שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה לעזאזל

לפני 5 חודשים. 6 ביוני 2024 בשעה 8:47

הלוואי שיכולתי

להשתחרר מהאשמה 

להיות פחות מוסרית

לנצל אנשים

אך ורק למטרת הניצול

להתעלם מאנשים

להיעלם לאנשים

לא לתת דין וחשבון.

 

אני מרגישה מוסרית.

אני לא אוהבת את זה.

אני לא אוהבת את העובדה שהמצפון לא ייתן לי להתעלל באנשים

אני רוצה שהראש יניח לי לנפשי כשאני רוצה להיות כלבה גועלית

וכן

אני כלבה גועלית

אבל המצפון שלי לא נותן לי להוציא את זה החוצה.

 

אני לא שולטת

וגם לא נשלטת

אבל לעזאזל

אילו יכולתי לתפוס את אחת העמדות

הייתי במקום כל כך הרבה יותר.

 

פנה אליי נשלט בעבר

הציע לי עולם ומלואו

רק בתמורה לזכות לשרת אותי

וסירבתי.

ולאחרונה הייתי צריכה משהו

ואחד השולטים הציע לסייע

רק כדי לראות אותי מחייכת

וגם לזה סירבתי.

למה?

אין לי מושג.

ההצעות שלהם היו יכולות להציל אותי

אבל אני והמוסר המזדיין שלי

שלא נותן לי לנצל אנשים

אנחנו מאמינים שאסור לקבל מתנות

אז הלוואי

באמת הלוואי

שהייתי יכולה להיות

קצת פחות בת אדם

וקצת יותר חסרת רגישות.

 

 

הרהורי בוקר...

לפני 5 חודשים. 5 ביוני 2024 בשעה 15:00

ראיתי את המבט שלו.

של הבחור בתל אביב.

זה שהלך עם החברה שלו

הגבוהה והשמנה

ככל הנראה מנותחת

שיזוף שנראה מותז

וצבע שיער לא טבעי.

הוא הסתכל עליי

רק לרגע אחד

אבל זה מספיק

אני מזהה את המבט הזה.

"הלוואי שהיא הייתה נראית כמוך"

 

אני מכירה את המבט הזה.

אני מקבלת אותו יותר מדי

אני לא יודעת מה אני חושבת עליו.

אני לא מאמינה לו

כי מה יש לרצות בי?

 

 

סתם אף אחת.

לפני 5 חודשים. 2 ביוני 2024 בשעה 16:49

את עושה לי להקיא

(טריגר - הומופוביה)

ואולי את יודעת את זה וזו הכוונה שלך.

אבל הסיבות שלך לא נכונות.

את מזכירה לי מישהי.

מישהי שאהבתי

אהבתי בכל ליבי

וכמתבקש לנשים כמוני

שנותנות את כל ליבן

היא שברה לי את הלב.

הרבה זמן לא עשינו את זה

אז בואו נעשה את זה נכון.

גבירותיי ורבותיי

זה הסיפור של קים.

 

מגיל 7 בערך הייתה לי חברה טובה.

מפאת כבודה נשמור על שמה אנונימי.

היא הייתה כמו אחות בשבילי במשך שנים.

היא יצאה מהארון בתור לסבית בגיל מאוד מוקדם

תמיד ידעה מי היא ומה היא

ובשלב מסויים הייתה לה בת זוג בשם גל.

גל הייתה דיי חמודה

ובעלת יצר הרס עצמי שלא מבייש את בן לאדן

אבל לא ממקומי לשפוט את בת הזוג של החברה הכי טובה שלי

אלא רק לתת עצות

ובמקביל לתמוך ולומר

"אם לך טוב

גם לי טוב".

 

בשלב מסויים גם אני יצאתי מהארון.

הבנתי שאני לא יכולה לבחור רק מין אחד להימשך אליו

הבנתי ששני המינים מושכים אותי

קראתי לעצמי בשם היפיפה

ביסקסואלית.

 

גל נורא התלהבה מזה

כי גם היא הייתה ביסקסואלית

ולטענתה

מעולם לא פגשה עוד בחורה כזו.

אחרי שקיבלתי את עצמי ואת מי שאני

היא החליטה שהיא חייבת להכיר לי את החברה הכי טובה שלה

קים.

 

קים הייתה מדהימה.

כל כך מצחיקה ומעניינת

אחת הנשים היפות שאי פעם ראיתי

חכמה ואשת שיח

קים הייתה האישה הראשונה שהתאהבתי בה.

 

בשלב מסוים קים החלה להתרחק.

כבר פחות מדברות

פחות נפגשות

משהו השתנה באוויר.

וכשהחברה שלי באה לספר לי

שגל עזבה אותה

בלי להסביר למה

ידעתי בדיוק מה קרה.

 

לקח לנו חודש לאמת את החשש.

לא רצינו לצאת בהצהרות

להשתמש במילים גדולות

אבל בשלב מסוים לא ניתן היה להסתיר את האמת יותר

גל וקים הלכו מאחורי הגב שלנו אחת עם השנייה.

