון, 

משום מקוות תהיה בו הקלה, 

תקוות שווא משמש להכלה. 

היא מטפלת בצימוקים אחרים, 

כאלה שניתן, שקרובים וזקוקים, 

אשאר בצל אם כך לעוד רגע,

אקשיב, אעלם, אתמזג עם הטבע.