שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה לעזאזל

לפני 4 חודשים. 29 ביוני 2024 בשעה 14:02

זמן איכות עם ילדים

זה הדבר הכי חשוב בעיניהם

ובעוד שאתם

סוטים שכמותכם

תחשבו שאני מדברת בקטע של ddlg או mdlb

אז אני מדברת על ילדים אמיתיים

ובפרט

על אחותי הקטנה.

 

כבר תקופה ארוכה שאימא שלי מתלוננת

"הארון של הבנות כל כך מבולגן!"

היא אומרת

ובצדק.

היא מסדרת בקביעות והן רק הופכות אותו.

הבטחתי לה

שבפעם הבאה שאגיע

אני אסדר איתן.

ועתה

הגיעה העת לקיים.

 

יש שתי ילדות.

הגדולה יצאה בדיוק כמוני באופי

רק שהיא דוגמנית יפייפיה

והקטנה?

הפוכה ממני בגישה

אבל נראית כמו העתק שלי מהיום שהיא נולדה.

אז אמרתי להן שהגיע הזמן לסדר ביחד

ובעוד שהגדולה התלהבה

הקטנה רטנה וכעסה

אז שחררנו אותה

וסידרנו רק אנחנו.

"האחיות הגדולות"

היא מזכירה לנו שוב

שזה הקו המקשר בינינו.

אני האחות הגדולה שלה

והיא האחות הגדולה של הקטנה.

 

היא כל כך בוגרת.

לפעמים נראה שהיא לא צריכה אותי

ותכלס?

היא באמת לא צריכה.

היא לא צריכה איש

אבל היא בוחרת בי.

היא תמיד אהבה אותי

יותר מאת כולם

בתור פעוטה אפילו

היא המציאה לי כינוי מיוחד

והיא משתמשת בו עד היום

זו הדרך שלה להגיד

שאני חשובה לה.

 

אז סידרנו את הארון

ולא מיהרנו

לקחנו את הזמן

היא קיפלה איתי בגדים

ועזרה לי למיין גרביים

והיא לא סתם העמידה פנים

היא באמת עבדה כמו שצריך.

היא כל כך בוגרת

אני אוהבת את שתיהן

אבל הקטנה דיי זורקת עליי

והגדולה?

רודפת אחריי.

מאז שהייתה קטנה

הייתה מחקה אותי

והיום

היא כבר אישה קטנה.

היא מבינה בדיחות

היא משתמשת בציניות

(וזה לא מובן מאליו בגילה הצעיר)

וכשאנחנו רואות סדרה או סרט ביחד

שלושתנו

היא שמה עליי ראש

ומבקשת שאלטף לה את הראש.

 

אל תטעו

לא הכל דבש איתה.

היא ילדה קשה.

מאוד דעתנית

חשוב לה שיקשיבו לה

חשוב לה לדעת הכל

והאמת?

אני מבינה אותה.

אני גאה לומר

שלמרות שההורים שלה לא נתנו תשתית טובה

(מבחינה חינוכית כמובן)

היא עדיין יצאה כמוני

היא עדיין מקשיבה למילה שלי לפני הכל.

מילה שלי זה ברזל

היא יודעת.

אני מבינה את הצורך שלה להבין למה לעשות דברים

אז אני מסבירה לה כל דבר

ובסוף היא מבינה את הצורך.

ככה חינוך צריך להיראות לדעתי.

אני לא נובחת עליה פקודות.

אני מדברת איתה בגובה העיניים

כמו שהייתי מדברת לעצמי.

ולמה?

כי היא ההעתק הקטן שלי.

ואני גאה בה כל כך.

 

 

קשר של אחים זה הדבר הכי חזק שיש.

לפני 4 חודשים. 28 ביוני 2024 בשעה 11:15

האישה שנהייתי

היא לא האישה שאני רוצה להיות.

ואני אסביר.

 

לפני יותר משנה

כשארוסי שבר לי את הלב

ובחר במישהי אחרת

הבטתי במראה

וכעסתי.

כעסתי כל כך.

לא בגלל שנשבר לי הלב

אלא בגלל שאני בניתי את התשתית לשבר.

 

התרחקתי.

