|
|
|
לא הייתה לך שום זכות.
נכנסת לחיי
מי ביקש ממך?
אמרת את דעתך
מי רצה אותה?
לקחת לי את הלב
מי הרשה לך?
ניגנת לי על המיתרים העדינים ביותר
מי אפשר לך?
הבטחת לי שנכבוש את העולם ביחד
מי צריך את זה?
רק רציתי שקט.
ועכשיו
סוף סוף
השליטה הזו
השליטה שאתה כל כך אוהב
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן
השליטה בידיים שלי.
אל תתפלא שאני בוחרת להשתמש בכוח הזה
כדי להתעלם ממך.
אין לך שום זכות לעשות לי שוב בלאגן.
החלטות נכונות
מקבלים בתנאים אידיאליים.
(אזהרה - פוסט ארוך)
כשהבטן מלאה (אבל לא מתפוצצת)
אחרי שבע שעות שינה (לפחות)
אחרי שגמרת (אבל לא בגלל מישהו אחר)
ולפני שהתאהבת
או אחרי שהתייבשו הדמעות.
ואני אסביר.
(נכתב בלשון נקבה אך פונה לשני המינים)
כשאת רעבה
כל ההחלטות מתקבלות מתוך הקיבה.
לא אכפת לך מאיכות המזון
כבר לא משנה כמה קלוריות
את אפילו לא מסתכלת על ערכים תזונתיים
את פשוט רוצה להכניס הכל לפה
למלא את הבטן
וזה בכלל לא קשור כמה כוח הרצון שלך חזק
זה אבולוציוני.
זו לא אשמתך.
לכן
אם את עוקבת אחרי ערכים תזונתיים
ואת צריכה לחשוב מה לאכול
כנראה שאם את באה רעבה
את תעשי החלטה לא נכונה.
כשאת עייפה
כל ההחלטות שלך מגיעות מהמוח
(אבל לא מהמקום הנכון)
וכולן מכוונות להגיע למקסימום שינה.
לא אכפת לך שיש לך שיעורי בית
לא משנה שצריך לסיים את הפרויקט בעבודה היום
לא מפריע לך שהצוואר יכאב
לא מזיז לך אם תעשי רק חצי עבודה
את פשוט רוצה להניח ראש
ולישון.
גם זה אבולוציוני
וגם זה
ממש לא באשמתך.
אבל אם את עובדת או לומדת
וצריכה לעמוד ביעדים
כנראה שאם תיגשי אליהם עייפה
תקבלי החלטה לא נכונה.
ואם את חרמנית?
כשכל ההחלטות שלך מגיעות מבין הרגליים
את חושבת שזה הזמן לקבל החלטות?
את לא באמת רוצה אותו
ואת לא באמת היית מוצצת לו עכשיו
אבל את רטובה ומטפטפת כי לא קיבלת זין כמו שצריך הרבה זמן
אז את מוכנה לעשות הכל כדי לספק את היצר
ואל תדאגי
אני יכולה להבטיח לך
שזו לא אשמתך.
גם פה
האבולוציה הכריעה
היא עושה הכל כדי שלא נשכח להתרבות
להפיץ את הגנים שלנו הלאה
וזה לא משנה אם לקחת גלולות ושמת קונדום
הגן האבולוציוני הזה לא יירגע
עד שלא תיתני לו את מה שהוא מבקש.
אם את באה לקבל את ההחלטה הזו
לפני שהגעת לאורגזמה
כנראה שההחלטה שתתקבל היא לא ההחלטה הנכונה.
ומה קורה כשאת מאוהבת?
פה את מאוד חלשה.
כאן ההחלטות באות מהלב.
את עושה הכל בשבילו
את הופכת עולמות כדי להיות לידו
אולי את אפילו מוותרת על חלקים מעצמך בדרך.
ואף אחת לא יכולה לשפוט אותך
זה קורה לכולן
פשוט מהצד אנחנו יכולות לראות
כמה שאלו החלטות לא נכונות
וכשאנחנו בפנים
אנחנו עיוורות מאהבה.
וכשהוא שובר לך את הלב?
