כל הבלה בלה של הבפנים

(פאוזה)

ההנחיה לנשימה בין המילים,

התערבות המחזאי לתכנונו המדוייק כפי שהוא דמיין את שכתב

רגיעה, נשימה, מכל פעולה או אף באמצע האמירה.

ואני שגנבתי בחפץ לב והשאלתי אל ליבי, לא כמובן מאליו, כקדוש ובכל זאת גניבה, גם אם היצירה איפשרה לי ונתנה את רשותה, לחשה לי לקרוא בה, להריץ עיני על השורות, לשפוך את רגשותיי אל התוויות השחורות, למרוח את הדיו בדמעות ו

( פאוזה)

לכן אולי כשלרגע הנחתי לכל הסובב קיומי הקטן, נחטפתי אל הסערה המשתוללת בחוץ, הנעתי ופעלתי ללא הפוגה, בורחת אל ומהשממה.

מחליפה נופים וצבעים, סופגת יופי מדמם שבאכזריות שותק, אדיש אל הנעשה, נטרלי בדעתו בין מאבקי האדם החולפים על פניו, נופלים על פניו, מנשקים נשיקת פרידה. 

(פאוזה)

אז עצרתי, ומרגע ההתפרצות הופיע קיצו השני של המטבע, התכנסות תהומית בסיפור אהוב לא נשכח, קריאתו כמעט כבראשונה פעם נוספת, נופלת ומתעלמת מהוראות המחזאי

רק בתום דבר, ארים ראשי ואציץ מהבור, אעצור

(פאוזה)

וכן רק כאן מסקנה

ניתוח מח, אין דרך אחרת, ניסיתי, תודה