קוגיטו ארגו סום

הארי התפנה לפתוח חבילה של 'סוכריות בטסי
בוטס בכל הטעמים.' 'עם אלה כדאי להיזהר,' התריע
רון. 'כשכתוב כל הטעמים, הכוונה היא כל הטעמים זאת
אומרת- כל מיני טעמים רגילים כמו שוקולד ומנטה
ומרמלדה, אבל אפשר לקבל גם טעמים כמו תרד וכבד ודג
מלוח. ג'ורג' חושב שפעם הוא קיבל אחת בטעם נזלת'.
רון בחן סוכרייה ירוקה, הביט בה בחשדנות ונגס
בזהירות בקצה שלה. 'איכס - רואה? כרוב ניצנים'.
בסוף השניים אכלו יחד את הסוכריות בכל הטעמים, ודי
נהנו. הארי קיבל סוכריות בטעם טוסט, קוקוס, שעועית,
תות, קארי, דשא קפה, סרדינים, ואפילו היה לו מספיק
אומץ בשביל לטעום סוכרייה אפורה אחת, שרון סירב
לגעת בה. התברר שהיה לה טעם של פלפל חריף.


תודה.
מכל מלמדיי
השכלתי.

ואתה?
אתה גאון אתה 😄

בן הזוג שלי אמר
לבת שלי
שהיא בת זונה.

מה זה אומר
עלי
?

אילו אך היה לך מושג עד כמה אני רוצה..



אילו אך היה לך מושג עד כמה אני מרגישה את הרצון שלך





ו מ או ש רת בו.............

מילה שטומנת בחובה....

ועכשיו
השכרות שעוד לא התפוגגה
מתערבבת עם טירוף.

לפני שבועיים בניתי, לראשונה בחיי, מתקן כבילה.
הוא באמת עובד חמוד.


דרוש איפוק.

פוסט מוטרף.
גם היום.

כמעט מפחיד....

מרגש
מחרמן
מגרגר
מגניב


ובעיקר נעים.

תובנות שלתוכדי -

* עדיף להיות פחדן חי מגיבור מת. (לא שייך, אבל הכי נכון)

* הגודל לא קובע. גם המראה לא.

* לא אוהבת גברים ציידים. מאוהבת בלקטים.
הבנתי המון, תוך כדי, על אלה שלא התחברתי אליהם.
חושבת המון על נשלטים ציידים. יש שם משהו שאני קוראת כחוסר אותנטיות.
נקודה למחשבה.

*מתה על המבטא שלך. מבטא זה דבר מחרמן.



מחכה למחר. מרותקת.

המראה לא קובע שום דבר בקשר.
אסתטיקה, אינטונציה, שפת גוף, מטען שכלי ותרבותי ובעיקר ריח
קובעים הרבה יותר במשיכה,
מאשר גובה, רוחב, צבע ואורך שיער.

לכן לא שאלתי 😄



ולהשומע ינעם.
שב"ש.

ושומדבר לא משתווה למציאות המחורבנת בה אנחנו מדשדשים.

לפני שלושה שבועות ליוויתי את בתי ביום גיוסה לצה"ל.
לא שערתי אז, מה תהיה עוצמת הפחדים שלי, התחושות הקשות והזעם, היום, כשליוויתי את בני.
עם בנות זה אחרת.
ולא שיש לזה סיבה אמיתית. גם הבת שלי נמצאת במקום רגיש, מהרבה בחינות.
אבל בני לוחם.
לא חושבת שבאמת עיכלתי את כל המשמעויות.

אין לי ספק, שהשירות הצבאי חורץ חריצים עמוקים ומשמעותיים בילדים שלנו.
אין לי ספק גם בנחיצות ובהכרח בשירות הזה.
אולי דווקא בגלל זה, הפחדים, חוסר האונים והזעם מעורבבים וקשים כל כך.

פתאום השם הזה מהעיתון - גלעד שליט - הופך להיות שם של מודע קרוב.
זה לא שקודם הייתי אטומה. ממש לא.
אבל עכשיו אני כבר לא יכולה להעביר מהר את הדף בעיתון
ולמלמל כקפואת שד "לי זה לא יקרה".
עכשיו זה כבר ממש ממש בתוך הבית - חרדה עם נוכחות פיזית.

כשהייתי ילדה, בנהריה מופגזת הקטיושות, אהבתי להסתכל בציורי ילדים ולקרוא את סיפוריהם,
בספר שנקרא "ילדות באה באש". אלו היו ציורים וסיפורים של ילדים ממלחמת ששת הימים.
כ"ילדת מקלט" חשתי הזדהות עם אותם ילדים.
היום זה נכון לאמר, בפחד מעורב בכעס, לא רק ילדותי באה באש,
אלא גם אמהותי.

יש עוד כל כך הרבה שם, בעמקי הנפש.
גאוה וחרדה וכעס ותקוה משמשים שם ביחד, פורעים כל סכוי לשקט, בשלוש וחצי השנים הקרובות.
לפחות.
שני ילדים בצבא.
לפחות הם קל"ב.....


בן שלי -
כל כך קשה לא להריץ את סרט חייך עד להיום.
זהו עוד שלב בפרידה הבלתי נמנעת שלנו...
הייתי, אולי, דואגת טיפה פחות, אם לא היית מה שאתה,
שעושה אותך לכל כך נדיר, כל כך מקסים
וכול כך פגיע -
הרגישות הכל כך גבוהה שלך, גם לעצמך וגם לסביבתך.
התמימות המדהימה שלך, יחד עם האינטיליגנציה הגבוהה.
הקיצוניות בה אתה רודף שלום וצדק.
התכונה שלך לעופף בקלות כה רבה.

כל אלה כל כך גורמים לי להיות גאה בהיותי אמך ויחד עם זה לחרדה עד כאב. פיזי.

בן -
לך בברכה ושוב בשלום. מהר.

אמא שלך.

במקרה הזה,
התוצאה היתה ידועה מראש...
בעיקר כי
אתה מאד אתה
ואני מאד אני.
ובכ"ז
באמת נורא התרגשתי.
מלהעז
מלהפסיק לפחד
מלעמת את עצמי עם מה שהרגשתי....

עד אתמול, כמו שכתבתי לך,
לא הייתי בטוחה
אם אותה נגיעה,
היתה מציאותית,
או רק בפנטזיה שלי...
היום אני יודעת.
וזה עושה לי חיוך.

הסקס איתך לא היה משהו,
אתה יותר מדי אתה
ואני יותר מדי אני
אבל
הסיגריה שאחרי
היא בין הטובות שהיו לי 😄

בהצלחה לך איש,
כי מגיע לך, באמת.

שמחה שהעזתי
ותודה...

נורא מתרגשת.

אתה מוחק מיד
אני שומרת הכל.

אתה הרבה גבר, קצת אשה
אני בדיוק להיפך.

אתה איש אורבני
אני ילדה יחפה.


נעים לי לחייך
גם בלי תחתונים.