לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקס סמים וחומוס

אנחנו אבודים, מילמל אז הפצוע
אתה לא עוזר עם הגישה הזו, ענה לו החובש
לפני 8 שנים. שני, 15 באוגוסט 2011, בשעה 20:18
אני מאשים את הספרייה.

ספרייה עירונית, תמימה לכאורה. אפילו הייתי מוכן להאמין שלא היתה כוונת זדון. אבל העובדה בעינה עומדת, שכרטיס הספרייה שלי מאפשר לשאול שני ספרים בדיוק, ושבספריית העיון מגבילים אותך בזמן ההשאלה. אז מה עושה בן אדם שיש לו שני ספרים, בדרך כלל די עבי כרס, שעל דינם להחרץ בזמן מוגבל? נכון. כעבור ימים מספר הוא מתבונן בהם שוכבים זה לצד זה, באחד מהם סימניה מזדקרת והשני עודנו בבתוליו, וידו השלוחה חולפת על פני המסומן ולוקחת דווקא את השני. אולי הוא טוב יותר, מי יודע? הרי יכול להיות שכלל לא אגיע אליו. ובכלל, אני כבר אחרי שלוש מאות עמודים של ההוא. צריך גיוון, לא?

לקרוא שני ספרים במקביל זה לא נורא. מה, סטלין לא קרא שני ספרים במקביל? אולי לא, מי יודע בעצם. לא משנה, לא כל מה שסטלין עשה גם אני צריך לעשות. אז קוראים שני ספרים בשעות הפנאי, ובשעות האחרות עובדים. שם, בעבודה, קורה לפעמים שיש רגעים מתים. בהתחלה ניצלתי אותם כדי לבדוק מה קורה באינטרנט הזה שכולם מדברים עליו, אבל אז באה תקופה עמוסת רגעים מתים והאינטרנט נגמר. מה עושה בן אדם שיושב מול מסך ונגמר לו האינטרנט? נכון, הוא מגלה שאפשר להוריד ספרים שלמים ולקרוא אותם, ועם קצת שאר רוח זה אפילו נראה כמו עבודה נמרצת. וכך מתרגל אדם לקרוא שלושה ספרים במקביל, וכבר לא מבין איך בכלל אפשר להצמד לאותו ספר מהתחלה ועד הסוף בלי לפזול הצדה מדי פעם.

והנה באים המבצעים. צומת ספרים, סטימצקי, הוצאת ספרים זו והוצאת ספרים אחרת, כולם רוצים רק למכור לי ספרים במחיר מציאה, בדרך כלל בתנאי שאקח יותר מאחד. נניח, שלושה או ארבעה. מה עושה בן אדם אתם כבר מנחשים. ממלא את המדף, ופתאום יש לו ספר לכל עת ועל כל נושא שבעולם. כל כך הרבה עולמות פרושים בפניו, מה לו כי יכלה את ימיו בהצמדות אובססיבית לאותו נושא ואותה כתיבה יום אחר יום אחר יום?

בקיצור, אני כרגע בעמוד ארבע מאות של הראשון ומאתיים של השני. השלישי קטן יחסית ואם אצטרך לנסוע באוטובוס עוד פעמיים-שלוש הוא יסתיים. בספר שהורדתי מהאינטרנט אני כמעט לא מתקדם כי שוב יש הרבה עבודה וחבל. והכי גרוע, על המדף יש ספר שאני מסוקרן מאוד לגביו ולא מרשה לעצמי להתחיל, כי די, כבר מוגזם.

ספרייה ארורה.
למדתי מחברה שלי - הספריה לא אשמה ( והרצפה לא עקומה ) . תאשים את מי שגידל אותך עם התובנה שקריאת ספרים זה תענוג.

לך לשם - ותנקום!!!!