מהחברים שלי

מהסביבה שלי

רציתי להאמין שזה היה תהליך טבעי

שקורה עם החיים

אבל בתכלס

רציתי איתו כמה שיותר זמן.

גם מעצמי התרחקתי.

הקפתי את עצמי בחברים שלו.

ואל תטעו

רובם עדיין מאוד ישמחו לראות אותי

אבל הם

פשוט לא הסביבה הטבעית שלי.

 

מאז ניסיתי למצוא סביבה נכונה.

ניסיתי להיכנס לחבורות של אחרים

ניסיתי לאגד סביבי חבורות

אבל זה אף פעם לא היה טבעי.

ומה שלא טבעי

לא נכון

ובסופו של דבר

מתפרק.

 

שנים האשמתי את עצמי.

בסוף הבנתי שאולי אלו החיים שנועדו לי

לבד

כי במקום הזה

הכי קל להיות

בלי להתאכזב

בלי לכאוב.

 

אתמול דיברתי עם החברה הכי טובה שלי מהתיכון.

אני הולכת לראות אותה.

לא ראיתי אותה הרבה זמן.

תמיד התגעגעתי אליה נורא.

התגעגעתי לתקופה שבה הצרה הכי גדולה שלי הייתה

"אוי אלוהים איזה צבע היא עושה לי בשיער הפעם?"

 

למה אני משתפת את זה?

כי אני מוצפת.

אני רוצה לבכות

אני מרגישה שהעולם נעלם

ומשאיר אותי לבד להתמודד עם ההשלכות.

הבטחתי לעצמי

"אני לא אתן לזה לקרות שוב"

והנה

אני מרגישה את התהליך הטבעי מתחיל.

אני יודעת בדיוק מה הן התחושות האלו

אלו שהיו קיימות לפני הכדורים.

אני לא רוצה אותן יותר!

אני יודעת שאני רוצה אהבה

אבל אם ככה אני מרגישה כשאני לבד

איך בדיוק אני יכולה לאהוב אותו?

ובואו

אני מודעת ליצר ההרס העצמי שלי

ואני יודעת שאני צריכה לעשות שינוי

אני רוצה אותו מאוד

אבל זה לא נראה לי הוגן.

אני לא סומכת על עצמי

איך אני יכולה לסמוך עליו?

אני יודעת שהלב שלו גדול

אבל הוא לא יכול להיות מספיק גדול

בשביל להכיל את שנינו.

 

איך הגעתי לכאן?

התחלתי לכתוב יחסית בסדר.

בעיקר שמחתי שאני רואה חברים שלא ראיתי הרבה זמן

והנה

יצא לי הכל.

וואו.

איזו תרפיה מעולה.

לא סתם אני אוהבת לכתוב.

אם הוא יקרא את זה

אולי הוא יבין

יתבהרו לו כמה דברים.

אבל בינתיים

אני חושבת שהכי טוב לי

קצת להתנתק

לתת לרגש טיפה מנוחה

לתת לראש לקחת את המושכות

לעבוד על הדברים החשובים

כמה שפחות לחשוב על העבר

יותר לחשוב על העתיד.

 

 

אף פעם לא מאוחר מדי לשינוי.

לפני 4 חודשים. 26 ביוני 2024 בשעה 12:41

"תבטלי אותו"

הוא מצווה עליי.

מה?

למה שאבטל?

"נראה לך הגיוני שאת תצאי לדייט עם מישהו אחר היום?"

כן.

בטח שכן.

למה שלא?

"כי את שלי".

אבל אני לא שלך.

אני עדיין לא שייכת לך.

"זה לא משנה" 

הוא אומר

"במהות שלך את שייכת לי".

 

אתה מקנא?

אני שואלת אותו.

"ממש לא" 

הוא עונה

"אני פשוט לא מסכים לך לצאת איתו".

למה

מה תעשה לי?

אני שואלת.

"אם לא תבטלי?"

הוא שואל.

כן.

מה תעשה לי אם אני לא אבטל?

הוא חושב לרגע.

"אני אזיין אותך כל כך חזק

אני אגמור פעמיים

פעם אחת בפה שלך

ופעם אחת בכוס שלך

וככה

ככה אני אשלח אותך לדייט שלך".

 

אני נושמת עמוק.

"תבטלי אותו".

הוא מצווה שוב.

