|
|
|
מכל הדברים המטומטמים שעשיתי
(בשהותי בכלוב הכוונה
בחוץ יש אינספור)
לדעתי התמונה החדשה מקבלת מקום של כבוד
לא?
אבל אתם עדיין אוהבים אותי :)
או ששונאים אותי.
זה לא באמת משנה הרבה.
אגב
מי שלא יודע מי זה
שלא יפנה אליי בכלל
כי היצור הזה
הוא המודל שלי לחיקוי.
עוד מישהו מאוהב בו?
כל פעם אותו סיפור.
לצאת מהסטודיו
אחרי שיעור גמישות רצחני
קריעה של הרגליים
(מורות רוסיות וזה)
ואז להתחיל לרדת במדרגות
כאילו הכל רגיל
ואחרי שתי מדרגות הגוף נזכר
אה כן
כואב לי
ואז צרחה של מוות.
ואז לרדת במדרגות שלוש קומות בסבל.
סתם נו
אני סתם מגזימה
אני באמת נהנית.
לא הייתי סולחת לעצמי
אם הייתי מפסידה את השיעור של היום
וכמעט הפסדתי.
היו לי עיכובים בעבודה
ראיתי שאני אגיע
אבל גבולי
אולי באיחור של דקה
ורק אם אני ממש אמהר.
זו לא סיבה לוותר.
לקחתי את עצמי ורצתי
האוטובוס הקדים
אז לקחתי רכבת
מיהרתי בטירוף
אלוהים יודע איך
הגעתי בהקדמה של שתי דקות
ונכנסתי לשיעור שאני כל כך אוהבת :)
אני לעולם לא אוותר על חלום הגמישות.
בסוף יהיה לי שפגט
עבדתי על גשר מושלם יותר משנה
וזה השתלם
כי היום
יש לי גשר יפייפה.
אם הייתי יפה מספיק
הייתי מפרסמת תמונות ומתלהבת מעצמי :)
אבל זה לא העיקר.
העיקר זה המצב.
אני יודעת שאני משתפרת.
אני יודעת שבסוף אני אעשה את זה
בסוף אני אהיה כמו המורה הרוסיה
שיושבת בשפגט מושלם
וקוראת לזה
"תנוחת מנוחה"
אין כמו גמישות למזוכיסטים :)
לפעמים אנחנו מדברים
ואני מרגישה כאילו כלום לא השתנה.
כאילו אנחנו מי שתמיד היינו.
כאילו אני לא שונאת אותו.
ואז...
ואז אני נזכרת
שכשהייתה לו האפשרות לבחור בי
הוא בחר בה
תוך שימוש באינספור תירוצים
למה הוא לא יכול לבחור בי.
ואז עולה בי בחילה
ואז אני או מקיאה
או שותה סודה
לרוב אני בוחרת בסודה
אבל לפעמים אני מקיאה רק מהמחשבה על זה.
כשאמרתי לו
"אתה מגעיל אותי"
אני חושבת שהוא עצמו לא הבין כמה.
הוא לא מוצא חן בעיניי בכלל.
הוא לא משהו שאי פעם רציתי
יותר מדי מינוסים
ועדיין
מה שהוא היה בשבילי
בתקופות הקשות ביותר עבורי
זה מה שגרם לי לרצות אותו.
והיום?
אין לי בו שום עניין
אז תסבירו לי אתם
למה הוא עדיין מעורר בי בחילה?
חכמת ההמונים זה הכלי המועדף עליי.
בהמשך לפרסום הקודם
(לכו לקרוא כי זה פרייסלס)
עכשיו קיבלתי ממנו הודעה.
"עכשיו את יכולה להגיב"
ואני באמת שואלת
למה שארצה להגיב?
לא התייחסת אליי בכבוד
אפילו לא פעם אחת
למרות שניסיתי להיות מנומסת
תמיד ניסיתי לדבר יפה
ניסיתי להסביר שאפשר לדבר בנחמדות תמיד.
כמה חוסר מודעות יש לאדם?