:-))
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - חשבתי להציף את האישיות המדוברת בספרים עד בלי די בתור עונש חינוכי, אבל הבעיה היא שבמקרה היא מסיימת ספר ממוצע ב-5 דקות והספרייה העירונית שלה מתקשה לספק את הדרישה. כנראה שאין מה לעשות.
לפני 8 שנים
פרלין​(נשלטת) - מה אתה קורא?
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - בעיקר ספרי עיון. נכון לעכשיו יש לי סטליניזם והיטלריזם, עם קצת אתאיזם מהצד.
לפני 8 שנים
פרחונית​(לא בעסק) - זה לא הספריה.
זה הסופרים.
off with their heads !
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - הם והמו"לים, כולם חלק מהקנוניה.
לפני 8 שנים
walking dead - סליחה, זו לא הספריה ולא הסופרים אלא הספרניות עם מבט ה"לעסתי עכשיו לימון שלם מעורבב עם נפט".
אני קוראת לרפורמה בספריות הציבוריות! לבטל את החוקים! להאריך את זמן השאלת הספרים!

פ.ס, נפגעת ספריות ציבוריות (וחייבת ספרים משנת 1986)
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - האמת היא שאצלנו בספרייה רובן נחמדות, אבל אולי זה בגלל שאנחנו נוהגים לתרום לספרייה ספרים שאין לנו צורך בהם :-)

וכן, דרושה רפורמה, אבל מלכתוב פה לא ייצא שום דבר. אני מציע להקים אוהל הדוד תום מול פינת הספרים החדשים על המדף. זה יראה להם שאנחנו רציניים.
לפני 8 שנים
poetry lover - לחלוטין איתך, זאלופון יקר.
צריך להקים תנועת מחאה של תולעי הספרים.
אך בטח לא נעשה בה כלום. רק נשב בשקט ונקרא.
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - התקשורת לגמרי תלך על זה. אני יכול לדמיין את הכותרות - "עם הספר: 100,000 איש התכנסו ברחוב 'הדף היומי' וקראו", או "שחיקת מעמד העיניים: המפגינים ממשיכים לדפדף לאור עששיות".

ויהיו לנו הופעות של מאיר שלו וא"ב יהושע, ופוליטיקאים יבואו להידבר איתנו אבל נגיד להם לא להפריע, אנחנו תיכף מסיימים את הפרק.

כן, צריך תנועת מחאה.
לפני 8 שנים
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - החמסת וגם התלוננת? תחזיר את הספר שלי, ויהיה לך אחד פחות לדאוג לו D:
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - It came to me! My precious!
לפני 8 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני הייתי מתבכיינת לספרנית שאני קוראת מהר ואין לי כח לבוא כל שלושה (זה מה שמותר אצלנו) ספרים, אז היא הייתה נותנת לי עוד אחד, "רק כי זאת את". והייתי קוראת אחד אחד כמו ילדה טובה. אבל כשהייתי ילדה היו לי דברים מגניבים כמו סבלנות, ולו"ז שנתן לי חמש שעות פנויות ברצף, וכושר ריכוז, וכל מיני צעצועים מרהיבים כאלה שעכשיו אני לא מצליחה למצוא שום מקום שמוכר אותם (בית מרקחת? O_O)
אבל אתה בסדר, הכי חשוב זה להפריד: ספר בתיק, כדי לקרוא באוטובוס. ספר על המחשב במשרד. ספר ליד המיטה.
ועל מדף הספרים הכורע תחת העומס אני מנחמת את עצמי בכך שיום אחד אהיה חולה, או אצטרך לרדת למחתרת או לפחות למקלט, ואז אשמח שיש לי בבית המון ספרים שעוד לא קראתי.
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - מצחיק, לפעמים אני חושב לעצמי שאם יקרה לי איזה דבר איום ואני אאלץ לחיות על כספי ביטוח לאומי ולא אוכל לעשות יותר מדי, אולי זה דווקא יהיה נחמד לקרוא כל היום, להרהר ולכתוב מדי פעם.

