אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המחברת הגדולה

"אנחנו מעבירים את ידינו מעל להבה. אנחנו עושים חתכים בסכין בירכנו, בזרוענו, בחזנו, ואנחנו שופכים כוהל על פצעינו. בכל פעם אנחנו אומרים:
— זה לא כואב.
כעבור זמן מה כבר איננו חשים בעצם כלום."
לפני שנתיים. 19 במרץ 2022 בשעה 19:42

אני באמת מבינה את זה, כי בכל זאת הוא מתוק ואני עוברת קצת מתעללת. קצת מנצלת. קצת ביץ'. אם הייתי גבר והוא היה אישה, זה לא היה עובר כל כך בקלות, זה ברור. אז יש כאן נשים שרוצות להציל את הטלה המתוק הזה ממני. רומזות שאולי אני מגזימה. שאולי זה לא בריא לו. שאולי הוא לא מבין, לא רואה את כל התמונה. וזה לגמרי ממקום טוב, חבל להן, כי ברור שמדובר בטלה מהמם ומיוחד, חכם, רגיש, טעים. מצד שני הוא לא מבין רמזים ממי שזורקות לו גלגל הצלה, ורק רוצה להתפלש בחור התחת שאני מציעה לו.

אין מה לעשות, אי אפשר להציל את מי שלא רוצים להציל את עצמם.

הלכתי להדליק את המנגל. צלעות טלה, מישהו?

Netrunner​(נשלט) - למה גיליתי את הבלוג המחרמן הזה רק עכשיו? :( + :)
לפני שנתיים
GLINDA​(שולטת){herboytoy} - את שלו גילית?
לפני שנתיים
Netrunner​(נשלט) - לא, לגלות? מה את אומרת? זה יכאב?
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - כנראה שכן, לפחות קצת.
לפני שנתיים
חתוליק​(נשלט) - עדיין לא. תגלי לי?
לפני שנה
Aציבעוני​(אחר) - כולן פה צדיקות
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - איך פיספסתי את היופי הזה?
לפני שנה
GLINDA​(שולטת){herboytoy} - אולי את פשוט בעניין של צלעות טלה? (:
לפני שנה
Shish​(שולטת) - כעניין. לגמרי בעניין.
צלעות טלה משל עצמי מיינד יו, לא ישר מהמנגל של מישהי אחרת.
לפני שנה
GLINDA​(שולטת){herboytoy} - אין לי ספק, עדיין sharing is caring
לפני שנה
Shish​(שולטת) - That, my dear, is a whole other story :)
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י