פה את הכי חלשה
כי אותו הלב
זה שקיבל החלטות כדי להיטיב עימו
עכשיו מקבל החלטות כדי להרע לו.
את רוצה להכאיב
את רוצה לשרוף את הצד השני
בא לך שהוא יבכה כמוך!
ובצדק.
את שונאת לבכות
זה לא הוגן שהוא מכריח אותך לבכות
הרי אם היו שואלים אותך לפני שהתאהבת
היית מחליטה משהו אחד
אבל עכשיו
כשהלב שלך שבור
ואת שוב עיוורת
אבל הפעם מכעס
את מקבלת החלטה אחרת
וזו כנראה לא ההחלטה הנכונה.
מתי כן לקבל החלטה הנוגעת אליו?
אחרי שאת לא בוכה עליו יותר.
כשאין לו שום השפעה על הלב שלך
זה הזמן להחליט.
חשוב לי להבהיר
זה לא אומר שכל החלטה שתקבלי בזמן הזה היא לא ההחלטה הנכונה.
אני בעצמי לקחתי החלטה משמעותית בשלב הבכי
ואני חושבת שזו הייתה החלטה נכונה
(למרות שחשבתי על זה הרבה זמן וזה רק היה הטריגר)
רק באתי לומר לך
עצרי
אם את לקראת החלטה
כל החלטה
חשבי לכמה רגעים
האם אני באמת רוצה את זה
או שאני פשוט לא במצב האידיאלי?
תזכורת לעצמי
תמיד לחשוב.
הבהרה קטנה
בנוגע לפרסום הקודם
פנו המון גברים
אבל נשים לא מעוניינות בינתיים.
אז אני מבקשת שוב
הפעם פונה לנשים
יש פה נשים שרוצות להיות שפנפנות הניסיון שלי?
שולטות ונשלטות
חמש מכל סוג
אני צריכה אתכן
מבטיחה לכן שזה שווה את הזמן שלכן :)
מישהי מעוניינת? :)
דרושים שפני ניסיונות
כאלו שיודעים להתמודד עם אתגרים
כאלו שלא מפחדים לומר את האמת
ובעיקר
אוהבי סיפורים יפים.
כן כן
It's time
למרות שאני רק באמצע הכתיבה
אני רוצה לשפר ולשכלל כמה שאפשר
וכתוצאה מכך החלטתי
לחפש מי שיקרא וייתן ביקורת.
אני רוצה:
חמש שולטות
חמישה שולטים
חמש נשלטות
חמישה נשלטים
ואם יש וניליים אז ללא הגבלה :)
מה נדרש מכם?
קודם כל ולפני הכל
סבלנות
כתיבת פרק לוקחת זמן.
דבר שני
אנושיות
כי אפשר להגיד
"זה יצא לא מוצלח במיוחד"
אבל אי אפשר להגיד
"זה גרוע בטירוף ואל תכתבי יותר לעולם"
כי בכל זאת
הבריאות הנפשית שלי מונחת על הכף :)
ולבסוף
אבל לא פחות חשוב
יצירתיות.
מדי פעם כשאהיה במחסום כתיבה
אפנה לחלקכם
בבקשה שתעזרו לי להתגבר עליו
ואצטרך רעיונות טובים.
מה ייצא לכם מזה?
הצצה למוח המעוות שלי.
משוגע בלי ספק
יש פה דברים שלעיתים קשה להכיל
ואם תרצו
תוכלו לקבל אליהם הצצה חטופה :)
יש מתנדבים?
היום חזרתי לכתוב.
כבר שכחתי כמה אני אוהבת את זה :)
לברוא סיפור
ליצור חיים
לתת מקום אמיתי לפנטזיות משוגעות
תענוג.
איפה מתחילה הבעיה?
כשאני עושה את זה לבד.
אין לי את מי לשתף
אין לי עם מי להתייעץ
אני מרגישה כל כך לבד כשאני כותבת :(
בדיוק קראתי את הסיפורים האחרונים שכתבתי.
אני אוהבת אותם.
הם מעניינים וחמודים
אבל אף אחד מהם לא משתווה לנוכחי.