מצד שני, אני מקווה שעוד תהיה לי היכולת לסקס, אחרת זה לא שווה.
לפני 8 שנים
יהלום נא - שלושה במקביל [שניים מהספרייה (מתוך 4, ששניים כבר סיימתי) ואחד קיבלתי מתנה]..

אולי בגלל זה אני מתבלבלת בין הילדים?


(שיא החוצפה של הספרייה שלנו שהיא מאפשרת לשאול גם על שם בן הזוג, ולא ממש מקפידים על לו"ז - נדמה לי שהספרים אצלי איזה חצי שנה. חצופים! הם לא יודעים שבלי דד ליין אין סיכוי שאסיים את כולם אי פעם?)
לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - זו ממש הפקרות, מה שהספרייה שלך עושה. אני חושב שאפשר לתבוע אותה על שידול. לזכותה של הספרייה שלי אני יכול לומר שלכל הפחות אם מאחרים בהחזרת הספר, הספרנית מסתכלת עליך במבט מאשים ומסננת בשקט שהיה צריך להחזיר לפני שבוע. כמובן, כשיש תיבת החזרת ספרים מחץ לספרייה, אפשר לעקוף גם את זה.
לפני 8 שנים
IN YOUR MIND - זאלופון -

אני רק רציתי להתייחס לכותרת המעניינת של בלוגך, שהיא היפוך בעייתי מאד של דבריו של קארל מארקס.
האופיום, אתה ודאי יודע, הוא המקור הטבעי של המורפיום ההרואין ושאר הנגזרות הסינטטיות.
הוא משמש עדיין בחדרי ניתוח בתור משכך הכאבים החזק ביותר ( והפעילות בחדר ניתוחים אין לה כמעט שום הקשר דתי ).
וברמה של הרחוב - עוד לא יצא לי לפגוש נרקומן אחד שלא רוצה להיגמל. לא יכול - בטח. לא מצליח - ודאי.
ה"דודה" גונבת אותו - איזה שאלה. אבל אין אפילו נרקומן אחד שלא יגיד לך שמה שקרה לו הוא לא בערך הדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו.
אבל פגשתי בחיי די והותר, ומעל ומעבר, דתיים פאנטאטיים שלא רצו בשום אופן להיגמל מהסם של האמונות הטפלות והדעות הקדומות שלהם.
הכותרת שלך אפוא היא מבלבלת ומטעה.
פוי, זאלופןם, פוי!
פוי!
: - )
___________________

ההקשר היחיד שבו לכותרת ישלך ישנה משמעות נכונה כלשהי, היא ביחס לאופיאטים הטבעיים, אלו שהמוח מייצר בעצמו, ונקראים בדרך כלל אנדורפינים.
__________________

תגובה זו נמסרת לך כ"חומר" למחשבה.
* "חומר" בעגה של הרחוב, הוא מה שאתה מבקש, אם אתה רוצה שימכרו לך הרואין, הנגזרת האופיאטית הכי ממסטלת והכי ממכרת.
לפני 8 שנים
ניטפיקינג​(נשלטת){מאסטרמיינד} - תפסיק לקרוא, תתחיל לכתוב. נראה לי שזה יפתור הרבה בעיות.
לפני 8 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - עכשיו קראתי את זה שוב והבנתי שזו בעצם מטאפורה לפוליאמוריה.
לפני 7 שנים
amy​(נשלטת) - מוזרה הספריה הזאת. ברוב הספריות אפשר להשאיל 4 ספרים במקביל לפחות. אולי פעם, מזמן, היה אפשר אחד.
אני זוכרת שבספריית בית הספר שלי היה אפשר אחד בו זמנית, והייתי אוכלת אותם בקצב יומיומי פלוס.
היה לי מנוי גם לספריית בית הספר (טוב, זה לכל תלמיד) וגם לספריה העירונית. הייתי מתחילה לקרוא איך שהייתי יוצאת מהספריה עם הספר החדש, מתנגשת בעמודי חשמל ותמרורים, ומעוררת עלי את צחוק הילדים שבדרך.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י