לפני 17 שנים. 3 באוקטובר 2007 בשעה 11:51
מן הצג הביטה בי במבט מרוכז, זו הקוראת לעצמה "כוכבה מעבר לאופק", בוחנת אותי מבצע את הוראותיה בדקדקנות ובדייקנות.
היא בעצמה שפחה של איזה אדון, כך סיפרה לי, אבל מאז שצפתה בי בבלוג, ממלא את בקשותיה, החליטה שהיא רוצה גם אחרת ושכנעה אותי.
כאן, בחיבור הפרטי שלנו כאשר המצלמות מקרבות אותנו זה אל זו, חשופי גוף ונפש, אנחנו נוסקים אל עולם הפנטזיה שלנו, מגלים את פרצופנו האחר.
אני אז העבד הצייתן שלה והיא לי מלכה דעתנית וקשוחה.
שעה ארוכה הייתי עירום מול המצלמה, מענה את עצמי כפי שהיא מצווה עלי, לא מעז כלל להמרות את דעתה של המלכה הקשוחה שלי, המרחק הפיזי אין בו כדי להמעיט משליטתה בי.
זה מטריף את דעתי, כיצד במלותיה שהיא כותבת לי, בארשת פניה ובעיקר במבט עיניה, אני הופך באחת לצייתן לה, עד כדי כאב, כאב הממלא אותי עונג.
בשעה קטנה של לילה מצאתי עצמי כורע על הרצפה למול המצלמה הממוקדת, אטבים כחולים לחוצים בתנוכי אזני כעגילים, אטבי מתכת כסופים מענים את פטמותיי לכאב, אטבים אדומים מעטרים את שקיק אשכי וידית עץ ארוכה של כף בישול נעוצה עמוק בישבני.
טבעות גומי נכרכו סביב זקפתי מעניקות לה ססגניות וצבע.
פלחי ישבני הבוערים היו מלאים סימנים אדומים, זכר להצלפות הסרגל שהענקתי לעצמי כאשר היא בוחנת היטב שאני מכה מספיק חזק בעצמי וכל הצלפה שכזו משאירה פס אדום על עורי.
בטרם נעצתי את ידית העץ בישבני הרמתי רגלי וחשפתי את פי טבעתי למולה ובאצבע נרגשת דחקתי לאיטי את קוביית הקרח שכעת נמסה בתוכי, כי כך רצתה שיקרה ואם לא די בכך, בנקב זקפתי נעוץ היה לו שביב גפרור עטוף במעט צמר גפן.
על בטני היה רשום שמה, כתוב בטיפות של חלב הנר הלבן והחם שטפטפתי על עצמי.
עם כל טיפת חלב, חמה וצורבת, היה מצטמרר גופי.
אחר כך, אחרי שהייתה מרוצה, כרעתי על ארבע למולה, מעוטר וכואב וחושק.
אלוהים עדי עד כמה התרגשתי מן הזרמים המייחמים שחשתי אותם כשהם מתפזרים מן הזין, מן הנקב הממולא, מלהיטים את אשכיי, הולכים ומצטברים בתוכי ומגעישים בי כל חלקה.
הגורל המתעתע גרם לי שאדמיין אותה נוגעת בי, חופנת את אשכי, לופתת את איברי, בודקת באצבעה את פי טבעתי, הבל נשימתה חולף על עורי ואני כל כך מרוגש, והריגוש שלא בא על סיפוקו מכאיב.
"יודעת שאתה רוצה לגמור", ראיתי שהיא כותבת לי וצוחקת, "אבל אני עוד לא רוצה שתגמור".
נשכתי שיניים בקנאה, רואה אותה מאוננת, מלטפת את שדיה והויברטור מרקד על שפתי ערוותה ואחר כך נבלע בתוכה
כמעט ושומע אותה מגרגרת.
הזיתי כי הזין שלי ולא הויברטור נעוץ בתוכה, נכנס ויוצא בערוותה החמה והרטובה הנושקת לו לכל אורכו למן הכיפה ועד לבסיסו, מרגיש כי תכף אתפוצץ וזרמתי תעיף ממני והלאה את הקיסם הנעוץ בפתח איברי המתוח.
היא יודעת עד כמה אני רוצה לשמוע את קולה, להריח את ריחה, לחוש את מרקם עורה, לעסות את שדיה, ללקק את ערוותה, לשמוע אותה צוהלת בעונג כאשר היא פולשת אל תוכי וככה גומרת.
כי אני שלה.
והלוואי שתרשה לי להתענג לחדור אליה, להתענג בתוכה.
"אני לא יוכל יותר, אני מוכרח", כתבתי לה ביד רועדת.
"שלא תעיז לגמור לפני, כדאי לך", שוב היא מחייכת אלי ואני מנסה להסיט את מחשבותיי לנושאים שישכיחו ממני את התשוקה המפעפעת.
זה עזר לי לזמן קצר בלבד.
הייתי עירום ומושפל, גופי על הרצפה אך בתוכי הייתי חם ולוהט והחרמנות שלי בשמיים.
ראיתי אותה גומרת, סילון ניתז מתוכה ופניה עצומות העיניים היו אומרות לי את הכל.
"בבקשה, אני מתחנן, הרשי לי לגמור, זה בורח לי", התחננתי.
הייתי כל כך מאושר כשהרשתה לי.
זקפתי מילאה את מרכז התמונה, היא אוהבת לראות טוב את הגמירות שלי ואני כל פעם מחדש משתלהב כשאני מאונן לנגד עיניה.
בקושי ליטפתי עצמי, ליטוף או שניים, מדמיין שזו כף ידה הנוגעת בי וכך נשאבתי אל ערפול החושים כשהסכר נפרץ ולובן זרעי התפרץ ממני והלאה אל רצפה, מרעיד את גופי בזיקוקים של עונג כבוש שמתפרץ לו.
לו הייתה לידי הייתה שומעת את הנשיפות שאני מחניק בתוכי, אות ומופת לעונג האופף אותי.
"תנקה את השפיך שלך, עם הלשון", ציוותה ואני כמו כלב נאמן זחלתי ואספתי את זרעי מן הרצפה אל קרבי עד שלא נשאר ממנו זכר בה.
"כלב טוב, אני אוהבת אותך", חייכה אלי ואני המאושר חייכתי אליה.
אחר כך לאט לאט הורדתי את כל הקישוטים מעלי והתיישבתי מול המצלמה רכרוכי ורטוב ורגוע.
"תודה, את נהדרת", כתבתי לה באותיות גדולות והוספתי ציור של חיבוק ונשיקה וכל כך שמחתי לראות שהזקיפה את שני שדיה המלאים ואת שתי גומות החן שלה כשהיא מחייכת.
"גם אתה ממש בסדר", החמיאה לי.
אחר כך שתקנו, מעכלים את החוויה הנפלאה שלנו.
"הגיע הזמן שניפגש", היא העירה אותי משרעפי, "הזין והתחת שלך, הם ממש מתאימים לי לתאמן עליהם. אתה עוד תראה ותרגיש איזו שולטת אמיתית אהיה ולא רק בתיאוריה".
ומיד אחר כך ניתקה ואני נשארתי המום והוזה.
חלמתי עליה בלילה ועם בוקר, מרוגש שוב, ליטפתי זקפתי אל מול השמש העולה, חושב לעצמי כמה נפלא להתחיל כך את היום.
ועכשיו אני מחכה...
