|
|
|
ככה פתאום באמצע היום הפחד אותי שיתק
אולי הייתה זאת השיחה מהבוקר
ומילים שגנזתי אתמול
נשפכות ממני היום.
-------
בין המילים
צליל באוזניי נשמע
פכפוך מתמשך של שאון הגלים
פרפור מתקצר של שעון החיים
צורמני מכה בתוף שמיעתי
נקרע רע רע
שאון הגלים גאה
שעון החיים מיצה
דממה .
ואני שואלת אותך מה מה יהיה אחר כך ?
ואולי זה כמעט המקום היחידי הבלוג הזה שאני מעיזה לפחד בו כל כך .
בלי תגובות בבקשה .
לא פעם בשנים הסוטות שלי חזר בוריאציות שונות המשפט
את ממש לא נראת כפי שמצטייר מהבלוג שלך .
??????
בהחלט מובן כי טרם יציאה מהבית לארוע סוטה כזה או אחר אני בודקת היטב מה טבעו
ושולפת את התחפושת בהתאמה .
מעבר לכך אני השטחית לחלוטין כל פעם שאני קוראת בלוג של כזה או אחר
מיד אני תוהה מה אורך (אופס ) מנת המשכל שלו .
מעניין שלא יצא לי לבדוק לעומק את עובי הקורה .
איזי פיכס מגעילה אחת לשטוף את הפה מיד בסבון .
אתמול נאמר לי
את אשמה .....
את היית צריכה .........
עלייך האחריות .......
אז אני מתחילה את השבוע עם כובד האשמה
אשמה שאני טוטאלית מידי
אשמה שאני מכבדת מידי
אשמה שאף פעם לא רציתי לחנך אף אחד
אשמה שאני זאת אני
אשמה שאני אוהבת מידי .
ואתמול רק אתמול התכרבלתי אצלה במיטה ולחשתי אני עייפה ,עובדת קשה מידי
ולרגע רק לרגע רציתי לחזור לרחם שלה ולהרגיש מוגנת .
מוגנת מעצמי .
הייתה את הפעם ההיא עמדתי במטבח ובכיתי על כתפה
היא בישלה ונשארה קפואה בוכה את דמעותיה לתוך ליבה .
הבטתי באצבעות שלה נתקעות במיטה
ושוב הרגשתי את הדמעות זולגות לתוך ליבה.
החרשתי , כל כך רציתי לחבק אותה ואפילו רק לאחוז בידה .
נשארתי קפואה לצידה .
הכאב שלה כבד מנשוא אין מקום בו לאף אחד .
כמה בודדים אנחנו בכאבים שלנו ,שם במקום הפרטי כל כך אין חיבוק אין שיתוף יש את החשש ,הכאב והבדידות .
כשאמא אחת נניח שאני ,קמה בבוקר עושה ספירת מלאי .
ילד אחד חסר
מחכה
מחכה
מחכה
לחפש ברחובות ? אההההההה
לצלצל אליו ? .......מה אני פולניה ?
לצלצל למשטרה ?........ מה אני הסטרית ?
לאכול את עצמי מדאגה ?
ברור !
בטוח שלו אני זאת שהייתי רואה את עצמי
עם גרם וחצי עלי וקוקו אדום קופץ על המוט שפותח גלגלים הייתי מתפוצצת מצחוק.
אבל אני רק קפצתי והזעתי כמו חמור מוציאה את האגרסיות על הגלגל .
והגלגל הרזרבי ? כמובן היה כמעט בלי אוויר .
במהירות צב הגעתי למוסך מתפללת שהגלגל שהחלפתי יחזיק מעמד בלי שיעוף על מכונית מבריקה ותמימה .
ואף מילה על העורב השחור שקפץ על הגג שלי היום .
הלוווווווווו איש שם למעלה מה בדיוק ?
ררררררררררררררררררררררררר
לתקתק את הבקרים
התיק מוכן ?
לא שכחת שום דבר ?
להכין סנדוויצים לטיול .
ולקנות ספרים וציוד לבית ספר
יש דלק ,כי צריך לקחת את הילדים כל אחד ליעדו .
ולתת הוראות אחרונות
ולהיות אמא בשלט רחוק לבדוק במשך היום שהכל דופק כמו שעון ( מה דופק ?)
והדאגות הקטנות והגדולות ?
כל דקה בבוקר מחושבת .
ובלילה ספירת מלאי מה לא הספקתי איפה הזנחתי ?
והאבא איפה הוא בכל המירוץ הזה ?
אבא של ביקורים
אמא בשלט רחוק
ולפעמים כשהדאגה אותי אוכלת אני מצלצלת אליו זקוקה לשיתוף הזה שהלך לעולמו
מנסה לדעת שלא תמיד אני לבד בכל סיפור הילדים הזה .
אוף מה את מקטרת שוב ?
נקבה בכיינית.
אבל
אבל
אבל
שתקי .
ולרגע רק לרגע רציתי לכתוב על .....
אבל מזה זמן מה אני מרגישה
שבחרתי לדבר אהבה "בחדרי חדרים"
באינטימיות המקודשת
רק לך ובשבילך .
שלך .
הבוקר קמתי ללא חיוך
אחרי לילה של מאבק מתמשך עם יתושות .
האם בלילה רוח פרצים פתחה את דלת חדרי והציצה בערומי או היה זה רק בחלומי ?
הבוקר קמתי לתוך החשש מהאין שיום יבוא ויכנס לחיי בשקט מקפיא .
הבוקר קמתי עם זכרונות שמרעידים את הבפנים בפנים שלי .
הבוקר קמתי עם מבט המסגיר את עצמי בפני עולם מנוכר .
הבוקר אלבש תחפושת שיש לי במחסן מחשש שיבחינו בפגיעות שבי .
ועוד רגע קט אקח לעצמי את הפרווילגיה להיות חלשה
בעולם הזה אין מקום לחלשים .
מקלחת קרה ולדרך .
הם אומרים שאני פרפקציוניסטית
רואה כל טעות
דורשת את המקסימום
קשוחה (זה בצחוק)
מקסימה(כי צריך להתחנף)
ואני בכלל מי אני ? (ברברה ביום טוב )
בקלות יכולתי להתמכר לשמפניה
וקוניאק עם סיגר בסיום כל ארוחה .
וסבתא שלי צוחקת עכשיו מלמעלה
ואני כמעט שומעת אותה בשפתה אומרת לי כמו שתמיד אמרה
מלאכית שלי את נראת כמו שיקסע .
ומה הקשר בין כל השטויות שחירטטתי ?
כלום חוץ מבועות השמפניה .
בלופ בלופ בלופ
טעים לי .
ואת מי אני אוהבת ?