כל מי שפונה אליי יודע
שגם אם אין בינינו התאמה
מכל מיני סיבות
אם הפנייה מכובדת
יתקבל מענה מכובד.
היום בבוקר קיבלתי הודעה משולט אחר
בן יותר מ60
כזה שבפירוש נמצא לי בגבולות בגלל הגיל
שאמר בסוף ההודעה
"אם את רוצה סשן טוב
תרימי טלפון לדאדי"
וכתב את המספר שלו.
אפילו הוא קיבל מענה.
אמנם מענה משפיל ומזלזל בדיוק כמו הפניה שלו
(שולט שלא מכבד גבולות לא אמור לקרוא לעצמו שולט)
אבל עניתי לו.
ולשולט הצעצוע ששולח לי הודעות כאלו
ועכשיו מרשה לי להגיב
למה לי?
תן לי סיבה אחת הגיונית להגיב לך
ולא כי הסכמת
(למרות שמלכתחילה התעלמתי ממך מרצוני ולא כי ציווית עליי)
האמת שזה מצחיק אותי בטירוף
כי תכלס
הוא נואש לתשומת ליבי
ועכשיו כשהוא לא מקבל אותה
הוא מתפוצץ.
מתקפת קרינג' 2.0
שולטי צעצוע
הדבר האהוב עליי.
איך אמרה כאן אחרת אתמול?
אנשים שהם העונש של עצמם.
אחד שמת ליחס שלי
מנסה לכופף אותי
לעשות ממני נשלטת
והכל דרך הודעות כמובן
כי האדם הזה יודע שבמציאות אין לו כוח עליי.
"את נשלטת ואני אדון!"
הוא כותב שוב ושוב בכעס.
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
אז זהו
שלא.
אני כותבת כאן
כי אין מצב שאני עונה להודעות המביכות שלו.
דבר ראשון
שליטה לא דורשים ולוקחים.
שליטה מקבלים.
אני לא אתן לאדם כזה
שחושב שכל המהות של בדס"מ הוא לנבוח עליי בהודעות
את הזכות לשלוט בי.
שנית
כל מי שקרא את הפרופיל שלי יודע.
אני לא נשלטת
למה אתה מנסה בכלל?
אתה יוצר בעיקר אנטיגוניזם.
אתם יודעים מה הכי מצחיק?
כתבתי לו
שכל זמן שיש סימני קריאה בהודעות שלו
(יעני כשהוא עאלק צועק עליי)
אני לא אענה לו.
הוא שלח רצף של הודעות שכוללות סימני קריאה
ובחלק מהמלל כתב
"סוף סוף את כלבה ממושמעת! אל תעני! אני לא מסכים לך!"
זה דיי פתטי לא?
אני היחידה שמרגישה את זה?
ולאותו אדם
שחושב שככה הוא ישיג ממני תשומת לב
אני יודעת שאתה קורא את מה שאני כותבת.
הרי
התחלת לקרוא לי שמנה
במטרה להשפיל אותי
למרות שאף פעם לא אמרתי לך שאני שמנה
ולא שלחתי לך תמונות שלי.
יחס דורש יחס.
בשביל שאתחיל לענות להודעות שלך
ואחשוב על לשתף איתך פעולה
תתחיל להיות בנאדם.
הייתי חייבת לפרוק את הקרינג' חחחחחחח
מה אוכלים היום?
אין לי מושג.
אחרי לימודים בבוקר
אני בדרך למשרד
(אגיע בערך ב14:00)
אני רוצה לאכול
אבל לא יודעת מה :(
פה יש קונפליקט
של גוף ונפש
מלאך ושטן
כשכל אחד רוצה משהו אחר.
חצי ממני רוצה לרחם על עצמו באוכל היום.
לאכול משהו טעים
אולי אפילו להזמין השם ישמור
בלי להסתכל על הערכים
בלי לחשוב על העתיד.
אבל אתם זוכרים מה אמרתי על החלטות נכונות?
על זה שאסור לקבל אותן כשאני רעבה?
להזמין אוכל מושחת
זו בוודאות לא ההחלטה הנכונה.
