ככה זה בא ממני

אני לא ידע האם זה טבע האדם או שרק אצלנו זה ככה.

בעובדה לא מוסברת לי ככל שאנחנו מתגברים, אני מרגיש עצמי חרמן לעתים קרובות יותר בעוד שהיא שוקעת אל ההסתפקות במועט ודוחה את ההתעלסות.

אני מחפש גוונים נוספים, היא אדישה לחידושים.

אני ישן פחות ומשחק בעצמי יותר, היא פחות נענית לחיזורים ונרדמת מוקדם מאשר לפני שנים.

אני מראה לה באינטרנט מחוזות של יצרים והיא מחפשת אתרי בישולים.

אני שולח ידיים לחפון, לגשש, לעוד ליטופים, היא מעדיפה לפתור תשבצים.

אני מזמין אותה לשבת מול הצג ולצפות באחרים, היא לא מבינה למה אז ראשי בעננים.

אני אומר לה שאפתח מצלמה ואשב מולה עירום ויראוני אחרים, היא פוטרת עצמה בכמה מילים.

אני מחפש במסתרים חוויות אחרות במחוזות אחרים ושונים, היא בוחרת להישאר בדברים הפשוטים המוכרים.

כמה מזל הוא שהיא אינה שואלת וחוקרת אותי חקירות צולבות כאשר אני נעלם עם עצמי לכמה שעות..

להתערטל
============

להיפגש
להתוודע,
להביט אל תוך עיניים סקרניות,
להתבונן
לגלות את הפנימי הכמוס,
להעלות מן התהום את הלא מודע,
להיות גלוי עם הנסתר,
לספר את מה שלא מסופר,
לנשום יחדיו,
להתנועע,
לתת לאנרגיה לזרום בכפות הידיים,
למצוא בפנים שלווה,
לחוש את הגוף המתעורר,
להיפתח ללא חשש אל מבטו החודר של האחר
להיות אמיתי ללא כסות מגן
לוותר על הגנות כי אין בהן צורך

להתפשט
===========

להוריד את הכסות,
לחשוף את העור אל צינת האוויר,
לחשוף את הגוף לעיני המתבונן,
להציג לראווה את הקיים כמו שהוא,
שער ופנים, צוואר ובטן
שדיים גדולים עם פטמות אדמדמות וערווה מגולחת,
ירכיים נאות וישבן עגלגל,
זקפה רועדת ואשכים שעירים
רגליים מתולתלות.
להרגיש בה בעת את המיית הגוף המשתוקק ושלוות הנפש שאינה מבקשת דבר
ולשמוח על מה שיש

נגיעה
========

להתענג על כפות ידייה הנוגעות בי,
בראש, בפנים, בידיים,
מחליקות על זרועות ומלטפות ירכיים
חובקות אשכים וזין
להתענג על כפות ידי הנוגעות בה,
בתלתליה, פניה,
לעטוף את צווארה,
ללטף את שכמותייה וגבה,
לחפון את שדיה,
להחליק אל ירכיה
לחוש את מרקם חריץ ערוותה
ולהגיד תודה על ההסכמה שבנגיעה

שתיקה
========

לשבת אל מול וברך נוגעת בברך
כף יד מכסה על כף יד,
זקפה שלוחה למול ערווה פעורה ואליה לא תגיע,
רק להחזיק ידיים ולשתוק,
לחוות, לחוש את הרגע

פרידה
========

לעמוד עירומים ולהביט,
להתלבש פריט אחר פריט,
לחוש כיצד הגלוי הופך להיות מכוסה,
לחייך ולומר תודה, היה נפלא
להתחבק בחוזקה, לחוש את חיבוק הגוף המתמזג אל חיבור הנשמות
ולשמוח על העכשיו שישנו

ציפייה
=========

לפעם הבאה..

"איך זה שהגברים האלה רוצים אותי מבלי שהם בכלל מכירים אותי?"...

השאלה הזו חוזרת על עצמה כל פעם מחדש כאשר אני פותח את הבלוג שלי.
לא הבלוג שכאן, הבלוג האחר, זה עם המצלמה.

