טוב שיש מקלדת לפרוק אליה

״מתכלב״

אחת התנוחות הכי מדליקות לקשור בהן היא bunny ears, תנוחה שבה הידיים נקשרות מאחורי הראש, והחבל בסופו של דבר נקשר לחזה או לגוף, כך שאי אפשר יהיה להביא את הידיים לקדמת הגוף.

זה סבבה והכל, אבל קבלו את זה:

במקום לקשור את החבל לגוף, היא מעבירה את החבל בין הרגליים שלי, יוצרת לולאה בקצה שלו, מותחת את החבל מעט ותולה את הלולאה על הזין שלי, שכמובן עומד מכל הסיטואציה, כמעט מיותר לציין.

ככה השליטה עוברת אלי - אני אוכל להשתחרר אם רק יפסיק לעמוד לי. כמובן שאני צוחק, רק מהמחשבה הזאת אין סיכוי שיפסיק לעמוד לי. ואם במקרה הוא מתחיל להרפות - מיד היא תדאג לגעת ולענג ולהעמיד אותו בשניה.

חסר אונים.

הפשטתי אותה מכל מה שכיסה את החלק העליון שלה, והשארתי אותה בג׳ינס ומגפונים שחורים עם עקב בינוני. קשרתי את שתי הידיים שלה לשתי פינות המיטה כשהיא שוכבת על הבטן. זה תמיד כיף שהיא נקשרת כשהיא חצי לבושה, ושאני צריך לדאוג להסיר את שאר הבגדים כשהיא כבר קשורה.

התחלתי בלנשק לה את הגב מלמטה עד למעלה. נשיקות עדינות וארוכות. רציתי שהיא תרגיש שדואגים לה. ושיהיה לה נעים. ושהיא תתחרמן לאט אבל בטוח. המשכתי לנשיקות בצוואר תוך שאני מלטף את צידי הגוף שלה, מה שגרם לה להרים את האגן קלות במין תנועה אמביוולנטית שלא החליטה אם היא רוצה מזה עוד או שזה עושה לה צמרמורת.

התחלתי לעסות את הגב שלה בעדינות. אפשר היה לשמוע שזה נעים לה. עברתי גם לכתפיים ואפילו לזרועות הקשורות שלה. נתתי לה להתענג. להנות. להירגע. ואז עברתי לשיער שלה. בעדינות בניתי קוקו מיד ליד. ״את נהנית?״ שאלתי, תוך שאני ממשיך להעביר את הידיים שלי בעדינות דרך השיער שלה. ״ממש״, היא ענתה והיה נשמע שהיא מסתירה חיוך שם בינה לבין המיטה. ואז משכתי את הקוקו שיצרתי. בעוצמה לא חזקה מדי, אבל כזאת שלא תותיר לה ברירה אלא למתוח את הצוואר לאחור. תוך כדי שאני מחזיק את השיער ולא מאפשר לה שום תזוזה בפועל, התקרבתי לאוזן שלה ונשפתי קלות. היא התנשפה גם. ״אני שמח שאת נהנית״ לחשתי באוזנה והעברתי את הלשון שלי עליה. היא התנשפה בכבדות, ונראה היה שמתחילה להגיע אליה ההבנה שהיא קשורה וחסרת אונים. שחררתי את השיער שלה וראיתי איך היא נעה באי נוחות תוך שהשיער שלה מתפזר לכל עבר. נתתי לה כמה שניות להירגע. כשחזרה להיות נייחת, העברתי אצבע בתנועה מהירה כל הדרך מהכוס שלה עד לקצה התחת. היא קפצה והשתוללה לכמה שניות נוספות.

