שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה לעזאזל

לפני 5 חודשים. 25 במאי 2024 בשעה 8:57

אני מכירה את הגוף שלי

כל כך טוב

שזה מפחיד אותי.

 

אתמול הסתובבתי בתל אביב

היה חם

שמש חזקה ויוקדת

ובשנייה אחת

בלי התראה מראש

השמש נעלמה ונהיה קר.

הבטתי לשמיים 

ואמרתי לעצמי בקול

"אני הולכת להיות חולה".

והנה היום

קמתי בבוקר

עם אף סתום

גרון כואב

ראש מתפוצץ

וכאבי שרירים.

 

איך ידעתי?

כי שינויי מזג האוויר עושים אותי חולה

במיוחד כשהם כל כך תדירים.

פאק.

הלך לי השבוע

והיו לי המון תוכניות חשובות

ועכשיו אני צריכה להתחמק מהכל

בגלל המחלה האיומה

והגוף החלש שלי.

אין לי כוח יותר.

 

 

פאק מיי לייף.

לפני 6 חודשים. 22 במאי 2024 בשעה 5:41

ידעתם שלהיות בכושר זה יקר?

ואני לא מדברת על חדרי כושר

שזה אולי זול

אבל זה גם עינוי

לא כיף ובלתי אפשרי להתמיד.

אני מדברת על מקומות שאני אשכרה רוצה להיות בהם.

אני רוקדת

ולאחרונה אני מרגישה שיעורי הגמישות שם

לא מוציאים ממני את המיטב האפשרי

אז החלטתי בנוסף

ללכת למכון גמישות מקצועי

עם מדריכות רוסיות וקשוחות

שלא ירחמו עליי

וימתחו אותי טוב טוב עד הסוף.

אני חייבת להגיע לשפגט כבר!

 

מתי מתחילה הבעיה?

בשלב התשלום.

אני יודעת שאני צריכה את זה

גם בשביל הגוף

וגם בשביל הנפש

אבל בתכלס?

זה עולה לא מעט בכלל.

תוסיפו לזה שאני סטודנטית

ותקבלו בעיקרון זירת אסון.

 

אין לי תלונות כלפי המקום.

להיפך

יש שם מדריכות שירקו דם כדי להגיע למעמדן

מנהלת הסטודיו עברה גיהינום כדי להחזיק עסק כל כך מבוקש ואיכותי במרכז

והמחירים באמת לא כל כך מוגזמים כשמחלקים את התשלום החודשי פר שיעור

אני פשוט מרגישה את הקושי הזה באופן אישי

בגלל השכר היחסית הנמוך שלי

והעובדה שהאוניברסיטה מוצצת לי את הדם.

החודש שילמתי לאוניברסיטה כמעט 5 אלף שקל.

זו הייתה הדרישה שלהם

סגירת החובות לשנה הקרובה

כמובן שאין מוקד טלפוני לפנות אליו

אז נדפקתי ושילמתי.

 

יודעים מה?

אולי אני הטעות.

להיות בכושר זה לא יקר.

לחיות זה יקר.

 

 

איפה חותמים ויתור?

לפני 6 חודשים. 21 במאי 2024 בשעה 10:37

אני תמיד עוקבת אחרי הכוכבים

השמות הגדולים ביותר מקיפים אותי.

המורה שלי לריקוד

הוא הרקדן המקצועי ביותר בתחומו בארץ.

המנחה שלי באקדמיה

הוא פרופסור בעל שם עולמי.

המורה שלי לגמישות

היא מאמנת עם ותק פסיכי ורזומה פרסים שלא יבייש איש

אפילו המנהלת שלי בעבודה

היא אוטוריטה מקצועית שעל פיה יקום ויפול דבר.

 

מה זה אומר עליי?

זה אומר שאני שאפתנית?

כי אני רוצה להגיע למעמד כזה מכובד ומרשים 

אולי זה בכלל אומר שאני יומנרית

כי אני נצמדת לאנשים שכמה רמות מעליי

אולי אני סתם דבק

ולא מבינה את מקומי בחברה

אני באמת לא יודעת.

 

כל המשותף לאנשים האלו הוא דבר אחד

קו אחד מקשר

בכולם אני בחרתי.

