המחברת הגדולה

הרבה אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי: "גלינדה, איך מצליחים לאלף מישהו כמו הצעצוע שלך,  כשידוע שהדבר שהכי חשוב לו זה החופש שלו?" בסדר, אף אחד לא באמת שאל אותי, אך זו שאלה טובה שאני עצמי בודקת ועונה לעצמי עליה תוך כדי הליכה. בניסוי הספציפי הזה גיליתי כמה דברים שאני אשמח לשתף אתכם:

א. כשיש הגדרות ברורות וידועות, אפשר לפתח חופש בצורה מאוד יצירתית בתוך הגבולות. למשל, הגדרת החופש שלו שונתה במעט על ידי. הזכות שלו לחופש היא הזכות לחשוב כרצונו, להביע את הרצונות שלו, ולהרגיש את התחושות שלו באופן אותנטי. לגבי אופן הפעולות שלו, הוא כבר יודע ומבין שיש שדות (שהולכים ומתרחבים) ובהם אני בעלת הזכות לקבוע את הפעולות שלו, וזו הדרך היחידה שלי להשפיע על ידי הפעולות (שלו ושלי) על הרצונות שלו, וכך גם על הרגשות והתשוקות שלו. 

ב. הוא זכאי לחופש הכי בסיסי מבחינתי, הוא החופש להצטיין. על מנת להצטיין יש לפעמים צורך בתחרות, בקנאת סופרים, ולכן אינני מונעת ממנו תחרות. התחרות הזו יכולה להיות גם מול עצמו ולהוביל לשיפור עצמי, כשאני מתגמלת אותו בהתאם לשיפור. היא יכולה להיות מול אחרים ולהוביל לכך שהיצר התחרותי משפר אותו, וחשוב יותר, מנקה את האבק מהרצון שלו להתאים את עצמו אלי ולרצונות שלי.

ג. גיליתי שניתן להתיק את הרצון שלו לחופש, אל הרצון שלי לחופש. על כך הייתי רוצה להתעכב מעט. אני חושבת שיש משהו מאוד שובה כשמביטים על מישהו שמשמר ומשתמש בחופש שלו בלי להתנצל, ומבלי לאפשר לאחרים לבצע מניפולציות רגשיות שמצמצמות את אותו החופש. עמידה על כך כשלעצמה מייצרת משוואה שמצריכה התעמתות עם תחושות מורכבות שיכולות להרוס את ההתקה. השלב החשוב לענייננו, הוא לרתום את הנשלט לטובת אותו החופש על ידי שיתוף (רצוי במינון נמוך שהולך ועולה) בעונג שהחופש הזה מייצר. טוב יותר- ערבוב של עונג וכאב שמייצר קשירה רגשית נוספת של הנשלט, עד לכדי התמכרות לתחושת החופש הזו שהוא מצליח לחוות באמצעות מתווכת. מדובר בתהליך שיכול לבצע שינוי רגשי עמוק ומפתיע.

כשאני יוצאת מהבית, אני משאירה צעצוע על הברכיים עם זין זקור ואדום, אחרי שעות לא מעטות של התעללות ומניעה. אני משאירה לו גם את הנייד ומטלה, על מנת שלא ישחת את זמנו לשווא: הוא מתבקש למצוא לי מתנה שתביע את הערכתו הכנה על כך שאני חולקת איתו את החופש שלי עד לפרטי הפרטים הקטנים. אני מסבירה לו שעכשיו, כשהוא כבר מכיל טוב יותר את החופש שלי, אני כבר מקבלת עונג רב מעצם השיתוף שלו בחופש שלי. למעשה, כך אני מסבירה לו בסבלנות, מדובר בחופש שלנו. הוא מרים מבט שחלקו כאב וחלקו גירוי. אני מלטפת אותו בראשו, ומגישה לו את הנעל שהוא בחר בעבורי בכשרון רב, כדי שינשק אותי לשלום.

אתם חייבים להודות שזה מקסים.

ץ

אחרי מספר ימים של כליאת הזין החמוד שלו, כבר אפשר לדבר איתו על הכל, בלי שהוא ינסה להראות במבעים לא מרוצים שלדבר על גברים אחרים בפירוט כזה, זה ממש לא לעניין.

