כל הבלה בלה של הבפנים

היא עוטפת אותי בזרועותייה

מחממת איברים ומבליטה בניגודיה את הקור של אחרים

שכבה של הגנה

שמיכה שיכלה להיות מיהלומים חסיני כל

אני יודעת שאינה יכולה כל,שאף בקלות תיסדק, רסיסים רסיסים שלא יהיה ניתן להשלים לעציץ ממנו תפרח ותצמח עטיפה חדשה.

לבנתיים אקבל אותה, לא אגרש מאמונה קדומה, אשלח בצחוק מזלזל או אשניא עד שתבחר ללכת בלי שאצטרך להראות לה את הדרך יציאה.

אין בה שום נחמה, וההקלה אינה מורגשת אחרי שאיברי כבר התרגלו בלפופיה

למרות זאת אלחש לה ברוכה הבאה