נסעתי לאן שהוא
אבל בגלל שזו עונת הדתיים בצפון היפה שלי
לא נסעתי מהדרך הרגילה כי צומת מירון חסומה ונצורה
אז מצאתי את עצמי מתגלגל בכביש חדש ולא מוכר על המורדות המערביים של הר מירון בין פקיעין לבית ג'אן בואכה ראמה
איזה נוף מושלם ,חורש פרוע, מדי פעם איזה עץ פורח בוורוד משגע על רקע הירוק העמוק הזה והבקעה שלמטה פרוסה ועוצמתית... כמו להיות בטיסה
לרגעים הרגשתי מנותק מהקרקע
עצרתי את הפלייליסט שהשמיע לי שירים יפים של rem ואדי וודר ועוד רוקנרול ניינטיז שקט וכואב
כי עלה לי שיר בראש שהתעלה על כל זה
"אני פוסעת חרש בשבילך
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעיין
אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו אילה תועה בערבה
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
ושורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן
הושט לי יד
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת
הזו הארץ הטובה?
אני יודעת עד ימי יתמו
לא, לא אבואב עד עמקי לבך
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את דמועתי שלי על אדמתך
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
ושורשיך כבר בתוך תוכי"
https://open.spotify.com/track/0zHvtfHt5DrIPVSJkJP0iG?si=mmN0gxsLSlKQUL5flu50Vg