ואני?

מבטלת.

ובינינו?

אני קצת מתחרטת שביטלתי.

לא היה יוצא לי מהדייט ההוא כלום

אבל לפחות הייתי מקבלת יחס חם

(וזרע חם)

מדאדי לפני המפגש

בתור סוג של עונש.

 

מישהו רוצה לצאת איתי?

זה לא צריך להיות דייט מעניין.

דייט על הנייר

סתם כדי לעצבן אותו שוב

מספיק כדי לאיים עוד פעם ;)

 

 

ילדה משוגעת.

לפני 4 חודשים. 25 ביוני 2024 בשעה 12:46

בואו נדבר על מזל.

איך אנחנו אוהבים מזל.

אותי תמיד חינכו

"עדיף מזל משכל"

שני קעקועים על העור שלי מוקדשים למזל.

אני לא מדברת על מזלות אסטרולוגיים

אני מדברת על המזל שאנחנו מרגישים כשיש חדשות טובות.

"איזה מזל!"

אנחנו שמחים.

אבל...

למה?

 

היום היה לי יום ארוך.

בבוקר הייתי באוניברסיטה

אחר כך אוטובוס אחד

אחר כך אוטובוס שני

ואז למשרד.

ממש שנייה לפני שאני נכנסת למשרד

אני נוגעת בכיס האחורי של המכנסיים.

אוי לא.

אבד לי הארנק.

 

נכנסתי למשרד להסביר לעובדים איתי מה קרה

עם דמעות בעיניים וגמגום לא ברור

אבל עדיין איכשהו הבינו

וכולם פה אחד אמרו

"לכי למצוא את זה"

אז הלכתי.

במקביל התקשרתי לחברת האוטובוסים

לדווח על האובדן

להתפלל ולקוות

אולי מישהו ימצא.

התקשרתי למזכירות האקדמית

אולי הם ימצאו אותו שם

ותוך כדי 

עליתי על האוטובוס לכיוון הנגדי ממנו באתי

כדי לחפש את הנהג.

 

כשהגעתי לתחנת היעד

לא מצאתי את הנהג

אבל כן קיבלתי טלפון מחברת האוטובוסים.

הארנק אותר.

אין לי איך לתאר את התחושה

שמחתי כל כך!

באופן טבעי ובלי שליטה

אמרתי בקול

"איזה מזל"

אבל...

על מה?

 

אם היה לי מזל

לא היה יותר הגיוני שהארנק לא היה אובד מלכתחילה?

שלא הייתי מבזבזת יום שלם

שלא הייתי בוכה בנסיעות

שלא הייתי שוברת את הראש

מה אני אמורה לעשות עכשיו.

פשוט הייתי מצליחה לשמור עליו שלא ייפול

או אולי מגלה מיד אחרי שנפל

ולא רק שעה אחר כך.

לפי התרחיש הזה

ובהסתכלות רק עליו

אין לי מזל.

אפילו לא קצת.

כי במקום לעבוד וללמוד במשרד בנחת

התרוצצתי ברחבי הארץ לחפש...

ארנק.

אבל כן מצאו לי אותו בסוף.

אז על מה בדיוק אני מודה?

על איזה מן מזל?

 

רוצים לשמוע את דעתי?

ברור שאתם רוצים נו.

זה הבלוג שלי.

לדעתי

המזל הוא עיוור

המזל לא מבחין מתי הזמן לפעול

ולכן הוא כן פועל

כשבא לו

כשזה זורם

ולנו?

אין שליטה מתי הוא יפעל.

רק נותר לקוות

שנוכל לזכות לחוות ממנו

ומדי פעם נרגיש

שהיה לנו מזל.

 

 

אתם מאמינים במזל?

לפני 4 חודשים. 24 ביוני 2024 בשעה 18:52

אתמול הייתי בסטודיו

הייתי באימון גמישות

שלא היה מדהים אבל זה לא העיקר.

העיקר הוא סוף השיעור.

תלויות על הקיר מדבקות של המאמנת

עם משפטים שהיא אומרת בקביעות

כמו לדוגמא

"עוד 120 סטים אחרונים"

או אולי

"10 שניות מנוחה"

תוך כדי שהיא עצמה במתיחה קטלנית.