 

לחברה שלי לקח המון זמן להתאושש.

ובצדק.

היא וגל היו תקופה ארוכה ביחד.

ואני?

לא בטוח שאי פעם התאוששתי.

מאז המקרה הזה לא התאהבתי באף אישה.

לא שלא ניסיתי

אבל משהו חסם אותי.

אולי קים.

אני לא יודעת.

מה שבטוח

לא חזרתי להיות אותו הדבר.

 

למה אני מספרת לכם את זה?

אין לי מושג.

זה פשוט יושב לי על הלב.

 

 

נשים אה.

לפני 5 חודשים. 1 ביוני 2024 בשעה 9:05

עשרה סנטימטרים

הורדתי מהיקף קו הטבור שלי

מהיום שבו החלטתי שנמאס לי לקלל את הילדה שבמראה.

 

זה נשמע דבר טוב.

עברו בסך הכל חודשיים.

אז למה אני עדיין מקללת אותה?

למה אני עדיין נגעלת מכל מה שאני רואה שם?

אני רוצה לעוף על עצמי

להתלהב ממה שאני

אבל כרגע

אני רק רוצה להקיא.

מה זה הגועל הזה שמביט בי מעבר לראי?

 

כמה עוד נשאר?

לפחות עוד עשרים.

אולי שלושים אם יהיה צורך.

אני עושה את המיטב כדי לעשות את זה נכון.

אבל בכנות?

קשה לי.

במיוחד כשאין אימונים

(אנטיביוטיקה וזה)

הצריכה הקלורית שלי מינימלית

ועדיין אני מרגישה תקועה.

אם אני אצרוך

פחות ממה שאני צורכת עכשיו

אני ככל הנראה אמות.

אין לאן לרדת מאיפה שאני נמצאת.

אני מורעבת לפעמים

אני הולכת לישון רעבה

כי מטרת העל יותר חזקה מהכל.

ומה מטרת העל?

להיות שלמה עם הגוף שלי.

 

 

עוד קצת.

עוד קצת והכל יסתדר.

לפני 5 חודשים. 31 במאי 2024 בשעה 6:29

אני מתגעגעת

לחיבוק

לביחד

לאכפתיות

להרגיש חלק משלם.

 

כרגע אני מרגישה חצי

ואין לי מושג למה.

אני עצובה

ואני לא יודעת למה

אני מבואסת

אני עייפה

אבל אני לא מצליחה לישון

אני רק צריכה חיבוק

אבל אני לא רוצה חיבוק מכל אחד

בא לי חיבוק עם פרפרים

רגשות והכלה

בא לי כל כך הרבה דברים

שכנראה שלא יהיו לי לעולם יותר.

 

ואולי אני הבעיה

כי אני לא מסוגלת לקבל את זה שזה המצב

שלא תהיה לי אהבה כזו שוב

ושאף אחד לא יחבק אותי כך

כי אני בררנית מדי

דחיתי כל מי שלא התאים לי

ומי שכן...

למה שירצה אותי בכלל?

כי מי אני?

סתם אף אחת.

 

 

אני צריכה חיבוק.

לפני 5 חודשים. 29 במאי 2024 בשעה 11:39

הגעתי להחלטה

באופן מודע לחלוטין

משהו שנראה מובן מאליו

ואני לא מבינה איך לא הגעתי לזה קודם.

השנה אני לא נחשפת לאח הגדול.

ואני אסביר.

 

אני לא רואה האח הגדול שנים.

פורמט ילדותי ומטופש

אבל תמיד נחשפת דרך אינסטגרם

או דרך חברים

או אפילו פרסומות.

השנה לא.

אני לא רוצה לשמוע על זה כלום.

חסמתי באינסטגרם פרסום של פוסטים עם צמד המילים האלו.

מה היה הטריגר?

השלטים הגדולים.

זה מעצבן אותי.

הפורמט מקומו בפח

והשלטים האלו מפריעים לי בשגרה.

הכחול הבוהק הזה

עם שמות של אנשים

אוף

פשוט מרתיח.

 

אני מקווה שכמה שיותר יעקבו אחריי

ויעשו כמוני

לאט לאט נעיף את הפורמט הזה מהמסך

אין לו יותר מקום.

 

 

אני מתנגדת לאח הגדול.

לפני 5 חודשים. 26 במאי 2024 בשעה 19:12

הלוואי שהיה לי אומץ

להיחשף

לחשוף את הבייבי שלי

את הסוד הגדול שלי

את הספר שלי

לתת לכל אחד את ההזדמנות לקרוא

ובינינו?

זה החלום שלי

לפרסם אותו

לראות אנשים שכל כך משתוקקים לקרוא את ההמשך

במיוחד עכשיו

כשאני עורכת ומתקנת אותו

(ואני כבר בפרק 12!)

והוא יוצא טיפה פחות מחורבן ממה שהוא.

הוא יכול להיות הצלחה מסחררת

כי העלילה באמת טובה וסוחפת

זה יכול להיות רב מכר

זה יכול להיות שובר קופות בקולנועים!