למעשה, נוצר כאן מד נהדר, כי בכל פעם שאני "עוברת את הגבול", הזין הכלוא שלו מותח שובל שקוף ורירי עד לרצפה.

כך אפשר לגלות בצורה חד משמעית, מה פירוש הגבול הזה. אני שולחת לו מייל אחד או שניים מתוך שרשרת מיילים שנשלחו אלי ממחזר. נעים לגלות שמבעי הקנאה ואי שביעות הרצון של לפני מספר ימים מתחלפים במבעי כאב, עת ראש הזין שלו מתנגש שוב ושוב בכלוב הסוגר אותו, ועוד שובל שקוף יוצא לדרך. אני מבליעה חיוך, אבל אמפטית מאוד לכאב ולשינויים המתחוללים בו.

זה זמן טוב לבדוק גבולות, כי עולה בי הרושם שהגבולות הולכים ומתרחקים, כי כל שאלה שאני שואלת, נענית ב"כמובן, מיס."

זו התשובה לשאלה אם הוא מבקש ממני לפגוש ולהנות מהמחזר החדש.

זו התשובה לשאלה אם הוא ישמח שאעביר את תודתו הכנה על הגירוי המיני שאותו מחזר מעלה בי.

נפלא. אמשיך לעדכן.

הערה קצרה לסיום. באחד הימים שחררתי אותו לגמור. למחרת התעקשתי לנעול אותו שוב, למרות שהוא לא כל כך רצה. מהניסיון שלי, אני ממליצה לא לחכות עם הנעילה הנוספת, כי בניגוד להתנגדות ותחושת העצמאות שעולה לכאורה באותה העת, הכניעה ממשיכה להעמיק ממש מאותה הנקודה. אני ממליצה לעשות את הניסוי הזה ולא לחכות יותר מדי. 

ובכן, בזמן האחרון הוא היה נפלא כרגיל, אבל ממש לא ברמת הכניעה שרציתי. אני שמה לב שישנם זמנים שבהם הוא ממש מובך מעצם הכניעה, וצריך קצת לדרבן אותו. לדרבן בעדינות. בסדר, אני מבינה את מה שאתם אומרים: לא חייב בעדינות.

אז העליתי אותו לחדר, ואחרי שליטפתי אותו קצת נעלתי אותו והכנסתי את המפתח לצמיד הרגל שלי. זה היה לפני כמה ימים. מאז, בכל פעם שאני משלבת רגליים, ומנענעת קלות את המפתח, הוא מביט בי במבט כלבי כנוע, ושואל אם הוא יכול לעשות משהו למעני. 

זה אמנם נוגע ללב, ובכל זאת אני סוחטת את הסיטואציה עד תום, ומנצלת אותו לכל גחמה שרק עולה בראשי. אתמול, אחרי מספר ימים שהוא היה נעול, הוא גמר את נשמתו, וישן משוחרר.

הבוקר התעוררנו והוא שוב חזר להיות במוד "משוחרר". זה חמוד בעיני, אז התלטפנו קצת, ושתינו קפה של בוקר יחד. תכננו את היום שלנו: טיול קצר, ואז קניות. ביקשתי ממנו להביא את הכלובון. זה היה  יפה לראות איך בהתחלה הוא מנסה לשכנע אותי במבטים שזה מיותר, שהוא לא כל כך "בעניין". כל מיני אמירות כאלה שהיו צריכות לגרום לי לשחרר את זה אל תוך המקום הונילי והרגוע. זה לא באמת גרם לי לשנות את התוכניות, וכשעה לאחר מכן היינו מוכנים ליציאה כשהוא נעול, עם מבט נבוך.

זמן לא רב אחר כך הוא פשוט צלל אל המקום שלו. זה הלך והשתלט, וקנה בו אחיזה. המשכנו לשוחח שיחות קטנות, קז'ואליות, ורק במבטים קטנים שהוא הגניב, אפשר היה לראות היכן המיינד שלו נמצא. לאט לאט זה התבטא בעוד דברים קטנים, תשומת לב שמכווננת כולה עלי, לנוחות שלי.

בסדר, זה גם קצת גירה אותי, אז חזרנו הביתה, התפשטתי אותו ומיקמתי את הראש שלו בין הירכיים שלי. אין להתעלם מכמה שזה נעים, ויתכן שבכל מדינה מתוקנת צריך להחיל חוק נעילה לגברים, לפחות חצי מהחודש. אמשיך לעדכן.

