סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בוחרת בשקט

מקום שבוא הנפש מתרפא
מקום שאין בו רסן
רק אמת אחת והיא שלי
מוזמנים לקרוא ולהציץ
ולהתנהג בהתאם.
לפני יומיים. 16 ביולי 2024 בשעה 17:10

ולא תמיד יש מילים לומר לך כמה אתה חסר לי בחיים , כמה געגוע לקול המתגלגל שלך .

מאחלת שימחכו את מי שרצח וביתר אותך רק מתוך שנאה לעצם היותך אזרח במדינה שלך .

 

לפני 4 שבועות. 20 ביוני 2024 בשעה 11:40


אני שונאת את התנוחה המיסיונרית.
היא משעממת ולא נעימה לי
אני אוהבת להיות למעלה חחח
אני אוהבת לראות את פני המלאך שלו.
את העיניים המוארות לראות את התשוקה.
להרגיש את הזין היפה שלו שממלא כל חלק וחלק בתוכי
הידיים שמלטפות בעונג את הפטמות.
ככה אני אוהבת אותו אותי .

לפני חודש. 11 ביוני 2024 בשעה 11:24

וחצי לך.... אוווו קצת יותר. 😜

 

לפני חודש. 2 ביוני 2024 בשעה 17:49

אנו נוטים לחשוב שהאם מגינה על ילדה

אך ברוב הפעמים האחיזה החזקה נותנת לנו את התחושה המוגנת מהחיזה זו, כמה חוזק נפשי היד הקטנה יכולה להעניק לנו .

שייכות מילת הקסם לכל החיים ..... 

 

לפני חודש. 30 במאי 2024 בשעה 4:06

תתמודדו ! יש גם בקרים כאלה 😜🤪

 

לפני חודש. 28 במאי 2024 בשעה 16:24


לפעמים יותר ממה שאתה זקוק,
אני צריכה את תחושת הנזקקות שלך בכדי למלא את הצורך בלתת.
הצורך בלשחרר את כל עומסי החיים עם כל שאיבה ויניקה.
ואם אומרים שאני מכילה , אז ההפך הוא הנכון, אתה הוא ששואב ממני את הרע, את הקושי ואת העצבות ומעניק לי שלווה.

 

 

לפני חודש. 23 במאי 2024 בשעה 16:31

מתחיל הזימזום בפטמה שצריך להניק עוד

מתחיל הרגישות המדהימה שכל מגע מעיר הכל

הנקה זה חיים זה הסם הכי חזק והכי טבעי שקיים באנושות כולה....

 

 

לפני חודש. 23 במאי 2024 בשעה 7:50

 

ופחדתי לחשוב שאני בסוף רגיל כמו כל אחד
אז ברחתי במהירות מהעיר האפורה ,כדי לחיות בסרט צריך גם תפאורה
חיפשתי בחוץ עוד צבע לשגרה
העיר החדשה שלי טובה לחלשים וכמה זה פשוט להתמכר לריגושים

בסוף כל לילה הייתי מגיע עד אלייך
לחפש שאריות מעצמי
ואת היית ואת היית מצילה אותי
בעיניים עצומות לרווחה
עד שנעלמתי שניה לפני זריחה

אז מכרתי תחפושות כמעט לכל קונה ושכנעתי את עצמי שאני שונה
וזכרתי כל מבט , כל כדור וכל אקדח ,פרטים קטנים כל כך שגם האלוהים שכח
את כל מה שחסר ,מצאתי לי אז בך
והייתי בא אליך כשהרגשתי ריקנות כששרף לי בבטן מגעגוע או בדידות

בסוף כל לילה הייתי מגיע עד אלייך
לחפש שאריות מעצמי
ואת היית ואת היית מצילה אותי
בעיניים עצומות לרווחה
עד שנעלמתי שניה לפני זריחה


נועם חורב.

לפני חודש. 20 במאי 2024 בשעה 3:23

לשגעונות שלי

לתשוקות שלי

לרגשות

לתיסכולים

לאפשר לעצמי להיות עצמי

ללא מסכות ללא מגננות

להיות המיכל הענק שיודעת

לנזקקות שלך

לפורקן שלך

להתמלות בך ואיתך

לחיבוק דב הכי מיוחד שיש רק לך

 

אז .... אני אחכה עוד הרבה ? 🤪😜🤪😜

 

לפני חודשיים. 18 במאי 2024 בשעה 17:21


למקום שבוא הייתי פליטה
אחד המקומות הכי קסומים בארץ אבל אני לא הצלחתי להנות ממנו בכלל, ברגע שהחלטתי לחזור לבית זה היה הכי מהר , החלטתי ארזתי את כל הפקלאות שלי ופשוט נסעתי מבלי להפרד כלום בלי להביט אחורה.
והתמול חזרתי בתור אורחת , זה היה מיוחד , ללא המחשבה שאני נשארת שם רחוקה מהבית , מהילדים , מהמשפחה .
פשוט מגיעה לחברה , מבקרת נהנת מכל מה שהמקום מציע .
ולמחרת חוזרת לבית שלי למיטה שלי למקום שהוא רק שלי.
חמישה חודשים הייתי בדרכים אפילו חתונה לבן עשיתי שאני מתארגנת ממקום למקום ברכב. כשכל אמא נורמלית מתארגנת בבית אני והילדים קיבלנו חדר מהאולם להתלבש שם .
תקופה הזויה שעדיין לא השתנתה . חזרתי היום לפיצוצים, למרגמות , ליריות שלא מפסיקים מהבוקר עד הערב.
אבל ללא מעט אנשים במדינה אין את היכולת באמת להבין איך זה לחיות באזור מלחמה.
וההסבר היחיד שיש הוא שזה פשוט הבית שבנית בשתי ידיים לך ולמשפחתך. ואין כמו הבית.


נ.ב
היו תלונות על הכתיבה שלי , אז מציינת שדיסלקציה זו לא מחלה או שכל רפוי , זה בג במוח שאני חיה איתו באהבה .