 

אז מה הבעיה?

שאני פחדנית

אני לא יודעת לחטוף ביקורת.

אני מרגישה שכל מי שקורא

קורא ונגעל

מביט בי במבט שיפוטי

"איך כתבת דבר כזה מטופש?!"

ואני משפילה מבט

מזועזעת

אפילו קצת בוכה.

אני לא מוכנה לזה עדיין

לא פיתחתי עור של פיל

אני מפחדת מהביקורת

אני מפחדת מהמבט המזועזע והנגעל

אני מפחדת להרגיש שכל העבודה שלי בשנים האחרונות

פחות שווה קריאה

יותר שווה זריקה.

 

הדבר שהכי הייתי רוצה

זה חבורת כלוביסטים

בחלוקה דיי זהה של נשים וגברים

ולתת להם לקרוא הכל.

למה?

כי זה ספר מאוד מיני

שמתאר בתוכו המון סיטואציות מיניות

אבל לא רק.

זה גם ספר עצוב

אפילו אגיד

קשה לקריאה

(אז על אחת כמה וכמה קשה לכתיבה)

ואני?

לא מוכנה לדעת שכל העבודה הקשה שלי

צריכה ללכת לפח.

 

 

אני כזו אפס.

לפני 5 חודשים. 26 במאי 2024 בשעה 14:28

אל תכריחו אותי

להיכנס למשבצות שלכם.

נו באמת.

 

כל מי שהחליף איתי מילה

על בדס"מ ושותפיו

שמע את דעתי בנושא.

זה הרבה יותר משולט או נשלט.

זה הרבה מעבר לשחור או לבן.

זו קשת של צבעים

עולם רחב ומופלא

וכששני הלבבות פתוחים

הכל יכול לקרות.

 

אל תכריחו אותי להיות מה שאתם רוצים.

אני לא שולטת

אני לא נשלטת

אני לא מאסטרית

אני לא כלבה

אני לא אדונית

אני לא שפחה

אני פשוט לא.

 

אז למה אני כאן?

כי אני כן שייכת לעולם הזה.

אני פשוט לא אף אחד מהדברים שאתם מצפים שאהיה.

מה אני כן?

זו שאלה יפה.

יש לי המון תשובות עליה

אז אם אתם סקרנים

בואו נעשה עסק

אתם תכתבו לי בהודעה

מי אתם ומה אתם

ואני בתמורה

אגיד מי אני ומה אני.

סגרנו?

מבטיחה שהתשובה לא כל כך בנאלית ;)

 

 

אני לא חושפת את כל הקלפים שלי כאן.

לפני 5 חודשים. 26 במאי 2024 בשעה 11:18

אולי אני הבעיה

ושאריות של המחלה נשארו לי

אבל בתכלס?

אני לא שומעת אזעקות.

אני בשיעור זום

המרצה שלי מדבר

ואני בקושי מסוגלת לשמוע אותו.

לדעתי נסתמו לי האוזניים

השאלה היא איך אני פותחת אותן

כי זה ממש מציק לא לשמוע כלום כמעט חחחחח

החום ירד לי למצב הרגיל

הראש עדיין כואב

קיבלתי אנטיביוטיקה לשבועיים

ביטלתי אימונים לשבועיים

פעם קודמת שהתאמנתי עם אנטיביוטיקה

לא הצלחתי לעשות כמעט כלום

אז מבחינתי

עדיף לוותר על זה מראש

כי ההשפלה של אימון גרוע באופן קיצוני

זה הדבר הכי גרוע בעולם.

 

אולי זה מה שהגוף שלי התחנן לקבל

הפסקה קצרה מכל האימונים

טיפה שעות שינה כמו שצריך

אבל הגוף רוצה דבר אחד

והנפש רוצה בדיוק ההפך.

 

 

מה אני עושה עכשיו?

לפני 5 חודשים. 25 במאי 2024 בשעה 10:32

כואב לי כל הגוף

כל השרירים שלי לא מתפקדים

הראש שלי מתפוצץ

הגרון שלי נחנק

האף שלי מפוצץ

קמתי מהמיטה לקחת סוכריית מציצה

התנדנדתי בהליכה וראיתי קצת שחור.

 

אני לא לוקחת משככי כאבים

ואני גם לא יודעת איפה יש מד חום בבית הזה

אני רוצה תה

(נענע עם מים רותחים ובלי סוכר)

אני רוצה חיבוק

אני רוצה מסאז' שישחרר לי את כאבי השרירים

אני רוצה להרגיש כמו אתמול

אתמול הייתי מלכת העולם

האימונים היו מדהימים

אכלתי אוכל כל כך טוב

ועכשיו אני לא מסוגלת לחשוב על כלום

חוץ מעל כמה שכואב לי כל הגוף.

אני מקנחת את האף

והשרירים בבטן מתכווצים בכאב.

אני מנסה להזיז את הראש

והפיצוצים מתחילים.

הצילו.

כואב לי.

 

 

איזה בכיינית אני.