ופה נכנס החצי השני
שרוצה לשמר את קו התזונה של אתמול.
אתמול אכלתי מעט מאוד
וקמתי בבוקר קלילה ונעימה
ירדתי במשקל מסוף השבוע
יותר מקילו שלם
(זה לא מעט בעבורי)
אפילו בהיקף ירדתי ס''מ אחד
(תוך ארבעה ימים זה לא רע)
והנפש רוצה לשמר את השינוי הזה.
יש לי גם אימון קשוח היום
אסור לי לבוא מרוקנת מאנרגיה
אני חייבת להכניס משהו מזין לפה
(מי שיעשה מזה משחק מילים גס ייחסם)
בקיצור
מה אוכלים לצהריים?
אני רעבה.
די נו
מיליון אנשים קוראים אותי
אף אחד לא מכיר אותי מספיק טוב?
יאללה כלוביסטים
ניסיון אחרון
לפני חשיפת התשובה הנכונה
תחשבו טוב
מה השורה האהובה עליי בשיר?
ממתינה לתשובות מכל מי שחושב שהוא יכול ;)
אתם מאמינים במזל?
כי אני כן.
איך אני יודעת שהוא קיים?
אני חווה אותו.
ממש היום חוויתי אותו.
היה לי יום מדהים.
כיף ומושלם.
הודעה אחת הרסה לי את כל מצב הרוח.
ומשם זה רק הידרדר.
אחרי העבודה הלכתי ללימודים
החזקתי את הדמעות ואני מודה שלא התרכזתי כמו שצריך
היה לי קשה להכיל הכל.
ודווקא היום
המרצה סיים את החומר לפני סוף השיעור
שחרר אותנו מוקדם
ובמזל
הספקתי ללכת לאימון
והנה
היום שנהרס תיקן את עצמו.
היו ביצועים נהדרים באימון
כל כך טובים שאם היה מנוי
כנראה שלא הייתי מתאפקת והייתי מפרסמת.
אז מזל שאין אה
לא כולם צריכים להיחשף לזוועות לפני השינה :)
בכל מקרה
אם הגעתם עד לכאן
כנראה שאתם קוראים אותי באופן תדיר
אז בואו נשחק משחק היכרות.
תקשיבו לשיר הבא:
קלאסיקה.
אפילו שמתי גרסה עם ליריקס למתקשים.
מי שחושב שהוא מכיר אותי
בבקשה
מה השורה האהובה עליי בשיר הזה?
ממתינה לתשובות :)
מה יש לך לקנא בי?
אני לא מבינה אותך
נו באמת ילדה
תתאפסי על עצמך.
בגלל שאני מצחיקה?
אני יודעת שאני מצחיקה.
אני לא מתביישת לצחוק על הנושאים הכי שמורים
כולל על עצמי
אין אצלי פרות קדושות
אם היית קצת פחות פוליטיקלי קורקט
אולי גם ממך כולם היו צוחקים.
בגלל שאני חריפה?
אני יודעת שאני חריפה.
אני עונה
אני מתווכחת
אני לא שותקת
ואני משלמת על זה מחיר כבד מנשוא.
איבדתי אנשים בגלל שהעזתי לומר דברים שלא נעים.
אם גם את היית קצת מעזה
אולי גם עלייך היו אומרים שאת חריפה.
בגלל שאני יפה?
אבל אני לא יפה.
זה לא באמת משנה כמה אני ארד במשקל
ילדה שמנה תמיד תישאר ילדה שמנה.
כל הקעקועים שלי יפים
נותנים לי ביטחון עצמי
והם חלק ממני
בשונה מהבוטוקס שלך
או האיפור שגורם לך להיראות כמו ברבי.
אם היית משקיעה בדברים קבועים
ולא בשטויות מזדמנות
אולי גם לך היו אומרים שאת יפה.
בגלל שאני ספורטאית?
אני יודעת שאני ספורטאית.
וגם על זה אני עובדת קשה.