לפעמים יש לנו שיחות על שליטה בקטע כמעט אקדמי: על הרעיון המונח בבסיס הצורך לשלוט ולהשלט, על הפרדיגמות שמתקבעות, על ריטואלים שמאפשרים לייצר סיטואציות כהרף עין, ועוד. באחת השיחות האחרונות הוא טען שבסופו של דבר, גם שליטה זה בסך הכל עניין של מיצוב.  הסכמתי איתו, כי כשהוא מעלה טיעונים שיש בהם טעם, זה מחרמן אותי. בעיקר אם כשהוא מעלה אותם הוא עירום כביום היוולדו. איכשהו הדיון הזה נגמר בזה שאנסתי אותו. אבל יתכן שניתן לראות את זה גם אחרת, כי כבר אמרנו שהכל עניין של מיצוב.

בעניין אחר שמעניין אותי לא פחות: כבר מזמן ידוע שכדי להלחם בפגעי הזמן (והגיל) יש צורך בטיפולים שמתייחסים לטיפול עומק בשרירי הפנים ולא רק לטיפול בעור. איך אתן מאמנות את שריריי הפנים? כבר נחשפתן ליוגה לפנים? לטיפול ב EMC לשרירי הפנים? לטכנולוגיות נוספות? ואיך אתן מטפלות בעור עצמו? חוץ מרטינואידים, חומצות היאלרוניות ופפטידים, יש לכן סודות נוספים?

בכל מקרה, אני לוקחת את טיפולי האנטי אייג'ינג שלי ברצינות רבה (וגם את החרמנות שלי): לאחר אותה שיחה, גררתי אותך מאברו (שהלך והזדקר על מנת להקל עלי) וביקשתי ממנו לשכב בנוחות במיטה, להרים ידיים כדי שאוכל לקשור אותן, כמו את רגליו, למראשות המיטה. אחר כך עליתי על המיטה והתחלתי בטיפול אנטי אייג'ינג האהוב עלי. אני מאמינה שלמרות שניתן לבצע סטימולציות שונות באמצעות מכשירים שונים, זה אף פעם לא משתווה לאימון שרירים אמיתי. לשרירי הפנים, שלי לפחות, טוב להשתמש בזין הגדול שלו: פעולות יניקה, מציצה, פעירת הפה וליקוקי לשון עד שכל השרירים כואבים, גורמים לפנים שלי להפוך לרעננים יותר, ורדרדים יותר, ובאופן כללי זה מייצר ליפטינג נאה.

מה הבעיה? בשביל אפקטיביות צריך אימון של בין 35-45 דקות. זו לא בעיה גדולה. הבעיה היא שאחרי רבע שעה הוא מתחיל להתחנן ולכן אני צריכה לקשור אותו, ופה ושם לייצר השהיה על ידי קפיצה עדינה של כף היד שלי על האשכים שלו. כך, הוא מיילל ואני מתאמנת. הוא מתחנן, ואני מרסנת. אני בכלל לא מתעצלת, ומנסה לאתגר את עצמי יותר ויותר (ע"ע גרון עמוק), כי אני מאמינה שזה טוב גם לצוואר (ובמקרה הספציפי הזה גם לדקולטה).

אחרי שאני מסיימת את אימון הפנים, אני משחררת אותו מהקשירה. הוא משפשף את פרקי הידיים שהלבינו, וכורע על שש. אני מביאה את צלוחית הזכוכית שמיועדת למטרה הספציפית הזו, מניחה מתחתיו וחולבת ממנו זרע, כי עם כל הכבוד לשרירי הפנים, צריך לדאוג גם לעור. הוא מביט בי מורחת בקפדנות את הזרע ששדדתי ממנו, על הפנים, הצוואר והחזה. כדי שהוא לא ירגיש שעשקתי אותו, אני מחליקה מעט זרע גם על השפתיים שלו. זה באמת מעולה לעור, וגם לו מגיע.

מה אתם חושבים על כך?