הבנתם את הקונספט.

מצחיק.

אמרתי לבנות שהיו שם

שגם אני רוצה מדבקה

שאלו אותי איזו

וביקשתי אחת עם המשפט שאותי הכי הצחיק.

קיבלתי.

מה המשפט?

"לא להתעייף לפני הזמן"

על פניו

משפט מצחיק

אבל ככל שעבר הזמן

הרהרתי בו יותר ויותר

והבנתי

למה רציתי דווקא אותו.

לא רק כי הוא מצחיק אותי.

הוא מסמן בעיניי מעבר.

 

היום דיברתי עם חבר.

אמרתי לו בהקשר השיחה

"אני כבר עייפה מהכל"

והוא צחק ואמר שאני צעירה מדי בשביל להיות עייפה.

פה זה הכה בי.

אז מה אם אני עייפה?

זה אומר שמותר לי לוותר?

ממש לא.

איך הייתה מגיבה המאמנת הרוסיה 

אם הייתה יודעת

שאני טיפטיפה עייפה

ומתייאשת?

אוי ואבוי.

אסור להתעייף לפני הזמן!

אז תגידו לי אתם

מי אני שאתעייף

כשעוד לא נגמר הזמן?

 

 

אני לא אוותר.

גם אם אני עייפה.

לפני 4 חודשים. 23 ביוני 2024 בשעה 15:08

ראיתי היום זוג

ובכנות?

ממש פחדתי להיות הם.

אני מצטערת מראש.

(אזהרה - זה הדבר הכי נורא שכתבתי בחיים)

(טריגר - שמנופוביה)

 

היום היה יום חם

הגיע הקיץ וכל זה

ואנחנו מסתובבים בבגדים נוחים.

ואז ראיתי אחת.

שמנה

הרבה יותר ממה שאני הייתי בתחילת התהליך שלי

הידיים שלה היו רופסות

הבטן שלה הייתה עגולה

האגן שלה היה רחב כל כך

והיא לבשה בגדים קצרים.

לא אכפת לי מה היא לבשה

גם אני שמנה ולובשת קצר

אבל לידה היה בן זוגה

וגם הוא היה שמן

החזיק לה את היד

והם הלכו יחדיו.

זה היה הרגע שבו נבהלתי.

כי בן הזוג שלה לא היה יפה בכלל

והיא גם לא הייתה וואו

לא יכולתי שלא להסתכל עליהם

ולומר לעצמי בראש

הם התפשרו אחד על השנייה.

 

המחשבה הזו הכניסה בי פחד.

חשבתי על עצמי

ועל התהליך שלי

ותהיתי לעצמי

האם ביום מן הימים

גם אני אוותר בשלב מסוים

על המימוש העצמי שלי

(מבחינת נראות)

ואתפשר על גוף שאני לא שלמה איתו

ובן זוג שאני לא נמשכת אליו?

המחשבה הזו מזעזעת.

 

עכשיו רגע.

לפני שאתם סוקלים אותי

אני יודעת

שזוגיות בוחרים בעיקר בגלל אופי

ולא רק מראה

ואולי שניהם מדהימים 

אין לי שום מושג

אבל עדיין

לא רוצה להיות במצב הזה

שאני מתפשרת על הפרטנר שלי

או אפילו יותר גרוע

שאני הפשרה.

כרגע אני מרגישה

שבכל קשר שאיכנס אליו כרגע

אני פשרה

והצד השני יתפשר.

 

אני לא רוצה את זה.

אני לא אוותר על להיות מושלמת.

אני אעבוד קשה

ואני לא אהיה פשרה

אני אהיה פרס.

אבל מה אני מדברת...

מי אני בינתיים?

סתם.

אף אחת.

 

 

אמרתי לכם שזה יהיה נורא.

לפני 5 חודשים. 23 ביוני 2024 בשעה 4:55

אני עדיין לא מאמינה

שאף אחד לא ניחש את הציטוט האהוב עליי.

מצד שני

גם בשיר הקודם

זה קרה רק בניסיון השני

אז בואו ננסה שוב

שיר אדיר

של הראפר הטוב ביקום

מה השורה האהובה עליי?

 

 

תנסו.

