בסוף הכול יסתדר

הנשירה הזו מתישה

קראתי פוסט בווידויים תל אביבים

על מישהי שנמצאת בקשר עם גבר שאיתו

 היא שוכבת פעם בשבוע לפעמים פחות 

והוא בתמורה נותן לה 10,000 שקל

ואני תוהה האם העולם השתגע?

מצד אחד זה קוסם לך אבל האם

הנפש באמת מסוגלת? האם זה מה שאתה שווה

כבן אדם? ממתי נהיינו רובוטים?

הכל דרך המסך,

אין רגש

אין אהבה

אין אמיתיות 

הכול נהיה מלאכותי 

יש משהו בזה שאנשים לא מתחשבים בסביבה

שלהם מעלה לי את הקריז. החלטתי לאור העובדה

שאני גם במעין לופ של עצבות וגם כי אין לי כוח ועצבים

שאני מתרחקת מהאנשים שלא עושים לי טוב. גם אם

זה משפחה, חברים קרובים, מכרים וכדומה.

לא רוצה לשמוע ולא רוצה לראות.

אם הם לא עושים לי טוב חבל על הזמן שלי

אחרת אני לא אצליח להשתפר ולהיות שמחה יותר

ככה אני מרגישה

רק בלי ההריון ו ליד הלידה.

העצבות הזאת שלא עוזבת אותך

לא משנה מה אני עושה, אם מי

אני מדברת. אני כל הזמן עצובה 

וכל כך בא לי לשנות את זה

לעשות שינויים שאני רוצה

אבל אין לי אפשרות 

תו תסכול עוד יותר גדול.

אני פשוט בן אדם עצוב

חי מת 

בא לי לא להיות כאן יותר

הכל נהיה אגו, כסף, שנאה וקנאה.

מישהי פורקת שחנו לה בחנייה בקבוצת אוהבי סיני

בפייסבוק ומישהי כותבת בלי בושה שזה בעיה שלה

והיא צריכה לדאוג שיהיה חניה ליורדי סיני ואני שואלת

למה? הייתי באילת פעמיים בכמה חודשים האחרונים

וסכמת כל מי שרוצה לרדת לסיני יש חניונים מסודרים

בתשלום מינימלי אז למה לריב? למה להתנהג ברועה?

כשזרים חנו בחניה של אמא שלי שכתובה בטאבו

איימתי אליהם שאזמין משטרה וגרר ותוך דקה הזיזו.

אותי חינכו לא להיכנס אל תוך חצר של מישהו בלי רשות

אז למה אחרים עושים את זה עם חיוך?

ממתי העם הזה נהיה כל כך שונא שלום? שונא אהבת 

חינם?

גם בבואו לאכול איתי השתתף חרדי ורצו עוד שנייה לסכול 

אותו כי הופיע בטלויזיה. אבל עדן ועודד מנשה זה אחלה? 

שולי אנד זה סבבה? סיוון רב מאיר זה בסדר?

אבל דובי החרדי מבית שמש לא? 

מזה משנה מישהו שחוזר בתשובה לעומתו?

הצביעות הזאת נהייתה דוחה בעיניי

המדינה הזו דוחה בעיניי

טוב למות בעד ארצנו עדיף בהחלט למות כנראה

כי הרצל מתהפך בקברו

קראתי פוסט וידויים של תל אביבים 

שמישהי שכבה עם מישהו והוא לקח לה את התחתונים 

ולא היה מוכן להחזיר. קראתי קצת את התגובות ואחת 

מהן הזכירה את הכלוב ותפסה לי את העין.

מישהי כתבה שמשלמים 800 שקל לתחתון משומש

ואני לא יודעת אם זה חולני או נורמטיבי

- הכל אפשרי גם אם זה נראה בגדר חלום

- זה בסדר לבכות אבל לא צריך לחשוב שהחיים מתרפקים

- לתת לראש לא להתמלא במחשבות כי זה מוביל לכאב ראש

- סדר וארגון גורם להרגשה רגועה יותר

- להקשיב ללב 

- לנשום, יש דברים שיכולים לחכות למחר

- לא לוותר על הקריאה

- אם את רוצה שדברים יקרו תזיזי את עצמך

ובנימה זו שהשבוע הזה יהיה נעים רגוע ושקט

ושהיום אני אלך לקניות אחרת אתחיל לאכול את הנייר

טואלט.

החלום הוא לחיות במדינת אי

להנות מהטבע והשקט ולהיות חלק

מקהילה שמאמינה באידיאולוגיה שלי.

לא לעבוד שעות על גבי שעות ולא להיות

במרדף.

זה כבר לא קשור ליוקר המחייה הנוראי שפה

החיים כאן מקשים לי על הנפש.

היה לי יום קקה ליטרלי

ואז חשבתי שאני אלך לקנות דברים

שרציתי תקופה. למה אנחנו חושבים ככה?

אבודה בעולם 

איזה עולם יש פה?

אני צריכה להתאפס על עצמי