״את מבינה״, אמרתי, ״אני יכול לדאוג שאת תהני ממש הרבה״ והעברתי שוב את אותה האצבע במעלה אותו התחת. יש משהו קסום בלקשור מישהי כשהיא שוכבת על הבטן. מרווח ההתפרעות קטן בהרבה. אם כשהיא על הגב היא יכולה לנוע ולבעוט, להרים את הראש… כשהיא על הבטן כל התנועות שלה נעצרות במיטה. מוגבלת בהרבה. אפילו המילים שלה נבלעות בסדין. אז מה ששמעתי היה איזשהו מלמול חרמני שאני מקווה שהסדין הבין יותר טוב ממה שאני הבנתי.

משכתי לה בשיער שוב וחזרתי על עצמי. ״אני יכול לדאוג שאת תהני. רק אני. כי רק אני מחליט על הגוף שלך כרגע. בטח היית רוצה לגעת בעצמך עכשיו. לגמור. אבל את לא יכולה. רק אני יכול״.

היא ניסתה להנהן אבל כמעט ולא הצליחה להזיז את הראש. העברתי ידיים על הג׳ינס שלה ברמיזה עבה שעוד מעט הוא גם יירד. עברתי לכיוון כפות הרגליים, מה שגרם לה להזיז את הרגליים שלה כך שהנעליים יפלו בדיוק לידיים שלי. היא יודעת שזה השלב הבא בהפיכה שלה לעירומה והיא מנסה לזרז עניינים. אם רק הייתה יכולה, הייתה קורעת את הבגדים מעצמה. פתחתי את הרוכסן של המגף. היא קפצה מחרמנות רק למשמע הצליל. פתחתי את הרוכסן של המגף השני והתרחקתי ממנה. רציתי לראות בדיוק את מה שהיא עמדה לעשות. היא לא בזבזה זמן וניסתה להוריד את המגפיים מהרגליים שלה. בעיטות באויר, שימוש ברגל השניה, שימוש במיטה… היא הייתה נחושה. כשהצליחה אחרי כמה שניות, פתחתי את הכפתורים בג’ינס שלה, מה שדרש מעט קואורדינציה, ומשכתי אותו יחד עם התחתונים שלה. היא עירומה.

היא מיד התחילה להתחכך במיטה. איזה כיף לי. קשרתי את הרגליים שלה לפינות המיטה, השארתי אותה להתחכך והלכתי להביא שמן לעיסוי. היא לא כל כך שמה לב, כי הראש שלה היה קבור במיטה, ולכן כששפכתי את השמן על הגב שלה היא קפצה. מיד התחלתי לעשות לה מסאז׳ בגב, ולא הרבה זמן עבר עד שגם התחת שלה זכה לפינוקים. האגודלים שלי ציירו את קווי המתאר של התחת שלה. ויכול להיות שהם חרגו גם מגבולות התחת, אל תתפסו אותי במילה. המשכתי ככה דקות ארוכות. אין סיבה שלא, אני נהנה לא פחות ממנה.

היא הייתה בתנועה מתמדת. תנועה ששידרה שכל כך נעים ורגוע לה אבל שהיא גם חרמנית בטירוף. השרירים משתחררים אבל השרירים גם מתכווצים. אני מכור למראה הזה שלה. אני יודע שהיא מפחדת לדבר לא רק כדי לא לקבל ״עונש״, אלא גם כדי לא לשנות כלום. היא רוצה ככה לעד. היא מתפללת שאני לא אשנה כלום. זה מושלם ככה. היא מפחדת שמילה אחת שלה עלולה ליצור תגובת שרשרת שבסופה השלמות הזאת תיגמר. אז היא שותקת. שותקת ונהנית.

קשרתי אותה למיטה, דחפתי לפה שלה בול גאג, ואמרתי לה שאם היא רוצה שאני אפסיק, שתגיד בבירור.

