03:50 19/11/05
**סחלבית ניפתחת** או שלא??
כל כך רציתי אותך... באמת...
אני פחדנית... ועצב בליבי... איך אקום מהמקום שבי??
אספר את המשך סיפורי...
אני קצת יותר משופשפת בעניין השפה אז כך אומר... הכרתי דום ניפלא אמיתי בחור מדהים באמת..
כל יום היינו משוחחים במחשב... במסנג'ר...
היו ימים לפעמים שהייתי מגיעה מהעבודה ואני יודעת שאין לי זמן לדבר עכשיו אבל הייתי חייבת להגיע למחשב לפתוח את המסנג'ר לראות אם הוא שם... הייתי אומרת שלום, מסיימת עם הבית והילדים ורצה למחשב...
אני שפחה מתחילה... שפחה באימונים ...
היו כמה ימים במהלך השבוע שלא יצא לנו הרבה לדבר כי הבית שלי היה מלא באורחים שבאו לבקר מרחוק... ממש משפחה שלמה... אז לא היה לי את הזמן לבד... להיות מול המחשב...
אחרי ש"השתחררתי" מהאורחים לא אשכח... זה היה צהריים כשכולם הלכו.... ניגשתי למחשב כולי מתרגשת והוא לא היה... עצב מילא את ליבי... הרגשתי געגוע... הרגשתי געגוע לאדם שלא פגשתי הוא קורא לי שפחה באימונים... וכלבה.... אני לאט לומדת להסתגל לדברים החדשים... ועם שמחה בליבי והתרגשות לא פוסקת... אבל יש שם עדיין בצד את האבל שלא זז משם...
אני מנסה להתגבר על ביישנותי ...אני גם די סגורה בכלל אבל הוא אדם ניפלא ומתחשב הולך איתי לאט לאט ממש בקצב שלי... ברור בדבריו בטוח בעצמו מלווה אותי איתו...
הוא הגיע בערב למחשב הוא קצת כעס על כך שנעלמתי לו ...והרי היה לשנינו נעים תמיד לשוחח ואהבתי לעשות מה שהוא היה אומר לי ... הוא ידע , מרוב שהיינו מדברים הרבה, כבר יותר טוב ממני איך למשוך את השיחה בכיוון הנכון שלא אתבייש לדבר , הוא שיחרר אותי המון בזה... סיפרתי לו דברים שמעולם לא העזתי לחשוב עליהם עם עצמי...
הוא נתן לי להרגיש טוב עם עצמי...
דיברנו מעט ואז הוא פקד עלי להתפשט ולעבור למקלחת... הוא ידע איך אני מאוננת סיפרתי לו... עוד אחד מהדברים שלא חלקתי עם איש אף פעם בחיים... "את במקלחת כלבה"? שאל ואני כולי ללא קול עונה "כן מאסטר".
"עכשיו תאונני כלבה אני רוצה לשמוע"
אני מענגת את עצמי עם המים ( עכשיו כולם יודעים איך אני מאוננת..חח) פתחתי את הברז כוונתי את המים למיפ חממים החזקתי עם הכתף את הטלפון שלי והתחלתי להעביר את זרם המים על הדגדגן שליבתנועות עדינות מאוד כול גופי מצומרר ואני שומעת אותו שואל אותי.."את מאוננת כלבה טובה"? כן מאסטר אני עונה ונשימותי מתחילות להעלות את הקצב ליבי פועם כל כך בחוקה עד כי נידמה שהוא עומד להתפוצץ... אני נאנחת.. אנחות עדינות אנחות מתביישות והוא מקשיב לי... הוא שואל "טוב לך" ואני כולי כבר עומדת לגמור מרגישה את התוסיק שלי ... מכווצת ומרפה.. ואת קולו שוב..."לא לגמור כלבה..שמעת"? אחחח אני אומרת אני לא יכולה... "את יכולה...את כלבה טובה את עושה מה שאני אומר לך..." אההה אההה אני נאנחת מרגישה חום בכל גופי ..."אני לא יודעת איך עוצרים את זה אני אומרת בקול בלי קול... "את תדעי... אל תדאגי" הזזתי את זרם המים ממני מעט ושוב החזרתי כוונתי את הזרם למעט יותר חזק...ואני נאנחת שוב הוא שומע אותי ולא חוסך ממני שוב את השאלות שאני לא אוהבת לענות עליהם..."תגידי לי מה את מרגישה כלבה טובה תספרי לי... אני בין אנחה לאנחה אומרת שנעים לי ... תגמרי כלבה הוא פוקד עלי ואני כמו מכונה אוטומטית בשניות עולה בי שוב תחושת החמימות והצמרמורת בגופי... ליבי ונשימותי מתחזקים ואני פולטת אנחה גדולה מלווה בעוד אנחות קטנטנות...שקט לרגע על הקו והמאסטר שלי ושואל "נהנת כלבה" אני לרגע שותקת והוא שואל שוב " התביישת נכון כלבה טובה"? כן מאסטר אני עונה מאוד התביישתי... " לא נורא זה יעבור לך את תראי" ועכשו כלבה את יכולה להשאר במקלחת ולאונן לך כמה שאת רוצה אני מרשה לך... תודה מאסטר אני אומרת והוא משיב... תאונני לך ותהני לך כשתסיימי תעלי למחשב ואני רוצה שתכתבי לי בדיוק איך הרגשת ומה זה עשה לך ברור??
כן מאסטר אני עונה ... ביי כלבה טובה את תהיי שפחה טובה אני יודע את זה אמרת...
ליבי התמלא בשמחה מוזרה ביי מאסטר עניתי וניתקנו את השיחה...
באמת שליבי התמלא בשמחה מוזרה ...כאילו למה אני בדיוק שמחה עכשיו.... מישהו יכול להסביר לי...??? אני הרגע אוננתי בטלפון עם מישהו שאף פעם לא ראיתי הוא קורא לי כלבה מבקש ממני לספר כל אבל כל מה שעל ליבי שזה כשלעצמו טרגדיה בשבילי...חחח ואני שמחה מרוגשת מצב רוח מרומם... טוב לילדה מה אפשר לעשות... שתשמח...
סיימתי את המקלחת ניגשתי למחשב ועשיתי את מה שהמאסטר שלי ציווה עלי...
כתבתי לו מכתב וסיפרתי לו את אשר על ליבי... הרבה יותר קל לי לכתוב מאשר לדבר זה יוצא ממני יותר בקלות...
*********************************************************************************************
סליחה על ההפסקה...
מבטיחה מחר את ההמשך...
לילה טוב ... סחלב
*********************************************************************************************
לפני 18 שנים. 19 בנובמבר 2005 בשעה 20:34