אינני צעיר במיוחד, אינני בעל גוף מחוטב במיוחד ואלוהים לא העניק לי איבר מרשים במיוחד.
ובכל זאת, למן הפעם הראשונה שהתחלתי ועד היום, כל פעם שאני מוצא את הזמן ועולה לשידור, פונים אלי באופן פרטי גברים עלומי שם ופרצוף ומצהירים בפני כי הם ממש "מתים עלי".

ואני שואל עצמי, מה יש בי ובמפשעתי המעורטלת שגורם להם מיד להצהיר את "אהבתם" לי.

הם לא ראו את פרצופי, לא שוחחו איתי שיחה לעומק, לא יודעים את מבנה גופי כמעט ובכל זאת הם בתוככי תוכם מיד יודעים שהם רוצים לפגוש אותי.
להזדיין איתי!!!!
איזה ראדר יש להם הגורם להם להתביית עלי ולקבוע תוך דקות ספורות שאני "כל כך מתאים להם"?.

כאשר אני אומר להם שאני סטרייט יש בהם המפצירים בי לנסות עם גבר, זאת אומרת איתם, מבטיחים לי שיהיה פיצוץ של תענוג.

מובטח לי כי אם אתנשק איתם, אלמד עד כמה נשיקת גברים טובה היא מנשיקה בין אישה לגבר, מובטח לי כי מציצת גבר לגבר חזקה וטובה היא ממציצת האישה, מובטח לי כי עונג האורגזמה אשר אדע איתם, הן כאשר אני אחדור אליהם והן כאשר הם יחדרו אלי, הוא לאין ערוך גדול וחזק מזה אשר אני זוכה לו עם אישה...

הגדיל לעשות אחד, לאחר שהודעתי לו שנולדתי סטרייט, אשר הודיע לי כי הוא מוכן ורוצה ללמד אותי להיות הומו כי לדעתו כאשר אני עם אשה הרי זה למעשה "פשוט בזבוז"...

מה יש בי?, מה יש בזקפתי המעורטלת ואשכיי אשר אני משחק בהם למול המצלמה הגורם להם לאותם גברים, זמן קצר לאחר שהחלו צופים בי, להצהיר את רצונם ותאוותם אלי?
חידה הוא לי...

עכשיו השעה שתים וחמישים אחר חצות.

זה עתה גמרתי לצפות בסקרנות ופליאה בכתבה בטלביזיה בשם "טרילוגיית הזין", המתארת גברים המגדילים את הפינים שלהם בעזרת ניתוחים לכדי ממדים מפלצתיים בקליניקה פרטית ואני לא מתאפק ומרגיש שחייב לכתוב כאן עכשיו את הדברים.

לא רק שהניתוח מביא בסופו של דבר לכך שהזין הופך להיות מפלצתי אלא שהמנתח מסביר למנותח מגדיל הפין כי עליו להימנע מחדירות כי אחרת כל מה "שנשלף" החוצה יחזור פנימה.

אין לי דבר נגד אלה המוכנים לשלם הון תועפות ולסבול מכאבים כדי לשפץ את גופם.
אם זה משפר את הרגשתם, מי אני שאקבע דעה בנידון.

עם זאת, אני יכול להבין מי שמשפץ עצמו כדי להראות טוב יותר, הגדלת השדיים או שיפוץ האף, למשל.
אבל כאן מדובר ב"שיפוץ" שלא רק שלא נראה לעיני הצופים, אלא שהוא גם גורם למעשה לאותם מנותחים להפסיק ולהזדיין בחייהם.

בניתוח הראשון חותכים את השריר המחזיק את הפין ולאחר הניתוח על המנותח להשתמש במשקולות המושכות את הזין במשך שמונה שעות לפחות ביום כדי שהזין יתארך עוד.
4000 דולר עלות ניתוח זה הנמשך 45 דקות.

כעבור כמה חודשים לאחר מכן יעבור המנותח ניתוח נוסף לשם עיבויו של הזין.
7000 דולר נוספים.