מקסימום תצליחו ;)

לפני 5 חודשים. 22 ביוני 2024 בשעה 11:59

המדריך לדיכאון למתחילה

מפיה של אישה שהיא בהגדרה שלה אף אחת.

(אזהרה - פוסט ארוך)

לא כל העצות פה מחייבות

אבל ככל שתתמידי בכמה יותר

תראי כמה שיותר תוצאות

כמה שיותר מהר.

מבוסס על סיפור אמיתי.

(נכתב בלשון נקבה אבל פונה לשני המינים)

 

1. הבסיס הוא שנאה עצמית.

תשכנעי את עצמך שאת לא שווה יותר מדי

גם אם אינספור אנשים יגידו לך ההפך.

הם לא מבינים כלום.

תקללי את עצמך בבוקר

תקללי את עצמך בערב

בכללי

לא להגביל את זה בשעה מסויימת!

ככל שתעשי את זה יותר

תתקרבי למטרה במהירות שיא.

 

2. אל תאכלי.

למה לאכול?

מיותר.

אוכל הוא מקור לאושר.

על הרעבה עצמית אפשר לכתוב פוסט שלם

אבל בואי נצמצם את הסעיף כמה שאפשר.

תעקבי בקנאות אחרי כמה שאת אוכלת

תכעסי על עצמך אם אכלת ארוחה שעברה מספר שרירותי של קלוריות

(סתם זורקת... 400 קלוריות)

ואז תחשבי איך הארוחה הבאה את מקזזת כמה שיותר.

תאמיני לי

זה יעשה את העבודה.

 

3. תזכירי לעצמך כישלונות.

זוכרת את ההוא שעזב אותך?

(לא משנה שרצית לעזוב אותו בלי קשר)

זוכרת את המבחן ההוא שנכשלת בו?

(לא משנה שכל הכיתה נכשלה)

מצוין!

תזכירי לעצמך את זה יום יום.

אל תזכירי לעצמך נסיבות מקלות

תזכרי כל יום את הדברים הרעים שקרו לך

ובתוך זמן הקצר

הדרך ליעד תיסלל לך.

 

4. קחי דברים משמעותיים כמובנים מאליהם.

גם אם ירדת במשקל כבר 15 ס''מ 

או גם אם שיפרת את ציון המבחן ביותר משישים נקודות

אל תשכחי

זה כלום

את עדיין כישלון!

למה 15 כשאפשר 25?

למה שישים כשאפשר שבעים?

שום דבר שאת עושה לא מספיק

תמשיכי להקצין!

זו הדרך הנכונה להגיע ליעד.

 

5. תמקדי את כל האושר שלך במשהו אחד.

תתמקדי בתחום אחד

(סתם נאמר... אימונים)

ובזכותו תהיי מאושרת.

כשתקבלי אותו

תהיי בעננים

כשלא תקבלי אותו

תיזכרי שהחיים הם כלום ושום דבר

ואז תביני שאסור לך להפסיק איתו.

תמשיכי באובססיביות

תשתפרי קצת

אולי תיפצעי

אבל לא נורא

העיקר לא להישאר לבד עם המחשבות.

 

6. תיתלי את יתר האושר שלך בבני אדם.

תתאהבי באדם מסויים או בכמה

(סתם זורקת... אחים קטנים)

כשתראי אותם

תהיי מאושרת

תהיי מושלמת

תחייכי בשבילם

(לא בשבילך חס וחלילה)

וכשהם ילכו

תיפרדי מהם יפה

וכשהם ייעלמו מזווית העין שלך

תבכי כאילו אין מחר.

 

7. אל תקומי מהמיטה אם אין סיבה.

לימודים זו סיבה טובה.

עבודה זו סיבה טובה.

אחת מסיבות האושר שדיברנו עליהם קודם

גם הן סיבות טובות.

אבל סתם לקום?

בשביל אוכל או חיי חברה?

מיותר.

תישארי במיטה.

זה יעזור לדיכאון לפרוח.

 

8. תדחי מטלות.

למה לעשות היום מה שאפשר לומר שתעשי מחר ובסוף לא תעשי בכלל?

ואז תגיעי ליום האחרון

תבכי את חייך שאת עמוסה

ובשבוע הבא?

הכל חוזר חלילה.

 

9. תחייכי.