הלוואי שהייתה לי קבוצת מיקוד
לבחון עליה את הסיפור.
לראות האם הוא שווה משהו
או שווה גריסה.
אני מאמינה שהוא שווה
אני חושבת שזה יכול להיות רב מכר
אבל מי אני?
מה אני מבינה בספרות?
כלום.
אני סתם אף אחת.
טוב נו
תמיד אפשר לחלום :)
זה לא מוצא חן בעיניי
(אזהרה - פוסט לא מכובד)
אבל אני חייבת להוציא את זה החוצה
כי אני לא יכולה להחזיק בבטן יותר.
ניסיתי להתעלם
אבל זה מטריד אותי בטירוף.
אני חייבת להגיד את זה פעם אחת.
אני נמשכת לפרופסור שלי.
הפרופסור שלי
הוא אושיית מחקר כבר יותר משני עשורים
שם מוכר מאוד באקדמיה
כך שהוא לפחות בן 50.
פניתי אליו בבקשה שינחה אותי
והוא הסכים בחיוב.
בשיעור שלו אני יושבת בשורה הראשונה
ממש מול הפרצוף שלו
ולאחרונה אני שמה לב שאני חושבת עליו
מחשבות לא טהורות.
מה זה אומר?
אני אומרת לעצמי
שלא הייתי מאמינה שהוא בן 50 אילולא ידעתי מה הסטטוס המחקרי שלו
חושבת על השרירים הבולטים מאוד בשתי ידיו
ועל הוורידים החזקים בזרועותיו.
אני בוחנת את כפות ידיו
ומגלה שאין טבעת.
גרוש?
ככל הנראה.
מה הכי עושה לי את זה בו?
כשהוא מדבר.
הוא מדבר באופן מתמטי
ומי שמכיר אותי יודע
מתמטיקה בשבילי היא חולשה.
וזה לפני שהוא מתחיל לדבר על שליטה
(במסגרת חומר הלימוד כמובן)
ואני מוצאת את עצמי נוזלת
ותוהה לעצמי
האם אדם שעוסק רוב חייו בתחום השליטה
בעיקר בפן המחקרי
האם הוא שולט או נשלט?
אני לא קונה את זה שהוא ונילי!
הייתי מתה לחקור בעצמי מה הוא.
אני מהמרת על שולט.
אני לגמרי רואה אותו מעביר אצבע על השפתיים שלי
ולוחש לי בשקט
"את הסטודנטית הכי טובה שלי"
או לחילופין
"סטודנטיות כמוך חייבות להיענש"
ושלא תחשבו שלא קלטתי את העיניים שלו
שכששאלתי אותו שאלה שחורגת מגבולות הסילבוס
בידיעה שבמקרה היום אני לבושה במחשוף וקעקועי החזה בולטים
אתם באמת חושבים שלא ראיתי אותו מסתכל לי על החזה?
ובצדק.
החזה שלי מדהים.
אבל הוא יודע שזה יכול להביא לסילוקו
וגם לסילוקי
אז הוא מהר מאוד הסיט את המבט
הביט לתוך עיניי
אבל הנזק כבר נעשה.
אלוהים ישמור.
האיש הזה יקבע את עתידי באקדמיה
ואולי דווקא הסמכות היא מה שמדליק אותי
אני לא יודעת
אבל בכל מקרה
גורלי מונח בידי האיש הזה
ואני עסוקה בלפנטז איזה חיית מין הוא.
מה לא בסדר איתי?
איך מגיעים מוכנים למפגש הבא?
ארבעה חטופים שוחררו
והנה
כל הצרות שלי מתגמדות
לצד החדשות הטובות.
לקח לי קצת זמן להתאושש מההלם
אבל אין ספק
שיש לנו את הצבא הטוב בעולם
שאשכרה עשה מבצע באור יום
והצליח!
ועכשיו הצהרת תא"ל הגרי
שנותן קרדיט לכל הכוחות המשתתפים.
אפילו הוא מחייך.
שבת טובה ומדהימה.
אני כל כך מאושרת.
גם אם אני לא מכירה אף אחד מהם אישית
הם כולם ישראלים
כולם אחים שלנו
והאושר הוא של כולנו.
