קוגיטו ארגו סום

אין אשה שלא נותנת,
יש רק גבר, שלא יודע לקחת.


לדעת לקחת,
זאת אומנות השליטה.


ואם תשאל אותי -
בלי קשר לאיפה
אני
ואיפה אתה.

המורה נכנסת,
מניחה את תיקה על השולחן.
מוציאה את נרתיק משקפיה
ונוטלת את יומן הכיתה.
מרכיבה את משקפיה, פותחת את היומן
ומתחילה להקריא
*רשימת נוכחות*

תלמיד א נוכח
תלמיד ב חולה
תלמיד ג לא נמצא....





במבחן הסבלנות
הוכחת לעצמך ולי
שאתה עומד יפה.

עכשיו נשאר לבדוק
סבולת :)))

כן, ילד -
תתרגש !
אמא אוהבת את זה 😄


ונכון שאפשר לכתוב ה כ ל ?
:)))

וגם בשבילי, להזכר....

כלי העבודה נרכשו מבעוד מועד.
חלקי המתכת הבהיקו וחלקי הפלסטיק על צבעיהם השונים יצרו קומפוזציה מדהימה, כשנחו שם בשעת אחר צהריים, מוכנים לעבודה.

ראשונים נוכשו העשבים השוטים.
אחר כך קצצה המזמרה את ענפי השיחים הסוררים, יוצרת סדר והרמוניה בצמחיה.



אחרי שהסדר הושב על כנו, הגיע תורן של המצבות.
הן נוקו בעדינות וביסודיות, תוך חשיפת האבן הקרירה לאויר הנקי ולשקט.

בית הקברות הקטן היה נקי ומסודר
כשהלילה ירד.



כשהגעת,
הכל היה ערוך ומוכן.

התחלנו.






בנוסף למשחקי מילים, אוהבת גם מטאפורות -
שתדע.

שיח הפלפלים הקטן שלי
שוב פורח..........

מדגדג
או
כואב
?

או שזה בכלל אותו הדבר ??

לזיין את המבט שלך
לתבוע את החום , את החיבוק
להפשיט אותך לאט לאט
עד עירום מלא , כמעט מחוק.

לזיין את המבט שלך
לתת לך טיפות של יופי , של רכות
לקשור אותך אלי
ללא כבלים , מתוך המון כניעות.

ואז לגמור

לגמור בתוך עיניך
מבט ירוק של עונג ללא גבול
לדעת שאתה איתי , שלי
לנצח של הרגע החולף כמו מלמול.





מאז שהשיר הזה נכתב, אי שם בסוף האלף הקודם 😄
היו כמה, בודדים, שרציתי לתת להם אותו.
בליל אמש
פגשתי
אותך
😄

הלילה.

משחק באש.

מקבלת את התהליך שנרשם.
(בולעת את כבודי יחד עם הצפרדע.... יש מצב שאתה שווה את זה)

אנטול פרנס, ב"גן של אפיקורוס" כותב:
"קיים תמיד רגע שבו סקרנות הופכת לפשע, והשטן מתייצב תמיד לצדם של מדענים."

משחק באש, אמרתי כבר ?





עכשיו קציצות.

שליטה.....
אילוף...
אימונים....
כוח..............

איזה כייף.