בסוף הכול יסתדר

ואפילו שזה נוצרי ולא מעניין ממש

עדין קצת מציק המחשבה שאין לי אהבה

אני חושקת בחום ורצון למגע 

בסוף אני רואה את עצמי מבקשת מתנות 

כי אני נואשת למישהו שיראה אותי 

את כולי בלי קשר למה יש לי להציע.

תחושת הניצול מוזרה לי לפעמים 

אבל אולי גם זה מה שעושה לי את זה.

כוח על מישהו אחר ולהשיג את הדברים 

שנורא בא לי עליהם.

יש משהו מרטיב בזה שמישהו נואשות 

לא רוצה שאספר למישהו והוא קונה לי עוד דבר

לפעמים כשאני במצבים כאלה אני בודקת

עם עצמי האם אני אוהבת את זה או לא

ומה זה מעורר אצלי.

תחושה נעימה ועליונות 

מתנות ורטיבות שני דברים כיפיים

בחוץ יורד גשם והבית קפוא

אם יש עונה שאני לא מתחברת אליה

זה חורף.

החלטתי לעשות כל מיני חשיבות מחדש

ואחרי שהבנתי שצמצמתי המון ואני די

חיה מהיד לפה. אני צריכה לראות איך

אהי מגדילה את ההכנסות שלי. שני עבודות

 מדינה הזו זה לא מספיק כדי לכלכל את עצמי

לשלם שכר דירה ולימודים. 

הלוואי שהמלחמה הזו לא הייתה קורת

והדברים היו יותר רגועים. 

אני מאפשרת לעצמי לחשוב

להירגע קצת

לתת למחשבות לזרום 

ואז עם נרטבתי אני יודעת שאני בסדר

אני רטובה כמו הגשם בחוץ.

אני כמעט שנה בלי סקס

כמעט שנה מאז מה שקרה

ואני מתחילה באמת לחזור לעצמי

כשאני מניעה את האצבע במהירות על הדגדגן

הקטן והוא משמיע קולות במגע עם הרטיבות 

אני יודעת שאני בסדר

עכשיו רק חסר לי למצוא צעצוע שיעזור לתהליך

ואז אולי אני ארגיש טוב לנסות שוב באמת

השינה שלי מלווה בסיוטים כל הזמן,

אני נכנסת לישון מוקדם ועל הנייר ישנה

מספיק אבל תמיד מלווה בחלומות לא טובים.

יש תקופות כאלה שכשיש לי נשירה, פצעים על הפנים

הציפורנים שלי מכוערות אני מרגישה מגעיל.

כאילו אני מכשפה ואני יודעת שהכל בר תיקון

אבל זה לא נעשה תוך רגע כמו קסם ואני

ממש מרגישה דוחה בגלל זה.

כל התסכולים האלה יחד ממש מעמיסים עלי.

על אף שיש דברים שכן מסתדרים כי אני

נאלצת לחזור עליהם שוב ושוב כדי שיסתדרו

עדין משהו בי מרגיש מלוכלך ולא נקי.

אני יודעת שאני זקוקה לעזרה ואני מקבלת

אותה. עזרה נפשית שבאמת עוזרת והלוואי

שהייתי יכולה ללכת יותר מאחת לחודש

אבל אני מרגישה שאני טובעת. הכל

התייקר, ויש מלחמה ויש חטופים אבל אני מרגישה

שהאזרח הקטן נמצא גם בעונש. לא אמרתי לטוס

לחול רק לעשות קניות בכבוד. מבאס אותי לוותר

על כל כך הרבה דברים כי זה עלה. אפילו הבשר עלה 

בעשרים אחוז ואני קונה רק טופו הביתה כדי לצמצם 

הוצאות.

בבקשה שהמצב יחזור להיות כמו שהיה

שהחטופים בבית, שהמשק זול יותר באופן יחסי

שכולם בבית מרגישים ביטחון ושבן דוד שלי

לא צריך להיות תקוע בעזה בין הפטיש לסדן.

איך ברגע אחד הכול יכול לההרס ואני מרגישה שוב כל כך קטנה ולא משמעותית.

מכירים את זה שלפעמים אנחנו מבריקים רעיון

כזה שזה היה די צפוי אבל אנחנו חושבים שגילינו את אמריקה?

אז אתמול יצא לי כזה רעיון

נעזרתי באקדח מסאז׳ שיש לי כדי לגמור

אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי צורך לגעת בעצמי

והייתי כל כך רטובה שרציתי תחושה חמה יותר

מאשר האצבעות שלי והרעיון פשוט הבליח לי 

בראש בין התלתלים שלי.

ואולי יגידו על זה משהו אבל אני אוהבת את השיתוף

אולי גם זה הפטיש שלי. שאני מספרת שאני מאוננת

אני רוצה לטוס רחוק

לאי טרופי 

לגן עדן

להתרחק מאנשים רעים

להתרחק מהאנשים שעושים לא טוב

לחיות במקום רגוע שהשקט והשלווה

נתונים בו כל הזמן

מתגעגעת למזרח. לחופי הים השקטים

לאוכל הפשוט, לחוסר העשייה

ולהנות מהשלווה הזו.

זה כל מה שבא לי עכשיו

התחלתי לעשות לעצמי שגרת בוקר

וחזרתי לקרוא ספרים תוך כדי.

כאלו שקראתי לפני איזה עשור שהייתי נערה

ופשוט נשאבתי שוב אל תוך הסיפור והתחושה

בדיוק כמו אחרי המדיטציה שאני עושה בבוקר

רגועה ושלווה.

אני פחות אוהבת שיש לי כל כך הרבה דברים בבית 

אבל החלטתי שאני רוצה עוד ספרים.

על התנהלות וחשיבה, ספרי פנטזיה חדשים 

וגם אולי סוף סוף להשלים את סדרת הארי פוטר

שיש לי בחלקים.

אני מתמלאת כוח ואני חושבת שזו דרך טובה להתחיל את הסופ״ש ככה

למה זה לא עשר בעשר?

אני רוצה להפוך לסופגניה

חשבתי על זה שכולם מחפשים זוגיות עכשיו

בגלל המצב שבחוץ, אולי קצת בגלל החורף

והבנתי שזה לא ילך לי. אני צריכה זמן לעצמי

אותו. אז למי מתקשרים? לוולט? 

אולי להם יש סופגנייה