אתם בוודאי תוהים כמוני, אם יש איזה יתרון בימים בהם הצעצוע לא מכולב לי: מקורקע, שפוט קטן שמרייר בתגובה פבלובית לריח שלי, או לתנועת ראש.  גם אני הפכתי והפכתי בשאלה הזו, ותשובה חד משמעית לא מצאתי. בסופו של דבר, המציאות היא שלזמן מה מסתובב לו לבדו צעצוע בעולם, צעצוע שהוא רכוש, יצור חי בעל בינה שבוצעה בו זה מכבר העברת בעלות בטאבו, כאילו שזה עניין של מה בכך להתחכך בעולם כאדם חופשי. והוא? עוד מגדיל ועושה, מוסיף והולך ומתרופף, משל לא שיחתתי את זמני על חינוכו, בשקידה רבה. לא  זו אף זו, מוסיף חטא על פשע ומספר לי אנקדוטות מכאן ומשם, מנקד אותן בסיפורים על אישה כזו או אחרת שנשאבה לאיזו אינטראקציה איתו, שלא בטובתה. ואני מה? מהמהמת בסבלנות, מחייכת לניסיונות המניפולטיביים למחצה שלו להוציא ממני איזו תגובה רגשנית אותנטית של רכושנות, או תגובות כיוצא באלה. ובאמת, מה יש לי להתרגש כשאני יודעת את הכרוניקה הידועה מראש של הסוף.

במילים אחרות, שחררו לצעצוע הזה חבל, כי ברבות הימים תמצאנו מלופף וקשור היטב לקצהו האחד, כשהוא מציע לי את קצהו האחר. שמתם לב מה עשיתי כאן עם מילים, כן? בקיצור, החיפזון מהשטן, ולי יש מספיק הבנה במבנה הטכני הנדסי של צעצועים, וסבלנות. חשוב.

זה מסקרן להתבונן. כי בהתחלה התחילו טיפטופים קטנים. משפטים שמנסים לרמז לי על הפרשי המעמדות בנינו: משפטים שמתחילים ב"גבירתי" הלכו והתרבו, כמו גם משפטים שהסתיימו ב"מיס". ואני? בדיוק בתקופה שאני לא מבינה רמזים. אדרבה, אני בעד לתת לו לחוות את החופש שלו במלוא העוצמה. להסתובב בעולם ללא כל הגבלה שנובעת מהיותו רכוש, מהיות לו בעלים. אחר כך התווספו סדקים פה ושם. געגועים. צרכים לא מסופקים. יבבות קטנות ומתוקות. אבל עדיין לא הבנתי כלום. יש מצבים שצריך להסביר לי מאוד מאוד ברור, וזה בהחלט אחד מהם.

הסכר נפער, באחת משיחות הטלפון שלנו שניהלנו כשהוא נוסע לו ממקום למקום. בשיחה הזו, אחרי התקף קנאה מטופש וחמוד מצידו, שגרם לי לפרץ חרמנות, הוא נשבר קצת. סיפר על געגוע למהות שלו. על מערבולת של תחושות שנעות בין קנאה, לכעס, לגירוי ולכניעה. כאלה שתופסות אותו בבטן ומדגדגות אותו בבסיס הביצים והזין, ואז עולים חזרה לבטן ופועמים בריק ששם. הוא סיפר על מחשבות, על תחושות של אהבה והתמסרות עמוקה שכל כך חסרים לו. על הצורך הנורא לכאוב אותי.  הוא התחנן לתחושה הזו של הבעלות שכולאת אבל גם משחררת אותו להיות מי שהוא. זה היה מתוק. ידוע מראש ועדיין מתוק. ביקשתי ממנו לעצור את הרכב בשולי הדרך, ולרדת על ברכיו שפגשו באדמה תחוחה.

כמה דקות לאחר מכן,  אם מישהו היה חולף על פני מקטע כביש זה, הוא היה רואה גבר, על ברכיו, מזריע את החופש שסביבו והאדמה שמתחתיו, כשהוא קורא בקול בשמה של אישה אחת. אולי מצאתי יתרון בחופש של הצעצוע. (:

נ.ב. מישהו יודע איך מורידים כתמי בוץ ממכנסיים?

