אני שוכבת עירומה על מיטה צרה מידי בחדר כמעט קפוא
סדין מכסה אותי ואוויר חם זורם על גופי
מחט חודר לזורעי השמאלי ומוציא ממני צעקה
הדלת נפתחת
נכנס גבר.... מוכר
אני שמחה שהוא לא זר לי
שנינו יודעים שהוא הולך להכאיב לי
הוא מנסה להצחיק אותי על מנת להפיג את הפחד שמשתלט עלי
אני עונה לו בהומור
אולי משהו על כאב, קשה לי לזכור
אני משתדלת לא לתת לו להרגיש את חוסר העונים שלי
שניות לפני שאני מאבדת שליטה ישנו ניצוץ
מבט אין סופי
אני סומכת עליו...
לאחר זמן שאנני יכולה לאמוד אני מתעוררת
עם תחושת הנגהוור
מנסה לשחזר מה עשיתי ומה אמרתי
תחושה כאב חזקה מחזירה אותי למציאות
והוא שוב לידי
מחייך...
"לא לקחנו עצם מהאגן, איך את מרגישה"
"מאושרת"
הניתוח עבר בשלום
הרופא היה מוכר ודי חתיך
ואני עד היום לא זוכרת מה אמרתי לו לפני שנרדמתי
אבל נראה לי שניסיתי להתחיל איתו
עכשיו יש לי שבוע עד הביקורת
ואני אפילו לא יודעת אם הוא נשוי או לא...
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 16:05