כי אחרת

אנשים יחשדו שאת חולה במחלת נפש.

 

ובנימה קצת יותר רצינית

אם משהו מהדברים שכתובים כאן

מדבר אלייך

אם את קוראת ואומרת

"זו אני כאן"

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא

תטפלי בעצמך.

לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

 

תזכורת לעצמי.

את עדיין יכולה להציל את עצמך.

לפני 5 חודשים. 22 ביוני 2024 בשעה 7:47

הבטחות צריך לקיים

וכמו שהבטחתי לאחד הקוראים לפני כמה ימים

שיר נוסף

אבל הפעם

שיר של אמינם ;)

 

אז אחרי Dani California של RHCP

כשרק אחד ידע מה השורה האהובה עליי

It only hurts when I laugh

(כפיים לסקרן חדש)

אני מאתגרת אתכם עם שיר חדש

אבל דיי ישן

מאזור 2004

שיר של הראפר הטוב בעולם

(אין מקום להתווכח על העובדה הזו)

שיר אהבה שנאה

עם מילים חריפות ביותר.

הקשיבו למילים

וענו על השאלה

מה השורה האהובה עליי מהשיר הזה?

רמז - לאנשים שמכירים אותי אמרתי שאקעקע אותה על העור שלי :)

השיר הבא יהיה שיר קצת יותר שמח.

מבטיחה.

קדימה

תנסו את מזלכם

מה השורה הנכונה?

 

 

מחכה לשמוע תשובות :)

לפני 5 חודשים. 21 ביוני 2024 בשעה 6:42

אני מתגעגעת אליך

אני רואה את השם שלך על המסך שלי

אני חושבת עליך כל יום

האצבע שלי מרפרפת

רוצה לשלוח

אבל הבטחתי לך שלא תשמע ממני יותר.

אני רוצה את החיבוק שהבטחת לי.

אני רוצה שתשתגע מזה שאני לא שם יותר.

אני רוצה שתנשק אותי

כל כך חזק

כמו שאתה יודע שאני אוהבת

ובעיקר?

אני רוצה לבכות.

אנחנו יכולים לבכות ביחד.

אתה תבכה על ששברתי לך את הלב

אני אבכה על כך שגם שלי נשבר.

פשוט נבכה יחד.

ואז נשכב במיטה ביחד

פנים מול פנים

מחובקים

ונישן.

 

אתה כבר יודע עליי הכל.

אתה יודע דברים שאתה לא אמור לדעת.

אין לי מושג מאיפה הידע הזה

אבל יש לך את השיטות שלך

ואני מכבדת את זה.

אתה מסוגל לשחק לי בראש.

אתה יודע שאני חלשה מולך

אבל אתה אף פעם לא תנצל את זה.

אני מעריכה את זה

אבל לעזאזל

עם הערכה לא הולכים למכולת.

 

כבר שינית את דעתך?

כבר הבנת שבלעדיי הלב שלך לא יהיה שלם לעולם?

כבר הבנת שאתה צריך אותי

כי אני פשוט חלק ממך?

על מי אני עובדת?

הבנת את זה מזמן.

אף פעם לא הסתרת את זה.

אתה פשוט מפחד שנהיה אחד.

והאמת שגם אני.

כבר הבנת שאתה לא עוד סתם אחד בחיי?

אני מצטערת שגרמתי לך להרגיש שיש לך תחליף.

אני מצטערת שאף פעם לא השתקתי אותך כשאמרת

"מה אכפת לך ממני?

כמוני יש לך עוד אלף

כולם רודפים אחרייך"

זה השלב שבו הייתי צריכה לצרוח עליך

במקום לתת לך לחפור לעצמך בור

שעכשיו אתה לא רוצה לצאת ממנו.

 

שוב הגיע יום שישי

ומחר תהיה שבת.

גם מחר תבכה שאני לא לצידך?

גם מחר תחלום עליי ועליך מגשימים את עצמנו?

הופכים להיות אחד?

או שתמשיך להתפשר

עליה

רק כי היא מוכנה להיות במקום השני

בידיעה שהלב שלך

הלב הכל כך יפה שלך

נמצא אצלי בידיים

ולצערך הוא תפוס.

תפוס חזק.

 

 

אני פשוט מתגעגעת.