בארוחת הערב אני אומרת לו שאני ארצה לדבר איתו מאוחר יותר. הוא שאל על מה, ואני עניתי שזו סיטואציה טובה לעבוד על אילוף הסקרנות שלו. אמרתי משהו בסגנון: "נשוחח על כך מאוחר יותר. זו סיטואציה מצויינת לעבוד על אילוף הסקרנות. חתלתול." שמעתי את הגלגלים שלו במוח מסתובבים, אבל הוא בהחלט וויתר ובחר לאלף את הסקרנות. בעיקר כי לא היתה לו ברירה נוספת.

מאוחר יותר, על כוס תה צמחים שלאחר הארוחה, אני מסבירה לו שאנחנו הולכים לדבר על מתנה ליום ההולדת שלו. הוא הסמיק מעט, נבוך משום מה מנושא השיחה, ואמר שהוא לא רוצה ממני מתנת יום הולדת, ושזה "שטויות".

הו לא. אני מסבירה לו שזה לא שטויות, ושהאושר שלו וההתרגשות שלו חשובים לי. הוא מצידו מתעקש ומסביר לי שהוא תמיד מאושר כשהוא איתי. שמעולם לא ידע שאדם יכול להיות כל כך שלם ומאושר ב"מקומות כאלה". בקיצור, השתפך קלות.

אבל אני התעקשתי, ושאלתי אותו אם הוא יודע מה יעשה אותו מאושר באמת. בשלב הזה הוא עוד לא ידע שזו שאלה רטורית. וכך, כשהוא מנסה להתנער מהעניין, אני מזכירה לו מה עושה אותו באמת מאושר.

"אתה אולי קצת נבוך, אז אני אזכיר לך מהו הדבר שעושה אותך מאוד מאושר."

"מה הדבר, מיס?"

אני מזכירה לו את המובן מאליו "אתה מאושר במיוחד כשאני מסופקת."

הוא שותק, ואני ממשיכה, "ולכן, כדי שתהיה מאוד מאושר לכבוד יום ההולדת שלך, חשבתי שזה יפה שאני ארשה לך לתת לי מתנה שתספק אותי. מה דעתך?"

"כמובן מיס, אני אשמח. על מה חשבת?"

"חשבתי שזה יהיה נחמד שתארגן למעני עיסוי טנטרי מקצועי, עמוק ומספק, בשש ידיים. אני ארצה את זוג מעסים הכי טובים שאתה יכול למצוא, שהם גבר ואישה, ואותך. זה יהיה לי מאוד נעים."

"כמובן מיס. תודה על מתנת יום ההולדת, מיס."

נדיבות זה השם האמצעי שלי. באמת.

פתחתי לו את הדלת, וראו שהוא מתרגש. גם הגבר שכבר היה בבית, על הברכיים, התרגש לא פחות. התיישבנו שלושתינו. טוי  על הברכיים ליד רגליי, והוא על הספה לידי. הבטתי בו כשהוא מנסה לנשום. ביישן אבל חמוד. נקרא לו ח'. חייכתי. מעולם לא נפגשנו קודם, אבל שוחחנו קודם, וכך גם הוא וטוי. 

אחרי שיחה קצרה שלו ושלי, במקביל לליקוק כפות רגליים שלי באופן יסודי על ידי טוי שהתחבא בהן כמו שילד בן 3 מתחפא מתחת לחצאית של אמא, לקחתי את ח' לחדר השינה. טוי נשאר לו על הברכיים כמובן, כשהוא בוודאי מודה לי בליבו על כך שאני מאפשרת לו לדמיין מה קורה בחדר ליד.

מה אגיד לכם, שוב ושוב מסתבר לי שגברים הם יצורים מנומסים מאוד, שמאוד אוהבים לגרום לנשים להיות מרוצות, גם במחיר הנבוכות שלהם. אחרת, איך תסבירו את העובדה שמספר דקות אחר כך ח' כרע מולי על שש, עם לחי על הסדין, ואחוריו נבחנו בכמה ספאנקים ממוקדים, ממש כמו שבוחנים אבטיח. 

 עוד כמה דקות עברו, ומולי ניצבו, כלומר כרעו, שני גברים הזרים זה לזה, עם לחי על הסדין, כשפניהם אחד אל מול השני, כשאני מסתובבת סביבם, בוחנת קצת את הבשר שלפני, ואת מה שאפשר לבשל ממנו.

זו היתה התחלה טובה. בהחלט.

