חנוך לוין
1967
לא יאומן כמה זמן עבר, והשירים והדיאלוגים יכלו להיכתב כבר אתמול, ראית עתיד, ציני ובועט, ביקורתי ועצוב, אמיתי עד כאב
שנים חלפו ואנו בדיוק באותה הנקודה.
דואט ״על מה נלחמנו?"
מתוך: את ואני והמלחמה הבאה
בספר: מה איכפת לציפור
[שכן ושכנה נפגשים בחדר המדרגות]
פוקס: אדון גורביץ' היקר, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו הכחול לבן?
הארץ הכבושה הלוא שלנו,
העם רוצה לשוב לאדמתו;
על-כן בשמו חובה עלי לומר:
אף צעד שכבשנו לא יוחזר!
גורביץ׳: גברת פוקס היקרה, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו האדום-עתיק?
ביקשנו להציל רק את חיינו,
העם רוצה שלום מעל לכל;
על-כן בשמו חובה עלי לומר:
כל צעד שכבשנו כן יוחזר!
פוקס : אדון גורביץ׳ היקר, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו הכחול-לבן?
גיסי לחם בקרב על הר הבית,
אסור שמלחמתו תהיה לשווא;
על-כן בשמו חובה עלי לומר:
אף צעד שכבשנו לא יוחזר!
גורביץ׳: גברת פוקס היקרה, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו האדום-עתיק?
גם בן-דודי ראה גוויות בעזה,
אסור שתהיינה מלחמות;
על-כן בשמו חובה עלי לומר:
כל צעד שכבשנו כן יוחזר!
[הם ממשיכים בדיבור על רקע המוזיקה]
פוקס: ברחוב שלנו גר צנחן אחד שנפל. המלים האחרונות שלו היו: לא להחזיר כלום!
גורביץ׳: גם שכן שלי מלמעלה נפל. שבוע לפני המלחמה הוא דיבר על זה שצריך להחזיר הכל תמורת שלום. יש עדים!
פוקס: אני רואה שקשה איתך, אדון גורביץ׳.
גורביץ׳: בהרוגים לא תפתיעי אותי, גברת פוקס. יש לי הרבה בסטוק!
[מופיעה שכנה נוספת, קולה שבור]
שכנה: אדון וגברת יקרים, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו היקר כל-כך?
הארץ הכבושה היא בידינו,
אך בני שלי איננו בין יָדַי;
על-כן בשמו חובה עלי לומר: רק מי שמת - אף פעם לא יוחזר!