כל הבלה בלה של הבפנים

אני מנסה לכלוא את זה

לשים הפרופורציות 

לקדש את מה שכבר יש 

לא לצפות או לקוות או לחשוק 

אבל זה חזק ממני 

סוכריות קופצות מזמרות בתוך עורקיי 

גמגום מילותיי בקושי מובן 

חשש סביר מהנפילה הקרבה אולי נדחק הצידה אל הפינה לטובת ניצחון במלחמה ארוכת שנים 

בה נשארתי נאמנה לעצמי 

למרות הכל 

עשיתי דרך ארוכה כל כך 

התעמתי מול ועם וב 

ועכשיו יש אור בקצה 

כה מסוכן אני יודעת 

יש דברים שעדיף להם להישאר האפלה 

אבל אולי הגיע הזה לראות מה יש בקצה המנהרה 

ולא לקוות שלא איחרתי

תחזיקו לי אצבעות:)