סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שלו

לפני 15 שנים. 5 ביולי 2009 בשעה 5:57

הרבה עובר עליי ,נדמה כאילו בא גל עצום וסחף אותי לחוף שונה קסום .
לאט לאט התחושות מתחילות ללבוש מילים .
פנטזיית שני גברים זרים הייתה לי שנים .השילוב בין הרצון לרצות את האדון להתמסר לאילופו
יחד עם מימוש פנטזייה פרטית העצימו את החוויה עד כי לקח לי ימים להכיל אותה בתוכי .

באותו הערב לא צפיתי את שהולך להיות אלמנט ההפתעה הוסיף לחוויה החזקה שעברה עליי .
מאז ומתמיד היה לי קשה כאשר היו מעמידים אותי למבחן .דווקא כאן הידיעה שהאדון בוחן מהצד ריגשה וסחפה אותי לגבהים שלא הכרתי. בוחן מהצד אבל נוכח מאוד ואולי זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הבנתי מה המשמעות שלהיות רכוש .
חום התפשט בגופי באותם שניות של הבנה ולא רק בגלל האש שהתלקחה בסלון באותם שעות .




תהליך שינוי זה לא היה מתאפשר לולא היית האדון שאתה
תודה .

לפני 15 שנים. 2 ביולי 2009 בשעה 5:35

בפאלטת הרגשות שלי גוונים לרוב עד כי לרגע חשבתי שהיא צרה מלהכילם ויש להגדילה .

לא תמיד קל ופשוט . יש את אותם רגעיי ספק ופחד ,ומחול השדים הזדוני המושך לכיוונו .........
ואז אני שונאת .
שונאת את תחושת הפגיעות השקיפות העיניים של האדון שרואות הכל .
רואות מה שאני רוצה אבל פוחדת .

לברוח לברוח המוח צועק........ זאת לא אני שם .

האם אתן אמון ?
האם הוא " יהיה " במקום שאחרים לא ידעו ?

והשדים רוקדים לפני את ריקוד הרעל ואני כמעט ומתפתה אחר המתוק מתוק הזה .


ומנגד ...............
מחול מטורף בסולם אחר

המבט, הליטוף, המילה הטובה והעוטפת היד הבטוחה המובילה אותי צעד אחר צעד ,
ואני נמסה כל כך שם , כל כך אני .

הכמיהה להשיל את עורי להניח לאגו ,לתת לפרח שבתוכי לפרוח לגדול מבלי שיחשוש שירמסו אותו .

ובבוקר הגעגוע והכמיהה מציפים את הפרח והוא הרך רוצה לשתות עוד ועוד מהמעיין השופע , האדון .

לפני 15 שנים. 30 ביוני 2009 בשעה 5:18

הוראת האדון הייתה קצרה הארוחה תוגש לו בערום מלא בשעה 20:00.

חיכיתי לו בסלון המואר ברכות, הדלת נפתחה האדון עמד בפתח שני חברים לצידו .
הייתי מופתעת שתקתי , מבטו הקר הבהיר לי הכל היום אהיה :
המתאבן
העיקרית
והקינוח .

השפלתי מבט , שמעתי את האדון אומר רבותי הארוחה מוכנה אתם מוזמנים...... תהנו .

עצמתי עיניים ידיים זרות נגעו בי ..................