איש מהם לא ידע על קיומי לפני שהצגתי את עצמי

וביקשתי את הזכות ללמוד ולקבל מהם כל מה שאפשר

פיזית

מנטלית

מקצועית

לא סתם בחרתי דווקא בהם

כולם עבדו קשה מאוד כדי להיות מי שהם

ולכבוד הוא לי לציין את שמם כששואלים אותי על עצמי

בעיניי זו זכות לומר

שמהם אני לומדת ומחכימה.

 

אני רוצה להיות הם

אבל רק חלק קטן מכל אחד מהם.

ליצור פאזל יפייפה

שילוב של כל התכונות החשובות לי בכל אחד מהם

שירכיב את השלם

אני.

 

 

לכבוד הוא לי להיות אבק הכוכבים.

לפני 6 חודשים. 15 במאי 2024 בשעה 19:38

לאחרונה קורה לי משהו מוזר 

ואני אשתף אותו פה

כי פה הוא נחשב שגרתי.

 

תמיד יצאתי עם אנשים בערך בגילי.

שנתיים למעלה

שלוש היה נראה פער מושלם

חמש הרגיש לי רחוק אבל מתקבל.

ולאחרונה?

אני מרגישה שהם כאלו ילדים.

אני רואה בחור בן 25 באפליקציה

(ואני רק בת 23)

ואני מרגישה שהוא לא יכול לאתגר אותי אינטלקטואלית.

זה מתנשא ברמות

אבל אלו התחושות שלי.

בגילי הנוכחי

23

אני מרגישה שגבר בן פחות מ28

פשוט ישעמם אותי.

ואגיד לכם יותר מזה

הטווח גם מתרחב.

אני מוכנה לנסות גברים עד גיל 35

(12 שנה מעליי)

רק כדי להרגיש

ולו רק לדייט אחד

שאני יוצאת עם גבר

ולא עם ילד.

 

עכשיו

אני יודעת

יש יוצאים מן הכלל

ובין כל הצעירים יש גם גברים

אבל מה אני אגיד לכם

מרגיש לי שהם כבר לא קיימים.

 

ולמען הסר ספק

לא

אני עדיין לא מעוניינת באנשים שהיו יכולים להיות אבא שלי

לפחות לא מבחינה טכנית :)

 

בכל מקרה

אולי אני הדפוקה כאן

לא יודעת

אני רק יודעת מה אני מרגישה.

וכרגע?

אני מרגישה שכלום לא ברור.

 

 

עוד מישהו מרגיש שהכל מבולגן?

לפני 6 חודשים. 14 במאי 2024 בשעה 10:41

יום פרודוקטיבי.

איך אני אוהבת כאלו.

אז מה היה לנו בינתיים?

ראשית

לפני כמה ימים סיימתי באופן רשמי לכתוב את גרסת האלפא של הסיפור הראשון שלי.

היום התחלתי לעבוד על גרסת הבטא

(עריכה הגהה תיקון חורים וכו')

וכבר סיימתי שני פרקים :)

שנית

סיימתי לסכם את ההקדמה למאמר ארוך שאותו אני צריכה להבין ולהגיע למסקנות ושאלות בנוגע אליו.

ושלוש

סיימתי לסכם את פרק 5 מתוך 10 בקורס נוסף שאני לוקחת :)

מה עוד על הפרק להיום?

לאכול

לעשות אימון ביתי

לסכם את שיעור מספר 1 בקורס שהיה ביום רביעי בזום

(קורס מגעיל)

להמשיך לסכם את המאמר

להמשיך את גרסת הבטא.

אבל היי

בסך הכל

אני דיי מרוצה מההספק :)

 

 

איך עובר עליכם היום?

לפני 6 חודשים. 13 במאי 2024 בשעה 5:43

צביעות של ימים

זה נוהג ישראלי שאין כמותו.

הישראלים פשוט צבועים.

כולם עצובים ביום שכזה

ואני לא אומרת שאין סיבה

אבל כל היום הזה צבוע בעיניי.

לא רק היום הזה

אבל לשם הפשטות נתמקד בהיום.

 

היום אנחנו אחים

אבל בימים אחרים אנחנו שוברים כיסאות אחד על השני.

היום אנחנו ישראלים גאים

ובימים אחרים חצי מאיתנו מתכננים רילוקיישן.

אין לי בעיה עם זה

מי שרוצה לברוח

שיברח 

אבל תחליטו.

אי אפשר לשחק עם דעות.

אי אפשר לשחק עם רגשות.

אנחנו או כאן

או שם.

