התעוררתי וביקשתי לעצמי יום לא שיגרתי
משהו אחר מהשיגרה הלא שגרתית שנוצרה במהלך השבועות האחרונים
קמתי הרבה יותר מדי מוקדם (שיגרתי)
יחסית לזה יצאתי עם הכלב יותר מדי מאוחר (גם שיגרתי)
וגלשתי לשעות החמות
ככה יצא שהתארגנתי במהירות שיא אפילו יחסית אלי ויצאתי להתנדבות בדרום
הנסיעה מעולה, נוכחות ההרים העוצמתית, ריח המלח הנישא באוויר, חוץ מהאידיוט (כינוי לפון) שלא הסכים גם מוסיקה וגם וויז, אז עשינו תורות, קיוויתי להיות בזמנים והגעתי בדיוק על הדקה.
אבללל.... כמובן ששכחתי שכל סובב ים המלח אין תחנת דלק ולא רציתי לאחר
וכמובן שנתקעתי בדרך... מניעה מתקדמת משמימה וחוזר חלילה, בילי המסכן(כינוי לרכב) נלחם על חייו בחום.
וכמובן שאדיוט לא רוצה לספר איפה יש תחנת דלק בסביבה ולוקח לו איזה שעה
וכמובן שעד שאני מוצאת, היא רק שבע דקות נסיעה ממני, אין אף רכב נוסף בסביבה
ואז, רכב מגיע, הללויה, מנופפת בידיים, עוצרת בחורה צעירה
אני מסבירה מה קרה והיא "אני ממש מפחדת"
ממי? ממני? מסתבר שהתשובה כן
קודם כל, אם את פוחדת למה את עוצרת??? סעי ואל תעצרי אחותי, אם הייתי מחבלת כבר הייתי מספיקה להרוג אותך, להכין קפה בפינג'ן לקחת לך את הרכב עם המיכל דלק המלא ולסוע.
שנית כל, אני לא מחבלת! לא נראית ולא נשמעת ובטח שלא מתנהגת.
שלישית כל, מזל שלא אמרתי את השם שלי היא עוד הייתה חוטפת התקף לב על המקום והייתי צריכה לחיות עם זה לשארית חיי.
עוברות עוד עשרים דק ועוצר זוג חמוד, הוא עם קול של מעשן בשרשרת והיא אלגנטית ושקטה.
מגיעים לתחנה וכמובן.... שהם מקבלים רק אשראי ואני רק עם מזומן.
מחכה מחכה, מוצאת מישהו שישים עלי כסף ואני אחזיר לו במזומן, מנסה להשאיר לו יותר אבל הוא מתעקש ומגדיל ראש לסדר לי טרמפ חזרה לבילי עם יפה, נהגת האוטובוס הזקנה והקשוחה שמרצה לי על יהדות, התורה, העם הנבחר וכו', בדרך והייתה חייבת גם להכניס איכשהו את "ותראי איך את מתלבשת" אבל אחלה גברת. (כבר ראיתי איך את הדרך חזרה אני עושה על הגמל של הבדואי)
כמובן שעד אז נגמרת הסוללה, אני נוסעת על בליינד, לא מעזה להדליק את המזגן שלא ייגמר שוב הדלק ומתבשלת מזיעה, אות להזדהות עם בילי שלא ירגיש לבד.
כפרים, הכל ערבית, הטלפון נטען, דרך השטחים ... מצויין, מגיעה באיחור מטורף לעבודה.
יום שיגרתי, אני רציתי שונה
נו טוב אולי מחר