ואז דגדגתי אותה בלי הפסקה. בכל פעם שהיא ניסתה להגיד משהו וכל מה שיצא לה מהפה זה נהמות לא ברורות, עם חיוך, שאלתי אותה ״מה אמרת? קשה להבין אותך״ 

ואז אחרי דקות ארוכות, הוצאתי את הבול גאג מהפה שלה והתיישבתי כשהרגליים שלי מקיפות אותה. ״אתה כל כך הולך לחטוף על זה״ הן המילים הראשונות שיצאו מהפה שלה. עם חיוך כמובן. ״מה אמרת?״ ניסיתי לוודא שהיא לא התבלבלה. ״אתה תחטוף על זה. חכה חכה״. הגבתי כמו שאני יודע להגיב. עם דגדוגים בבית השחי. היא התפתלה והתפתלה. ״תזכירי לי מה אמרת?״ שאלתי. ״שאתה… הולך… לחטוף״ היא ענתה אחרי שהצליחה סוף סוף להרכיב משפט בין נשימה לנשימה. הגברתי את הקצב. ״את בטוחה?״ שאלתי והגברתי את הקצב עוד.

ואז הגיע מבט שאני כל כך אוהב. מבט שכל כך רוצה לקלל אותי ולהחזיר לי, אבל מבין שכרגע אני זה מחליט מי מדגדג ומי מדוגדג. מי נושם ברוגע ומי מתפתל. מבט כנוע, אבל גם משוחרר. כזה שמבין שהיא צריכה להתנהג יפה אם היא לא רוצה להיות מדוגדגת למשך עוד שלוש שעות.

״סליחה, סליחה. אתה לא תחטוף. סליחה״ ניסתה להגיד בזריזות לפני שתתקשה לנשום שוב.

״ולמה לא?״ שאלתי בעוקצנות. ״כי החלטתי… שבסוף לא… אתה באמת בסדר״ ניסתה להגיד מבעד לדגדוגים.

״אהה את מחליטה?״ שאלתי ונתתי לה כמה שניות של מנוחה.

״כן, והחלטתי לרחם עליך הפעם״ אמרה בחיוך חצוף תוך הפגנת זיכרון קצר.

מיד התנפלתי עליה. לא נתתי לה לנשום במשך כמה דקות. דגדגתי כהוגן את המותניים, את היריכיים ואת בית השחי. ״תזכירי לי מי מחליט״.

״אתה… פאק… אתה... אתה מחליט״.

״למה אני מחליט?״

״כי אני… נותנת לך להחליט עכשיו… אני… נחמדה״.

״תנסי שוב״ חזרתי למותניים שלה.

״פאקקקק״ היא אמרה והשתוללה. נשכה את השפתיים כאילו מנסה למנוע מהמילים הללו לצאת החוצה. נאחזת במחשבה שהיא בשליטה כל עוד היא לא אומרת אותן. ואני חשבתי שהיא כבר נכנעה.

״למה אני מחליט? אני מתעקש.

היא משכה את החבלים חזק. ניסתה לסגור את הידיים שלה, או אפילו לקרב אותן במעט זו לזו. כאילו מנסה לשכנע את עצמה סופית שהיא לא יכולה להשתחרר. שזה בסדר להיכנע. שאין לה ברירה אחרת.

״כי אני פאקינג קשורה למיטה, ולא יכולה לזוז או להשתחרר״ היא נכנעה.

״ו?…״

״ואני חסרת אונים והגוף שלי שייך לך עכשיו״.

אני מפסיק לדגדג ומתיישב עליה שוב.

״היה כל כך קשה להגיד את זה?״ אני שואל בחיוך מעצבן, תוך שאני נותן לה להסדיר את הנשימה.

היא לא צריכה לענות. היא יודעת שכל מה שהיא תגיד עלול לשמש כנגדה. אבל אני רואה את זה עליה. היא כל כך רוצה לנקום. ואני חושב לעצמי שעשיתי את שלי. סידרתי לעצמי נקמה מתוקה 😋

היא קושרת אותי למיטה. מתפשטת ומתיישבת על הפנים שלי כשהפנים שלה לכיוון המפשעה שלי.

״ככל שאני אהנה יותר ככה גם אתה, אז כדאי שתעשה עבודה טובה״

כמו שולט/נשלטת וכו׳…

סשן טוב הוא סשן שבסופו היא רוצה לנקום. עם חיוך. של שני הצדדים.

