לפני 4 שנים. 14 באוגוסט 2020 בשעה 1:32
הבנות חדשות על עבר ישן
זרקורי אור על חוויות עבר שכנראה עשו יותר נזק משנתתי לעצמי להבין שעשו.
ועדין לא הגיעו לרשימת העשר הפותחות של השריטות שחצבו בי הורי.
סתם זכרונות.מזעזעים שלי נגעלת לצאת מהחדר ללכת להתפנות כי אבא שוב יושב לראות פורנו בקולי קולות בסלון.
פורנו פורנו, פורנו רך, כל פורנו שתדמינו.
בדסמי, ונילי לא ממש שינה לו,צפה בזה כאילו היה חדשות.
כשיצאתי מהארון כבדסמית שנים אחר כל בגיל 19 הם התחילו, בעיקר אמא שלי, לצרוח לי מהסלון שיש תוכנית על זה בערוץ פליבוי, או אגו כך ששמעתי אותה יחד עם כל השכונה.
מה הפלא שברחתי משם כל עוד נפשי בי.
לא מצליחה לישון מאז שחברה הבהירה לי שזה רחוק משפוי, גובל בהתעללות נפשית-מינית.
ופשוט ממש ממש לא בסדר, בעיקר כשזה התחיל בסביבות גיל 12 בערך.
הסתבר לי היום שהוא, הם הם שישבו לצפות בזה בסופו של דבר יחד בסלון למרות טלוויזיה בחדר השינה שלהם. עשו זאת גם לאחותי הגדולה ממני כשהיתה באותם הגיליים.
בכנות עד היום, לצפות בפורנו, מעורר בי אי נוחות לא מובנת.
אולי אני מתחילה להבין.....
במקביל הכאבים מחמירים.
המחשב האחרון שאיך שהוא עובד בבית גוסס סופית
וגם הוא סוג של מושאל...
מתי שהוא, נצטרך לגרד כספים להשקיע במחשב נייח שיתאים לצרכים שלנו.
כזה ששנינו נוכל לאבד ולעבוד בו אומנות, סירטוטים וכן הלאה.
כי לא ניראה שאהיה מסוגלת פיזית ונפשית ללמוד בעתיד הסביר ולזכות למחשב נייד סביר מביטוח לאומי.
מדהים שהמחשב הנייד המסכן שלי, החזיק כמעט 13 שנים עובד!
כבר שנתיים שהוא לא מצליח לסחוב וחם לו מידי.
למרות החלפה של מערכת קירור,ניקוי יסודי, החלפה של כל מערך ג'ל הקירור ובכללי כל מה שרק אפשר בנושא (האיש שלי מבין בזה אני לא ממש)
ועכשיו.....
ארוחה לילית
שעמדתי ובישלתי לעצמי ב40 הדקות.האחרונות.
פתיתים מלאים עם בבצל, גזר ואפונה ברוטב עגבניות עדין.
עם מנת פתיחה של חיזוק משככי כאבים
AKA פרקוסט 10 שניים
וואבן ארבעה
פשוט כי כבר יש לי סיוטים גם כשאני ערה לחלוטין.
ונותר לי רק להודות לאיש אחד, יקר, יקר מפז!
שלקח אותי תחת קנפו.
תומך דואג מטפל ומפנק.
אם הייתי אישה סנטימנטית.
אולי הייתי מברברת פה על תחליף אב ...
או סתם חבר קרוב שיכול לעזור אז מנסה.
וכן, ארשה לעצמי מתוך תחילת.עירפול התרופות לברבר על הרצון לפעמים להיות בצד השני של תסביך הגורה האבודה.
זו שמישהו מציל ודואג לכל מה שחסר לה בחיים.
ומצד שני.....
תמיד הייתי הגורה האבודה.
ותמיד הייתי הגיבורה הגדולה שמצילה את הגורה הזו בעצמה.
עובדה!
בניתי לי משפחה קטנה משלי.
והיא עוטפת אותי באהבה אין קץ!
יש לי בית מדהים עם גג שלם מעל הראש שלא מטפטף בחורף, קירות שלא קורסים ברוחות.
צנרת.שעובדת ולא עולה על גדותה 5 פעמים בשנה.
בעל דירה חם, אכפתי, אחראי ומתפקד!
ששם לעצמו בראש מעיניו שלנו כדיירים יהיה טוב, ביתי ומוגן אצלו. ואפילו קצת הורי כלפינו!
שנתן תחושה מדהימה של אושר אמיתי כששמע שהתחתנו. ולמרות שזה לא יקרה מרגיש לי קצת, שהוא מצפה לילדים מאיתנו כמעט כמו לנכדים משלו. (עצוב לאכזב אותו).
מתי שהוא בעדינות שיא אבשר לו ברקות שזה לא אפשרי....
אבל כן, שנה בדיוק עברה מאז חתמנו את החוזה הראשון חתמנו הערכה לעוד שנה.
ומעולם לא חשתי כל כך נכון ובטוחה לעשות זאת
להעריך את זה. ואפילו לקוות ולצפות
לעוד שנים רבות קדימה פה!
סוף סוף, מקום שבאמת מרגיש יותר מרק קירות וגג.
אלה מקום שבוא אנחנו יוצקים את עצמנו פנימה
בונים את הבית הראשון האמתי שלנו
השנה הראשונה טסה לנו פה.
לטוב ולרע.
לעבודה נסיונות שיקום שלי.
התבססות של אישי בעבודה שלו ובניה שלו קדימה וקדימה. לעוד ועוד קידומים הלאה!
למעבר למנהלים יותר ויותר אנושיים.
שיותר ויותר מעריכים את האיכויות הרבות כל כך שיש בו לתת!
ועם כל הקשיים שאנו חווים
אני נדהמת מכמה טוב לנו!
מכמה טוב ומרומם לנו יחד.
ולסיום.....
ארוחת לילה
טעימה טעימה!
אם כי לא הכי פוטוגנית...
