שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

לפני שנתיים. 15 בינואר 2022 בשעה 16:29

מערכת היחסים הטוב והארוכה ביותר שאי פעם היתה לי, היא גם המערכת יחסים הונילית הראשונה שאי פעם היתה לי.

ואתמול חגגנו.

8 שנים יחד מהמפגש הראשון פנים אל פנים

שהיה יותר בוטי קול ארוך מאוד.

מדייט או משהו דומה.

תמיד אמרתי שאני מעדיפה סקס ראשון לפני דייט ראשון.

 התחלתי איתו בתקופה שממש לא רציתי מערכת יחסים, היו לי כל כך הרבה דברים על הראש.

והוא היה לגמרי בקטע. 

ופשוט היה שם קליק מטורף.

התאמה שאף פעם לא היתה לי לפני כן.

התאהבתי לחלוטין, מהר חזק ומאוד מאוד עמוק.

אני חושבת שלקח לי חודש לאסוף אומץ לדבר איתו על זה. ואני זוכרת את הרגע כל כך בחדות.

הוא יושב על הפינה של המיטה שלי מביט בי מבולבלת לחלוטין מנסה להסביר את עצמי.

ממלמלת משהו על זה שיש לי רגשות חזקים כלפיו

הרבה מעבר ליזיזות שתיאמנו לגביה ציפיות מראש.

והוא מביט בי עמוק בעיניים ואומר שהן הדדיות.

איך שהוא, תמיד ברגעים הכי קריטיים הוא מוצא בדיוק את הדבר הנכון לומר.

לקח לנו 3 שנים להגיע לריב הראשון שלנו שנגמר בהבנה בסיסית שאנחנו רוצים להיות יחד לנצח.

והבנו שאנחנו רוצים להתחתן. אחריו הוא קנה לי ליום הולדת מתנה את הטבעת המהממת.

לקח לנו עוד 3 שנים להגיע לחתונה הכחולה המפורסמת אך מאוד אישית שלנו.

והינה שנתיים אחריה אנחנו פה!

זה מרגיש לי כאילו הזמן רץ מהר מידי.

שהחיים לפניו נמשכו באיטיות מיגעת.

והם טסים מאז שהוא איתי.

 

היו לנו בערך 4 מריבות ב8 שנים האלו.

תמיד מתוך מצוקה ותקשורת שהתעווטה 

או חוסר בתקשורת הזו שאנחנו כל כך מאמינים בה ומקפידים עליה.

שמידי פעם היא נאלמת קצת, משתתקת. 

ואז אנחנו מתפוצצים, נרגעים, נבהלים שנאבד אחת את השני. מדברים באמת מחדש והכול מסתדר.

 

הפעם זה קרה שנייה מהחגיגות.

אבל פתרנו הכל בזמן. ועכשיו, מדושנים.

נהנים מסופש ארוך הודות לשיפוצים בעבודה שלו.

עם הרבה סקס מושלם, אוכל לא רע בכלל.

חתולים מתוקים והמון אהבה ודביקות רומנטית כמו שרק אנחנו יודעים.

 

אז זו תזכורת לעצמי, כשדברים מסתבכים.

בבקשה פשוט לדבר איתו!

ולזכור, שהוא אוהב אותי לא פחות ממה שאני אוהבת אותו. שהוא מעריך אותי ומאושר להיות איתי.

ויעשה הכול לשמור על הטוב שיש לנו יחד

 

לפני שנתיים. 11 בינואר 2022 בשעה 19:53

דיברנו באמת.

ישרנו את  כל הקמטים.

 

חגיגות 8 שנים חוזרות בענק...

 

ותקשיבו

בשביל מריבה פעם בשנתיים בממוצע.

מותר לנו להיות דראמה קווינז כשהיא קוראת!

 

נ.ב.

ירו את מלכה מלאכית!

אוהבת אותך💙💙💙💙

לפני שנתיים. 11 בינואר 2022 בשעה 11:41

אני לא מצליחה להפסיק לתהות, מאיפה הגיעה פליטת הפה הזו?

 

האם אולי זה משהו שהוא באמת חושב עלי?

מה בי גורם לו לחשוב את זה עלי?

 

אלוהימה והשטנית יחד.

סוף השבוע אמור להיות חגיגת 8 שנים יחד.

ואני תוהה אם יש בכלל מה לחגוג.

