כל הבלה בלה של הבפנים

אין, לא קיים, נעלם

אבל קודח, מעלה עשן, מבעבע, נשרף, אם הוא נשרף הוא בכל זאת שם?

היה נדמה שלא, שבמוחי הזיתי מח, דמיינתי חזיונות, חלמתי חלומות, דברי תעתועים, השלתי אשליות. 

אבל הלך, או בדרך להלך, כמעט לפח. 

את כולו בשביל הדבר, חונק, דוקר את הגרון, שאי אפשר לנשום ושם בכלל נמצאת הנשימה, אני רוצה עוד שאיפה וזו אפילו לא הסתיימה. 

אני כבר כמעט לא רצה, המח לא זז, מדשדש, מקיא מיצי קיבה, הוא כאילו מעולם לא היה. 

אין את הפריוילגיה לא לתפקד, אחשמל ואשטוף ואטלטל, עד שיהיה מוכן לריצה אחרונה, אפילו אם שם תסתיים הכהונה

שלוש

ארבע

ו....