טוב שיש מקלדת לפרוק אליה

לאזוק אותה למיטה כשהיא לבושה בתחתונים וחזייה. לדחוף מפתח אחד של האזיקים לחזייה ואת השני לתחתונים. ואז להתרווח בכיסא ולהתבונן בנסיונות היצירתיים שלה להשתחרר.

לאזוק את הידיים שלה מסביב לאחד הברזלים שבראש המיטה. ואז כדי לעבור ממסאז׳ מפנק ומרגיע כשהיא שוכבת על הבטן למסאז׳ קצת יותר מפנק ובכלל לא מרגיע כשהיא שוכבת על הגב, רק צריך להפוך אותה. והבונוס - היא נשארת אזוקה לכל אורך הסשן.

החסרון - יכול להיות שהאזיקים טיפה יכאיבו בזמן המסאז׳ השני. כלומר, תלוי בה ובכמה רגועה היא תצליח להישאר. אני רק עושה את עבודתי.

אם הבחורה מסיימת את הבירה שלה לפניי, ואז מסיימת את הבירה שלי בשלוק אחד בלי לבקש רשות, ואז מזמינה עוד שתי בירות לשנינו

שני מתחלפים חובבי חבלים נפגשים. מי ייקשר ראשון?

תשובה: מקיימים תחרות נושאת פרסים שבמסגרתה כל אחד ייקשר בקשירה פשוטה יחסית, ומי שישתחרר מהר יותר יזכה לקשור את השני בקשירה אמיתית.

אז יאללה מתחילים…

רגע… אז מי נקשר ראשון בתחרות?

לפעמים כשצצות חרדות, אני פשוט מדמיין את עצמי קשור באיזו תנוחת hogtie מגבילה אך נוחה יחסית על המיטה. יש משהו כל כך מרגיע בחוסר האונים הזה. לדעת שאני לא צריך לחשוב על כלום ואין לי שום החלטה לקבל. ממילא אין שום דבר אקטיבי שאני יכול לעשות. 

וזה לא משנה אם אני אקבל ליטוף עדין ומענג או סטירה מצלצלת… אם ידגדגו כל נקודה רגישה בגוף שלי, או אם פשוט ישאירו אותי להתעטף בחיבוק של החבלים. בכל מקרה אין לי שליטה. מה שיקרה בדרך לא חשוב. התוצאה תהיה רוגע מוחלט. אם רק אצליח להתמסר לכניעה מוחלטת.

אם הבחורה מגיעה עם שיער בצבע תכלת.

או ורוד.

אני מתעורר כשאני קשור למיטה. מסתכל ימינה ושמאלה, בניסיון לזהות אותה בחדר החשוך. היא לא פה. אני מנסה לקרוא לה אבל אז מבין שיש לי כדור בפה ואין בזה טעם. אני מנסה להשתחרר מהקשירה ומבין שזה חסר סיכוי. בכל זאת אני מנסה לצעוק בכל הכוח. אף אחד לא שומע. אני צועק שוב. ושוב. ושוב...

ואז מתעורר. קשור למיטה. בזמן שהיא עוד מנמנמת על החזה שלי. נזכר שבדיוק ככה הלכנו לישון. אור היום כבר מציץ דרך התריסים, וברגע אחד אני מרגיש הכי רגוע ובטוח בעולם. אם רק הידיים שלי היו חופשיות בשביל לחבק אותה…

אם הבחורה מגיעה עם אייר ג׳ורדן גבוהות.

וגם אייר פורס גבוהות כנראה יגרמו לי לרדת לברכיים. בשביל להציע כמובן.

יש לי איזה סצינה דמיונית בראש שמלווה אותי בתקופה האחרונה. מה שמוזר בה זה שבכל פעם שאני מדמיין אותה אני עוצר וחושב "כן? זה עושה לך את זה?". אני חושב שאולי משהו בה יותר מגניב אותי מאשר מחרמן אותי (ומקווה שלא הוספתי לגיל שלי עוד 10 שנים עכשיו בגלל השימוש במילה "מגניב").

זה הולך ככה:

אני נמצא באיזשהו חדר לא מאוד גדול אבל גם לא קטן. אני קשור בעמידה לצלב שמחובר לקיר. הידיים פרוסות לצדדים מעל הראש, והרגליים קשורות בפיסוק. בנוסף, חגורה מקיפה את אזור הבטן כך שטווח התנועה יהיה מינימלי. לא יכול לזוז. עירום.

ואז בזו אחר זו נכנסות לחדר בחורות. בכל פעם רק אחת למשך חמש דקות. לא יותר. את חלקן אולי פגשתי בעבר ואת חלקן לא.

מה הקאץ'? כל בחורה שרוצה להיכנס לחדר חייבת לעשות את זה כשהידיים שלה קשורות מאחורי הגב. ואז זה קורה. רק אני והיא. אני - חסר אונים לחלוטין. היא - אמנם קשורה אבל לגמרי שולטת בסיטואציה. מה שיקרה בחמש הדקות הקרובות זה אך ורק מה שהיא תחליט.

