כל הבלה בלה של הבפנים

צעדים

גדולים מדי לרגליי הקצרות

פוסעים בביטחון ושועתים קדימה

נותר לי לרוץ או להיבלע במאחור ההו כה שחור 

צועקת קריאות שמהדהדות חוזרות רק לאוזניי

קריאות להאטה קלה, רק עד שאבין

אעשה סדר בהמולה, מנגד שתיקה

התקפלתי לתוך עצמי, נדמתי

רק האצבעות מראות את אי השקט המתחולל 

צעד אחד.

ולהימלט, מסיטה מבטי פנימה, תרה אחרי פתח יציאה

מחשבת כל תחינה, מלקטת כל זיק שיגלה הבנה

נתקלת בחומה.

שלוש מילים קטנות, פסקו האותיות

לכי לישון, כבר מאוחר

תגלי מה יהיה מחר