 

האם אין בי שום ערך בעינייו?

 

לפני שנתיים. 10 בינואר 2022 בשעה 5:51

ממלמלת את ה3 מילים שאני הכי אוהבת לומר

 

וזה מרגיש כאילו אני צריכה לחרוט אותן החוצה מהנפש שלי.

בסכין כהה וחלודה

לפני שנתיים. 9 בינואר 2022 בשעה 9:13

מרגישה שאני נאלמת ונעלמת

 

ותוהה האם הפעם אצליח לעצור את זהה בזמן.

האם הפעם יהיה מי שיבוא לחפש אחרי

אחרי קולי

 

אבל לא באמת מצפה שכן

כי אם לא אני

שאלחם עלי

שאחפש אותי

שאציל עצמי

 

אז מי?

לפני שנתיים. 1 בדצמבר 2021 בשעה 7:30

יש לי המון המון מחשבות רצות בראש בבלגן נוראי.

אני בכלל לא אוהבת בלגן, ממש מעדיפה סדר ונקיון.

מקום יעודי לכל דבר ודבר בבית ובכלל.

למרות.שזה ממש לא ניראה כך.בבית שלי.

 

 

 

 

בכל מקרה כרגע הבלגן פלש לי להכרה.

המוח מבולגן במחשבות בלי היגיון סדר או הקשר

ואני לא מצליחה ללקט מהן את המילים הנכונות.

להוציא את.מה שמחציק לי החוצה.

 

 

אז כמו שהוביטית עושה עם ארוחות.

החלטתי אני לעשות.עם שינה!

הולכת לספור שינה מס 2!

לפני שנתיים. 27 בנובמבר 2021 בשעה 8:56

לא הצלחתי לישון בכלל.

לא לשנייה.

לאמשנה מה עשיתי, או מה לקחתי.

פשוט לא עבד.

 

 

אני כל כך רוצה פשוט לישון.

לפני שנתיים. 25 בנובמבר 2021 בשעה 7:33

אנשים שהכרתי פעם ממש מזמן.

 

אנשים שהכרנו ממש ולא באמת.

מחדשים קשר 

 

ופתאום זה כל כך מרגש!

כי יש חברויות אפלטוניות שגעגוע 

צער וחרטה על טעויות שקרו גם לא באשמתנו

מקבלים הזדמנות לחיות מחדש.

 

אולי, כי מותר לקוות.

וזה מרגש ממש.

ומזכיר לי את עצמי, צעירה, תמימה ומאמינה באנושות קצת יותר מהיום.

 

וזה נעים ומשמח.

 

 

לפני שנתיים. 23 בנובמבר 2021 בשעה 18:27

למה  לא מדוייק?

כי החתול עזר לי בעדיקות להישקל!

הלל.הלוך ושוב על המשקל

וגם טיפס לי לידיים!

וסירב לתת לי 10 שניות רצופות לעמוד לבד על המשבצת זכוכית המוזרה הזו שעמדתי עליה.


אז המשקל שלי נע בין 95 או 6 ל98

והיות ושקלתי בסביבות ה106 לפני כן

המסכנה הברורה היא שבכל.מקרה ירדתי במשקל.

 

עכשיו השאלה.העיקרית היא: למה?!

 

מצד אחד מנסה כבר תקופה לאכול.בריא ומסודר יותר. ולהקשיב לתחושת המלאות המוזרה שהופיעה אחרי הניתוח. 

מצד שני רמות.הבחילות וההקאות הפיזיות עלו שוב.

עקב הגוף הדפוק שלי והיויו ההורמונלי המוקצן יותר בתקופה האחרונה.

 

אז האם זה כי חזרתי לטפל ולהקשיב לגוף טוב יותר

או כי הגוף חזר להתעלל בי חזק יותר

או סביר להניח, שילוב נוראי של גם וגם....

הגוף מציק לי חזק יותר משמעה אני חייבת להקשיב לו טוב יותר 

 

 

או בגדול...

האם מדובר בהחמרה מדאיגה של מצב בריאותי?

החמרה מדאיגה של מצב נפשי?

החמרה מדאיגה של שני המצבים?

איך ומול מי אני אמורה לבדוק את זה?

 

כלומר איזה רופא/ים ספציפי/יים אני צריכה לבדוק את זה?