ואיזה כיפית הנקמה 😋

ואם היא בכלל לא חשבה שהיא תרצה להיות בצד הדומיננטי, ומה ששכנע אותה זה אתה בעצמך בפעולות שלך - זאת מהות המשחק הזה בשבילי.

אם היה פטיש שמוגדר ככה, אז הוא לגמרי הפטיש המרכזי שלי.

אפשר להגיד שאני ״פטישיסט היא-בכלל-לא-חשבה-שהיא-תרצה-להיות-בצד-הדומיננטי-ומה-שגרם-לה-לרצות-זה-אני״.

הכי קרוב שיש לכלוב להציע זה ״מתחלף״, אז נישאר עם זה בינתיים 😌

דווקא בגלל שהיא כל כך חשופה כשהיא קשורה ככה בלי יכולת להשתחרר או להגן על עצמה, לפעמים אני אוהב להתחיל סשן דגדוגים כשיש לה עוד (ממש) מעט מגננות.

למה אני מתכוון?

היא הייתה לבושה בג'ינס קצר, חולצה מכופתרת חצי זרוקה ואולסטאר גבוהות. החלטתי שזה מושלם וקשרתי אותה ככה למיטה. ארבע גפיים לארבע פינות. ואז התחיל הכיף הרגיל. דגדגתי אותה דקות ארוכות במותניים, בבית השחי, ובצוואר, ובטח שלא ריחמתי על היריכיים שלה. היא מצידה הגיבה בריקודים והשתוללויות ובמה שנדמה היה לה באותו רגע כתחנונים לרחמים (למה רק "נדמה היה לה"? כי עוד מעט היא תבין על בשרה מה אלו תחנונים אמיתיים...)

מכירים את זה שאתה רק מתקרב לדגדג אותה והיא כבר משתוללת ומסגירה עד כמה היא רגישה במקום בגוף אליו אתה מתקרב? אז הנה עוד דרך לגרום לה "להסגיר" את עצמה. אני אוהב להסיר את המגננות שלה ולראות את התגובה שלה.

במצב הנוכחי, הנעליים כמובן כיסו את כפות הרגליים שלה, תודה לאל (האל שלה, כן?), ומנעו ממני גישה בצורה מוחלטת. נתתי לה הפסקה של כמה שניות מהדגדוגים. היא התנשפה בכבדות כשהחיוך עוד לא הספיק להימחק מהפנים שלה. ואז שלחתי יד באיטיות לכיוון נעל אחת שלה. "מה אתה עושה?" היא שאלה בטון שאפשר להבין ממנו כאילו אני חייב לה משהו. חצופה. "שום דבר" עניתי בעוקצניות כשאני מעביר את האצבעות שלי על השרוכים בנעל שלה. "אה מצוין, חשבתי לרגע שאתה רוצה להוריד לי את הנעליים" אמרה וניסתה לשדר רוגע. "אל תדאגי" עניתי ופרמתי את השרוך בתנועה מהירה. היא קפצה בבהלה. פה חשדתי. פה שמחתי. "שתדע שאני... בכלל לא רגישה בכפות רגליים" ניסתה לשקר ברוגע. אבל אי אפשר היה להתבלבל. "מצוין" עניתי ושלחתי שוב את היד לכיוון הנעל שלה, כשהשרוכים כבר פרומים.