מוותרת על חיי חברה כדי ללכת לאימון
מפסידה שעות שינה כדי לעבוד על השפגט
איך את מעזה לפתוח עליי עיניים
כשאני דוחפת חלבונים כדי לפתח שריר
ואת שותה חמש כוסות וודקה שלוש פעמים בשבוע עם המאנצ' שלך?
ואחרי זה את מתפלאת שאת משמינה.
אם היית קצת מתעסקת במחשבות על העתיד
במקום לחיות את הרגע
אולי גם את היית קצת ספורטאית.
בגלל שאני חכמה?
אני יודעת שאני חכמה.
אני עובדת קשה על המוח שלי.
זה השריר הכי חשוב.
אני קוראת ספרים
אני מתעניינת במחקרים
אני מקבלת את העובדה שאני לא יודעת הכל.
אם היית קצת יותר צנועה ופתוחה לשינויים
אולי גם לך היו אומרים שאת חכמה.
ואחרי כל זה
את עדיין לא מבינה למה הגבר שלך פוזל עליי?
את לא מסוגלת לתפוס אותו בביצים
אז מה הפלא שהוא מרשה לעצמו?
את יכולה להאשים אותי
אבל האשמים העיקריים כאן
הם הוא ואת
ומה משותף לשניכם?
שניכם לא מעריכים אותך.
אתם יודעים מי אתם
ושניכם מגעילים אותי.
ואני יודעת שאתה כועס עליי
אתה לא מנסה להסתיר את זה בכלל
אני יודעת שאהבת אותי
ושעשיתי אותך עיוור
ועל זה אני באמת מצטערת.
אבל מה שאתה לא מבין
זה שהכל בינינו היה הדדי.
גם אני חלשה מולך
אתה לא יודע כמה.
אני יודעת שהיה לך איתי משהו מיוחד
ואני יודעת שלעולם לא תסלח לי
על זה ששברתי לך את הלב.
אבל אתה יודע מה?
אני מעריכה אותך.
אף פעם לא שיקרת לי.
תמיד אמרת לי את האמת.
אף פעם לא אמרת לי שאתה אוהב אותה
גם כשרציתי שתגיד את זה
גם כשדחפתי לך את המילים לגרון
גם כשאמרתי לך
"אני רק שמחה שאתה מאושר"
גם אז
תמיד עמדת על שלך
תמיד אמרת בפה מלא
"היא מאושרת.
אני לא מאושר"
ותמיד כששאלתי
מה ייתן לך אושר
תמיד ענית בלי לחשוב פעמיים
"את".
אבל אני לא יכולה להיות הגורם שלך לאושר.
גם אתה יודע את זה
אז המשכת איתה
עד שלבסוף
כשזה עמד במבחן התוצאה
כשהיא שאלה אותך
מה אתה באמת מרגיש כלפיה
גם לה אמרת את האמת
וסיימתם שם
כשהיא שבורת לב
ואתה קר.
אני יודעת שזו אשמתי.
אם לא היית מרגיש אליי כלום
אילו באמת לא רצית אותי
היית יכול לתת לה את הלב שלך.
"שברת לי את הלב"
אמרת לי שוב ושוב
"הייתי מאוהב בך"
גם את זה לא הסתרת
ועכשיו?
"עכשיו אני רק רוצה לזיין אותך כל כך חזק
להכאיב לך כמו שהכאבת לי"
אבל כבר הכאבת לי.
דמיינתי שתהיה משהו אחד
והתגלית בתור משהו אחר.
זה לא דבר רע
זה פשוט לא משהו שאני יכולה לקבל בחיים שלי.
אני לא באמת חושבת שאתה יכול לזיין אותי
לפחות לא כמו שאתה טוען שאתה יכול.
אתה לא תוכל לנתק את הרגש.
אתה יכול להכחיש
אבל שנינו יודעים
הרגשות שלך לא נעלמו
אתה פשוט יודע
שכשאתה מי שאתה
ואני מי שאני
אני לעולם לא אקבל אותך
ולכן
אתה מדחיק הכל.
אני לא קונה את ההצגה הזו.