הנה נכנסת הראשונה. אני לא מזהה אותה. היא מלאה, בלונדית עם קארה. לובשת שלמה אדומה קצרה ועקבים אדומים תואמים. בחורה שבמבט אחד גורמת לך להבין מה ההגדרה ל"סקסית". אני לא כל כך יודע מה להגיד, אם להציג את עצמי, ומה הולך לקרות. בעוד היא עושה את דרכה מהדלת אלי, אני ממלמל מין "היי" קטן כזה. היא מתעלמת לחלוטין מה"היי" שלי, פשוט לא עונה וממשיכה להתקדם לעברי במהירות גבוהה עד שנעצרת כמה סנטימטרים בודדים מול הפנים שלי. בשלב הזה היא סוקרת את כולי למשך כמה שניות. "היי" אני אומר שוב, הפעם עם חיוך קצת מפוחד. "ששששש..." מיד היא עוצרת אותי מלהמשיך לדבר ומקרבת את השפתיים שלה לשפתיים שלי. "יש לי חמש דקות ואני ממש לא הולכת לבזבז אותן על דיבורים". מיד היא מתכופפת כך שהפנים שלה נמצאים מול הזין שלי (שכבר בשלבי התעוררות מהמחזה המופלא שהתפרץ לחדר לפני כמה שניות).

ואז היא מתחילה לנשוף. נושפת מסביב למפשעה. עולה קצת לאזור הבטן. יורדת קצת למטה, ואז שוב נעצרת מול הזין. מכניסה אותו לפה בלי התראה ונושכת אותו. לא נשיכה במטרה לפצוע, אבל בהחלט נשיכה שגורמת לי לפלוט "פאק". בשלב הזה הגוף שלי הופך להיות כלי ניסויים של השיניים שלה. אני קשור והיא בשלה עוברת ונושכת בדיוק בעוצמה שמטריפה את השכל לאורך היריכיים, הבטן והחזה. אחרי כמה שניות (או דקות, או שעות, איך אפשר בכלל לשמור על תחושת זמן בסיטואציה הזו...) היא ממקמת את הפה שלה מול אחת הפטמות שלי. "עכשיו מתחיל הכיף" היא אומרת ומיד נושכת את הפטמה. שוב העוצמה המדויקת הזאת שמעבירה למוח בו זמנית שני גלים מנוגדים של "פאק, זה רע" ו-"פאק, זה טוב". הפעם היא לא עוצרת. הפטמה ממשיכה להינשך על ידי הקוסמת הזאת. ואני כבר בטירוף חושים מוחלט. אחרי כמה שניות המבטים שלנו נפגשים תוך כדי שהיא נושכת, ואז אני רואה את זה עליה. החיוך הממזרי הזה שמסגיר עד כמה היא חרמנית כרגע. כשזה זה, אי אפשר להסתיר. עוברות עוד כמה שניות שבהן ניכר שהיא נהנית לא פחות ממני, ופתאום אני שומע את הצלצול שמודיע על סיום הזמן.

מיד עם הישמע הצלצול, השתחררו השיניים שלה מהפטמה, במין קפדנות מדהימה. מסתבר שעדיין חוק זה חוק. באותו זמן אני חושב לעצמי שגם אם היו אומרים לי שעברו רק חמש שניות או שכבר עברו חמש שעות - הייתי מאמין. לפני שהיא יוצאת מהחדר היא מתקרבת לאוזני ולוחשת "אם הידיים שלי לא היו קשורות היית מקבל עכשיו גם סטירה. לא כי לא היית ילד טוב. פשוט כדי שלא תשכח אותי", ומיד מתרחקת. עדיין עם הפרצוף הזה שאי אפשר להסתיר, הפעם היא גם מלקקת את שפתיה. ויוצאת מהחדר.

זהו עד לפה החלק הראשון. בהמשך יהיה המשך ;)

ולסוגייה - אני מניח שהרבה "יזדעזעו" מהמחשבה שמי ששולטת בסיטואציה קשורה בעצמה. איפה החוקים? איפה ההגדרה מי שולט ומי נשלט? והאמת, בכל פעם שאני מדמיין את זה אני אומר לעצמי "וואו אם רק הידיים של הבחורות לא היו קשורות... איזה עוצמתי זה היה יכול להיות".

אז למען הסר ספק, אותה פנטזיה בדיוק כשהבחורות אינן קשורות - לגמרי מרגשת כל חלק בגוף שלי (ואולי הגירסה הזאת תיכתב פה בהמשך). אבל משהו בפנטזיה הספציפית הזאת גורם לי להתרגשות קצת אחרת. משהו בידיעה שהנשים משתתפות במשחק, אבל בצורה קצת אחרת. ונהנות. משהו מגניב.

מעניין אותי לשמוע האם יש עוד אנשים שזה נשמע להם מרגש, או שטשטוש הגבולות פה חצה כל גבול...