סך הכל משלם המנותח 11 אלף דולר לפחות באופן ישיר ועוד "כמות נכבדה" של דולרים באופן עקיף, כל זאת כדי שיהיה לו זין ארוך יותר ועבה יותר באופן מפלצתי, יהיו לו קשיים בהשתנה, לא יוכל לקיים יחסי מין ויחביא את החבילה הענקית במכנסיים כשהוא סוחב משקל כבד בתחתית המפשעה.

את זה אני ממש לא מבין.
איזה "רווח" מקבלים הגברים האלה מן הניתוח הזה?

מי שבאמת מרוויח הוא הרופא המנתח שבונה לעצמו וילה ענקית, כולל שתי מכוניות חדשות במקום יוקרתי.
המנותחים, חלקם הקטן אומרים כי הם שמחים עם מה שיש להם, רובם מגלים כי האושר הגדלת הזין אינה בהכרח הגדלת האושר.

הזין שלי, גודלו בסך הכל 11 ס"מ + קצת ואני מעיד שהוא משרת אותי בנאמנות כל חיי. אני מסתדר איתו מצוין וגם הוא מסתדר איתי היטב, מעולם לא חשבתי שיש סיבה כלשהי להשקיע בו כסף וכאבים כדי להוסיף לו אורך ונפח, אין בי תסכול ואני מסתדר מצוין עם מה שהעניק לי הטבע.

נאמנים עלי דבריה של מרואיינת בכתבה שאמרה שיותר מאשר חשוב גודל הזין, חשוב מי מחובר אליו. אני מקווה שאדם מספיק טוב ומכובד מחובר לזין שלי.

ואם על גודל מדברים, הרי יש כמה מאלה אשר צפו בי דרך המצלמה, גברים גם נשים, אשר טענו כי הם מעדיפים שכמותו על גדול יותר.

נכתב באהדה לאותם גברים המתוסכלים בגלל שהם חושבים ללא הצדקה שהזין שלהם קטן מדי...

למה לפתוח בלוג?, מה פתאום לכתוב?, ככה בגיל 58 (עוד מעט, במזל בתולה).

כמעט שמונה שנים מאז התחלתי לכתוב סיפורים אירוטיים.
אין ספק שדרכם נחשפה פנמיותי אל הקוראים, חבויה בין מילות הסיפורים, שזירת מילים של דמיון ואמת גם יחד בעלילה הכתובה.

לא תכננתי כך את מהלך החיים, אבל לאט לאט גיליתי כי הכתיבה משחררת משהו מן הבפנים שבתוכי, החשיפה, הגם שלא תמיד בוטה וישירה היא, נותנת טעם נוסף שלא ידעתי אותו לפני שהתחלתי לכתוב סיפורים.

אבל לא נחשפתי רק החוצה, גם נחשפתי פנימה אל תוכי, מגלה סודות שלא ידעתי על קיומם, מגלה עולמות שהיו רחוקים ממני, מופתע מן התגלית.

מופתע ולעתים נסחף הלאה, אל הנגיעה בלא מוכר, לגעת ולו פעם אחת בחוויה האמיתית, להרגיש שאני חי טוב יותר עם עצמי, עם טעיותי, עם תשוקותי, לנסותולהשלים ולו במעט מן החסר לי.

ועכשיו כנראה שנזקק אני לעליית מדרגה, לשדרוג, לכתיבה חושפת יותר, אישית יותר.
לא חשוב על מה, על מה שיבוא לי לכתוב מבלי שאתן את הדעת למה בדיוק אני כותב את המילים.

בדרך כלל אומרים כי קשה יותר החשיפה הפנימית מאשר החיצונית, בעובדה היא שהרבה יותר קל היה לי לפני ימים רבים לחשוף מערומיי אל מול המצלמה, רק עכשיו אני מנסה לחשוף את התוך שבי, נהנה מן האנונימיות המגוננת עלי אל הציבור הרחב.
חושף עצמי גם אל מול המעטים שיודעים מי אני, נו, הרי אי אפשר להימלט מכולם.

כנאה שכך אני בנוי, ככה זה בא ממני...