"לא לא לא לא לא לא" היא השתוללה, מנסה להרחיק את הרגל הקשורה שלה ככל האפשר מהיד שלי. "בבקשה לא. בבקשה לא. בבקשה לא. בבקשה!!!!!" היא התחננה וחשפה את השקר שלה. משחק החתול והעכבר בין היד שלי לרגל שלה שיעשע אותי בשלב זה, והחלטתי שבא לי לשחק איתה. התיישבתי בין הרגליים שלה. "בכל פעם שתזיזי את הרגל שלך, תזכי לדקה של דגדוגים ביריכיים", הסברתי את חוקי המשחק החדש, ומיד שלחתי יד לנעל שלה ובחנתי אותה שוב. כמובן שהיא זזה בלי הפסקה. טוב, ידעתי שיהיה כיף. לקחתי את הטלפון שלי ושמתי טיימר לדקה. והתחלתי לדגדג את היריכיים שלה בלי רחמים, עד שהגיע הצלצול (מהר מדי מבחינתי, וכנראה שאחרי נצח מבחינתה). נתתי לה כמה שניות להסדיר את הנשימה, הזכרתי את חוקי המשחק והתקרבתי שוב לנעל שלה. היא התאמצה לא לזוז. היה ניכר שהיא נקרעת בין הרצון להימנע מהעונש על תזוזה לבין העינוי שהיא יודעת שיגיע כשתוסר הנעל. מניח שקשה לחשוב בבהירות בסיטואציה הזו:). ניצלתי את הרגע כדי לתפוס את הנעל שלה בעדינות, ובשניה אחת היא חזרה להשתולל. "את יודעת מה זה אומר" הזכרתי לה תוך הפעלת טיימר נוסף מיד. היא לא הספיקה אפילו להגיב וכבר רקדה מדגדוגים שוב במשך דקה נוספת.

החלטתי שנהניתי מהמשחק הקטן שלנו, אבל שבא לי גם לגלות אילו סודות היא מסתירה בכפות הרגליים שלה. הפעלתי מעט כוח כדי לרתק את הרגל שלה עם יד אחת (לא נדרש הרבה כי בכל זאת, דאגתי לקשור אותה היטב כדי שלא תוכל לזוז הרבה), וביד השניה התכוננתי לחלוץ את הנעל. מכירים את הרגע הזה שבו אתם לא מאמינים שיכול להיות יותר כיף מכמה שכבר כיף? אז ההשתוללות שלה. והתחנונים. תחנונים אמיתיים בניסיון להשאיר את הנעל עליה. כבר חששתי שהיא תקרע את החבל. ואפילו לא דגדגתי אותה. כל כך נהניתי מהמאבק הקצר הזה שנמשך כמה שניות טובות. מחוסר האונים שלה. מהתבוסה הידועה מראש והכל כך מתסכלת. מהחבלים שהותירו אותה ללא יכולת להתגונן, והוכיחו שוב שהם חבריו הטובים ביותר של האדם:). ומעוד שלב שהושג בכניעה שלה. מי ידע שהיה עוד שלב בכלל. ברגע שהנעל הוסרה (ומיד אחריה גם הנעל השניה), וזכיתי לדגדג סוף סוף את כפות רגליה, היא כמובן לא איכזבה. כלומר, בכל הסשן היא הייתה כנועה ולא הפסיקה להשתולל. אבל זה... זה היה משהו מעבר. מבט כנוע, מחייך, שונא, נהנה, סובל, נהנה... שגרם לי לחשוב - מעניין אם בפעם הבאה היא תסכים להיקשר יחפה...

דווקא ״וניל״ נבחרה לתאר משהו חסר טעם ומשעמם, כשוניל זה הדבר הכי טעים בעולם!

מהיום אמרו ״ופל לימוני/ת״

מ.

מדפדף בטינדר.

מגיע לפרופיל של מהנדסת מתל אביב. התמונות הראשונות שלה סטנדרטיות (וחמודות). ורק בתמונה השישית היא קשורה בחבלים. וגם בתיאור המילולי צריך להתאמץ כדי למצוא את המילה ״קינקית״ בין שלל התיאורים האחרים. הכי שווה כשזה לא הנושא המרכזי ושמגלים את זה כדרך אגב.

ואם את פה במקרה, אז תדעי שאת הכי שווה שיש וגם מוזמנת ליצור קשר🙃

כי איפה עוד אפשר לראות בחורה שגם צוחקת בלי הפסקה, גם מקללת אותך וגם מתחננת?

וגם כי עשיתם לי חשק פה בכלוב 😝

כיף:)