ואני

שחרטתי על גופי ונשמתי

על עורי ועל ליבי

את קווי המתאר של ארץ ישראל

אני כבר החלטתי.

אני כאן.

אני תמיד אהיה כאן.

ואתם?

כאן או שם?

 

 

עם של צבועים.

לפני 6 חודשים. 12 במאי 2024 בשעה 12:08

לא מבינה מה חשבתי לעצמי.

באמת אבל

לעשות טעות לראשונה

זו טעות תמימה

לעשות טעות פעמיים

זו כבר טיפשות.

ואני לא טיפשה.

אז בואו

תסבירו לי

איך עוד פעם נפלתי לעוקץ של הטבעוניים?!

 

חטיף חלבון

על פניו נראה תמים

טעם שוקולד אגוזים

ערכים טובים והכל

למטה מצויר

"ויגן פרנדלי"

יאללה ננסה.

 

זה בטעם של אבק!

זה לא קרוב לשוקולד אגוזים

מה זה החרא הזה?!

למה הטבעוניים שונאים את עצמם כל כך?!

אני אמנם מזוכיסטית

אבל יש גבול!

 

בנוסף

על החטיף כתוב בגדול

18 גרם חלבון לחטיף

בחישוב זריז של הערכים מאחורה

מתגלה שזה מכיל רק 15.6

ועכשיו אני באמת עצבנית.

 

 

אני ממשיכה ליפול עם זה כל הזמן :(

עצות?

לפני 6 חודשים. 11 במאי 2024 בשעה 11:10

קשה לי כשלא מקבלים אותי כמו שאני.

אני לא מושלמת

אבל אני גם לא כל כך פגומה.

הוא לא היה מסוגל להתמודד.

לטענתו

הגורם המפריע היה

(שימו לב לזה)

הקעקועים שלי.

כן כן

אלו שאני כל הזמן מזיינת עליהם את השכל לכל העולם

אלו שאני אוהבת יותר מהכל

אלו הפריעו לו.

אז אני לא יכולה להישאר איתו.

עשינו שיחה על הנושא

הוא אמר שזה מפריע לו אבל הוא מנסה להתגבר

ואני לא מסוגלת עם זה.

אין לי מה לעשות עם אדם כזה.

אני עם מספר דו ספרתי של קעקועים

ואני לא רוצה לשנות את זה

(וזה גם דיי קבוע על העור)

אז חשבתי עם עצמי

התבשלתי עם המחשבה כמה ימים

ולבסוף נפל דבר

זה לא יכול להימשך.

 

מה למדתי מזה?

שני דברים בעיקר.

קודם כל

גברים הם טיפשים.

קעקועים זה יפה ומושך

אני לא מוכנה לוותר עליהם

לא על הנוכחיים

ולא על העתידיים :)

שנית

אני כנראה לא משתפת על זה מספיק.

להבא

כל אדם שאכיר

אגיד לו בלי לחשוב פעמיים

"יש לי מספר דו ספרתי של קעקועים.

אתה עדיין רוצה להכיר אותי?"

ומה שהוא יבחר מקובל :)

תכלס

ידעתי שזה רק עניין של זמן

אז חזרתי לחפש

ואולי גם מצאתי

לכו תדעו

אבל זה

סיפור לפעם אחרת :)

 

 

כבר הרבה זמן בא לי קעקוע חדש.

לפני 6 חודשים. 7 במאי 2024 בשעה 19:35

חמישים גוונים של אפור משודר עכשיו

ב"יס" בערוץ 1

לכל המעוניינים.

 

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח 

הסרט הכי נורא שיצא אי פעם

שעיוות לעולם את התפיסה של מה זה בדס"מ

עכשיו משודר כמו כלום.

בושה.

 

עזבו

העברתי לבובספוג.

עלילה יותר הגיונית.

חרא של סרט.

 

 

עוד מישהו שונא את הסרט הזה?

לפני 6 חודשים. 7 במאי 2024 בשעה 15:23

אני מהופנטת

מהריקוד הזה:

 

https://www.instagram.com/reel/C6owXWsvQKq/?igsh=MWNranpjZ3ZoaThoMw==

 

שולטות ונשלטים - שימו לב

אזהרה - יכול להיות שתתאהבו בזה כמוני :)

 

מה דעתכן ודעתכם?

רוצה לשמוע גם משולטים ונשלטות

 

אין תשובות לא נכונות :)