יצא תבשיל מוצלח.

חלק בלתי נפרד מהגירוי העצום שמתלווה למיניות המטופשת שלנו, זה היכולת לעבור ממצבים "נורמליים" בהקשת אצבע**. מוניל לשליטה, מכעס להשפלה, משליטה שנמצאת אצלו לשליטה שאני גונבת ממנו, ומראה לו שזה הרבה יותר מרגש ומגרה כך. 

זה היה יום לא פחות מנפלא, ויש לנו לא מעט ימים נהדרים יחד. העברנו את הבוקר בים, כשאני תלויה עליו חלק לא קטן מזמן המים שלנו, והוא על תקן  שובר הגלים החייכני והחתיך שלי. דיברנו המון, צחקנו המון, ואפילו קינחנו בקרטיב לימון (אני), וארטיק מסטיק (הוא), כי אנחנו יכולים להיות גם ילדים קטנים*** שעדיין מתלהבים מקרטיב מטפטף בים.

חזרנו, התקלחנו, ואני נכנסתי לשנוץ את שנץ היופי שלי, בזמן שהוא עשה כמה פגישות זום. מה עוד צריך בשביל יום מושלם? אולי סיום מושלם.

בערב, לאחר שהתעוררתי, הוא ממש כעס על משהו שקשור אלי. לא ממש הצלחתי להבין על מה, אבל לקחתי בחשבון שצריך להתייחס בסלחנות במקרים כאלה, כי אולי גם לגברים יש תסמיני טרום מחזור. אולי אפילו יש להם רגשות ממש, אבל בעניין הזה אני לא לגמרי בטוחה, ולא רוצה להטעות אתכן.

בכל מקרה, אחרי שהוא כעס קצת, שתק והתרחק ממני בהפגנתיות כי הוא "צריך להכין את מחר", זה כבר הפך להיות ממש מעניין. זאת אומרת, בעיני. בעיניו זה פשוט היה מרגיז, מה שזה לא יהיה. ניסיתי לחשוב אם גם בסיטואציה כזו שכולו מלא בכעס ורגשות עזים שמרחיקים אותו לרגע ממני, אפשר להוריד אותו עירום על הברכיים. 

כשקראתי לו לחדר, הוא עוד לא הבין. כשביקשתי ממנו להתפשט, הוא חזר על זה שהוא צריך "להכין את מחר". לא כל כך התרשמתי מהדחיפות הרבה, אני מודה, ולכן פשוט חזרתי בסבלנות על הבקשה שלי שוב. הוא הביט בי ואני בו, שנינו ניסינו להבין עד כמה אנחנו רציניים. שנינו היינו רציניים, אבל ידעתי שהוא לא יפר את הקוד הלא כתוב בינינו.

הוא התחיל להתפשט בחוסר רצון מופגן, אבל שמתי לב שכשהוא הוריד את התחתונים הוא כבר התחיל להאסף מתחת לרצון שלי. הזין שלו התחיל להגיב, והמבט שלו עלה אלי והיה בו עירוב של כעס והתחלה של כניעה. הנכון יותר, היה בו כעס על כך שהתחושות שלו מפנות את עצמן כל כך מהר לכניעה, ולהפנמה שזה מה שקורה גם במצבים כאלה. שזה אפילו נכון לו. נכון לנו.

אחרי שהוא התפשט, קשרתי לו את הזין (שכבר היה זקוף כולו), והראיתי לו את הקיר שזה הולך לקרות מולו. הקיר שהוא הולך לכרוע מולו, עם פנים אליו, משל הוא ילד בן 7 בכיתה ב' בשנים שעוד מותר היה להעמיד תלמידים עם פנים לקיר.

אחר כך הלכתי להכין לי תה, כשהוא נשאר כך כדי לחשוב על איך הוא מנתב את התחושות שלו בצורה מועילה ונעימה יותר. אני חייבת לומר שהוא מצא דרך נהדרת לניתוב: חצי שעה מאוחר יותר, כשהלשון שלו מלטפת את חור התחת שלי, והזין שלו מטפטף בכניעה. אולי גם בתודה?

זה היה סיום מושלם ליום נפלא.

* סיטואציה.

** מעניין שהאוטוקורקט תיקן את זה להגשת אצבע.

*** אני