לפני שנה. 7 במאי 2023 בשעה 9:40
דווקא שסוףסוף עשיתי בלב שלם, שלחתי, שיחררתי, נתתי לכל השבילים שניתבו לעתיד לוט בערפל מסויים להתפוגג, דווקא אז.
איכשהו זה פחות כואב, זה כמעט משעשע, עד לבעבוע של בועות צחוק וחוסר אמונה.
למרות שזו ממש לא הפתעה, הדרך חסומה, לגמרי בלי סיבה, כיוון שלא התכוונתי ללכת בה.
נו טוב, יצירי דמיונות לעיתים מעוררים שדי פחד מתנומתם, דוחפים לפעולות חשוכות הגיון, מההתחלה הבנתי, די סמכתי ולמדתי בדרך הקשה, כמו תמיד, הלוואי שאחרים היו רואים את הדרך כמוני.