אולי הם רק ארבעה
אבל כל אחד מהם עולם ומלואו.
גאה להיות ישראלית.
עם ישראל חי.
אז רציתי לבשל לי משהו
(בערכים הנכונים כמובן)
וגיליתי שחסר לי משהו
שאולי לא מחייב
אבל מבחינתי הוא מאסט!
חיפשתי
מסתבר שבסביבה שלי אין אף סופר פתוח
ואין לי רכב כדי לנסוע לסופר הכי קרוב.
למה לעזאזל אנחנו מדינה כל כך דתית?!
אז כן
עד שקמתי במוד של הכנות
אין לי את כל מה שצריך :(
ושתדעו שהיה לי קשה לקום מהמיטה
להזיז את עצמי לכדי פעולה ממש
אבל אמרתי יאללה
יום שבת
אחרי שקצת למדתי
אפשר לאכול משהו
(הבטן כבר עושה רעשים וזה חלאס)
והכי גרוע
אתמול הייתי בסופר!
קניתי משהו אחד ספציפי
ומהדבר השני שכחתי.
אוף אני מעצבנת אותי.
לגמרי חייבת מישהו שיעשה לי קניות.
כי אני בסופר כמעט כל פאקינג יום
ועדיין תמיד נזכרת שחסר משהו יום למחרת!
ואל תגידו לי מחר
כי מחר אין זמן
מחר אני חוזרת הביתה לקראת חצות
אין סופרים פתוחים בשעות האלו באזור שלי.
אוף
אני יודעת שאני נשמעת בכיינית
ואני שונאת להתבכיין
אבל אין דרך להעביר תחושה כזו של באסה
תכננת משהו
וזה לא צלח
וזה כמעט לגמרי באשמתך הבלעדית
אז אפילו אין לי את מי להאשים :(
מזדהים בקהל?
אני לא ילדה
אבל לפעמים אני כן רוצה יחס של אחת.
רוצה כמה נשיקות קטנות
רוצה שתלטף אותי
רוצה להרגיש אותך
להרגיש בטוחה לצידך.
שבת בבוקר
אני רוצה שתתעורר לפניי
תביט בי ישנה בעירום הרגיל
ותנשק אותי לאט לאט
תעביר את הידיים שלך עליי
תלטף אותי בעדינות עם האצבעות הקשות שלך
תנשק את כל חלקי גופי
תוך כדי שאני מצחקקת מתוך שינה.
לבסוף אני אתעורר
אבל לא אצליח לפקוח עיניים
כי הגוף עדיין עייף
אבל הלב רוצה אותך.
ואז אני אנשק את שפתיך בחזרה
נהפוך לאחד
אני אטבע בך
הלשון שלי תרקוד בין השפתיים שלך
כשהיד שלך תתפוס בי ולא תצליח לשחרר
כי אני שלך
ואין שום סיבה לשחרר.
אני באמת לא צריכה יותר מזה בשבת בבוקר.
אפשר להתחרמן משיר?
אבל לא שיר מיני
אני פשוט שומעת את הסאונד
תוך כדי רועדת.
מרגישה את הקול ממלא אותי
ואני לא יודעת למה
אבל השיר הזה מכניס אותי למוד פסיכי
משהו בין חרמנות
לצורך לכאב
לדברים מוגזמים
לצרוח
לגנוח
להשתולל ולשבור דברים
פאק.
כנראה שזה בגלל הסינסתזיה שלי.
אה כן
יש לי סינסתזיה.
אני יכולה להרגיש המון דברים
שאדם רגיל לא מרגיש
עקב תקלה באזורי הקליטה במוח.
בערך 4% באוכלוסייה לוקים בזה
(זה לא מעט)
ועדיין
מעולם לא פגשתי מישהו כזה.
וזה מה שהכי בא לי.
מישהו שמרגיש דברים שאי אפשר להרגיש.
רואה דברים שלא באמת קיימים
חווה את העולם בצורתו הייחודית
בצורה שאף אחד לא יכול לחוות.
מישהו משוגע עם מוח דפוק.
כמוני.
יש לוקים בסינסתזיה בקהל?