האם יש לי את המשאבים הנפשיים להתעסק בזה?

מה שבעצם אומר,לנהל שוב יומן מעקב אכילה ושתיה מדוקדק, פלוס סביר להניח יומן מעקב מצב רוח ורמת כאב מדוקדק מאוד, פלוס מעקב יותר מדויק של איזה כמה ובאיזו תדירות אני לוקחת משככים ונוגדי בחילה.

וגם! מתי, כמה ואחרי מה וכמה אני מקיאה.

ואם כבר, אז כבר, על הדרך כל כמה זמן אני משתינה ואיזה כמות? (אבל זה בכל מקרה אני חייבת לעשות למשך כמה ימים כי אחד הרופאים המומחים ביקש את זה)

 

ולמה בכלל אני משתפת את כל זה עמכןם.

מעבר לרק לפרוק לאויר הוירטואלי.

 

ואם אניכבר יורה שאלות

אז גם מה הדרכים הכי טובות לנהל את כל המעקבים הללו, רעיונית ופיזית.

 

בעיקר בהתחשבות בכך שאחד המקומות הבודדים שאני ממש משתדלת לא לקחת אליו איתי את הסמרטפון הינו השרותים....

ובכללי לא לבהות שם במסך בכלל.

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 22 בנובמבר 2021 בשעה 2:17

אני תוהה

אנחנו הבדסמים תמיד מכנים בסלנג שלהפוך ונילים לבדסמ זה לקלקל

 

אז האם העובדה שאני הופכת ונילית יותר ויותר אאומרת שאני חווה תיקון?

האם תוקנתי?

אולי

אני רואה המון התנהלות שאני אישית מכנה החלמה מהתופת שחייתי וגדלתי בה רוב חיי.

מהפצעים, השריתות ההרס וארס שהוזרמו לתוכי רוב חיי.

 

לאחרונה אני חשה איזו מועקה נפשית כשאני נכנסת לפה, לאתר.

חשה לא שייכת ושלא רוצה להיות פה.

ואולי אף לא רצויה?

אולי זה המחיקה של הפרופיל החדש שהיה לי.

זו מן תחושה כזו שהנסיון שלי לפשר ולחבר בין אלמוג היום יומית ודיגי הבדסמית לא התקבל בברכה.

לחברים היה קשה לקרוא לי בשמי

ובעל האתר פשוט מחק אותה ללא שום הסבר או מענה.

בית שלו,  חוקים שלו אני מניחה

אולי זה האיבוד של אנשים שאהבתי בצורה כל כך לא הוגנת. בתקופה האחרונה.

והדיסוננס בין עוצמות הרגש כלפיהם לבין תכלס העובדה שלא הצלחתי לפגוש בהם בעולם האמתי.

העובדה שכיום תחת.המגבלות שהגוף יצר לי, הקושי בהתנידות ובכלל בתפקוד היום יומי.

הפך אותי לכלואה, בתוך הגוף והבית.

וזה לא משנה כמה שאני אזמין אנשים לבוא ולהכיר.

להתארח,לקבל חיבוק ומשהו טעים.

אנשים פשוט לא באים.

 

אין לי טענה נגד, אבל כשיכולתי ובעיקר רציתי לצרף מיניות להזמנה הזו, בדסמית, אנשים באו בקלות יותר. 

כאשר אני מציעה את.אותם האנרגיות הנפשיות ואולי אף יותר ממה שהצעתי בעבר,

אך ללא האנרגיות המיניות, זה פשוט לא ניצרך על ידיד אנשים.

ואכן אין בי טענות, כל אחת ואחד רשאיים לברור את.האינטרקציות שלהם לפי עמות המידה שלהן.

 

זו פשוט אבחנה.

אולי אבחנה מעט עצובה שלי כלפי עצמי,

על מה שאנשים באמת רצו ממני בעברי.

על כך שאם חוכמת חיי וניסיוני לא עטופים בעטיפת מתיקות מינית, הם קצת קשים ומרים לבלוע.

 

אני מי שאני.

אמשיך לחיות את חיי הכי טוב ופעיל שאני מסוגלת.

וכן אני מרשה לעצמי גם מידי פעם להתמרמר על כל מה שרוצה ולא יכולה.

 

אבל אני בהחלט לא מרירה על השינויים שחלו בי מבחינת הצרכים המיניים והבדסמים.