כל הבלה בלה של הבפנים

ברגעים שהמציאות מגיחה מבין קשתות בענן וענני אגדות ורדרדים. 

לעיתים היא קוסמת, בהירה, מעלה חיוך ומבקשת ברכה. 

בצליל של בועות סבון מתנפצות, חלקן עפות, נוחתות על עלי דשא מנוקדים, יושבות, משקפות צל אוהבים. 

דורשת את תשומת ליבי, מכריחה אותי להישאר, לא לשקוע לעולם משלי. 

לעיתים זה קשה יותר מכל דבר אחר, להבין שלא המילים שלך מכתיבות את הסיפור, את מה שהיה כה צלול וברור. 

מחבר ביניהם רק שיר עורבנים, תודה שחיכיתם, אלה שמבינים, מבינים.