|
|
|
סף הכאב הוא שלי
Thank you for being so patient with me
הראש הוא שלי
And thank you for allowing me to be me
הגוף הוא שלי
Even when I'm at my worst
הגמירות הן שלי
I love you so freaking much
ואני בשלי.
🌹
ולכן השועלית והדובה יוצאות הלילה
עוגה, יין, מונית ולמרתף העינויים😈
מקווה לא להשאיר כתמי ברטולין בכל משטח.🤭
כן...
אני לגמרי עדיין זונה.
'ברוך אתה אדוני,
אלוהיי, מלכי ואדון כל עולמי,
המחנך, הקשוח, האוהב, המשפיל, המכאיב,
המפריד בין אלילה לזונה
המבדיל בין רפש לטינופת
חונק צווארים, מכה ישבנים, מצליף בפטמות
המרטיב פוותים של זונות רעבות נזקקות ועלובות
המרחיב חורים נואשים כרצונו
מקלר הזונה לרכושו,
שהכל נהיה בדברך
ונאמר
תודה אדוני'
נחתה עליי המוזה ושרבטתי מעט קדושה.
בקרוב ברכת הגבירה - כשתנחת עליי הרוח.
קמה עם שיחת טלפון (תודה על ההשכמה💋)
טיולון לכלבה ולמקלחת רותחת של תחילת יום.
שמלה, שיער, מסקרה וסומק ובאה לצאת מהבית אבל רגע! שיחת טלפון!
'אני בדרך. אני אקח אותך לעבודה'
הבוקר משתפר מרגע לרגע, יום שבו לא צריך תחבורה ציבורית הוא יום טוב.
שתי הודעות בוקר טוב שחיכו לי וחייכו אותי.
מיץ תפוזים ושאכטה בשמש.
שלכולם יהיה יום קסום
גם לאלה שלא באים לי בטוב
יש קטע לחולצה קצת ארוכה וג'ינס ממש קצר
טוב די היום הגזמתי🤭😜🦊
מה עושים עם מצב הרוח ההזוי הזה?
הזמנתי ספרינגרול
בא נורא יבש
חסר לי רוטב...
הצעות?
ומצאתי חתיך מושלם, בנוי ויציב, שבחיים לא ארכב עליו.
אין פואנטה לפוסט
כעס ואכזבה מחרמנים אותי?
ולמה אני נראית כל כך פאקינג טוב בשורט ג'ינס וחולצות רחבות?
שאלוהימ יעזור לי
היום התחיל נורא.
הפגישה עם השמש הייתה קשה ומתישה, הגעתי למשרד לתקלה במערכת שנמשכה כמעט 3 שעות ומשם להגעה ליעדים היומיים בהרבה מאמץ והרבה סבלנות.
באיזשהו שלב קיבלתי משכורת מה שהרים את היום הזה קצת למעלה.
ואז נזכרתי שהמאזוכיסט החביב שתפס את התקן בדרך והיום השתפר פלאים.
שיחה קצרה בטלפון עם דובתי (על משקל זוגתי) חייכה אותי ומשם הדרך לערב מוצלח הייתה קצרה.
אין לי כח לפרט יותר מדיי,
הצלפתי בו בכאבל ובגומייה, בקיין במבוק ובסיד שוט הגומי. (התחלתי גם עם פדאל אבל עצרתי כי בלילה כשצריך לשמור על שקט יחסי זה פחות זורם)
הוא צרח באיזשהו שלב, זה היה קסום ומתוק להחריד.
אחרי כל זה שפכתי עליו קצת שעווה. זה יפהפה.
הוא הפסיק לנשום לכמה רגעים ואז נכנס לספייס נפלא.
הוא נרדם לרגליי וניצלתי את השינה שלו לכתוב את שורות אלה.
כשיתעורר אולי אטפל בו שוב, רק לחזק סימנים.
שמחר כשיישב, יחשוב עליי.
זה כואב כשאומרים לך את האמת בפנים?
זה כואב כשמסבירים לך במה טעית?
זה כואב כשמצביעים לך על איך פגעת?
מה קרה מותק?
האמת מכוערת?
האגו השביר שלך לא עומד בזה?
אוי לא! פגעתי בך?
המח הנרקיסיסטי הגזלייטני הפאתטי שלך כנראה לא מסוגל להבין, לתפוס, להכיל.
אז הגיע הזמן ללמוד על בשרך - בהצלחה מותק בהמשך דרכך, אותי? כבר לעולם לא יהיה לך.
*עריכה*
תודה ענקית לכל החברים והאוהבים והתומכים.
זה פוסט שמזמן היה צריך להתפרסם.
חצי שנה אחורה כמעט.
אין מה לדאוג
