BunnyHardcore

את שפויה?

אני זוכרת שהלכתי על דשא מאוד ירוק

ולומרות שהיה קר השמש חיממה לי את הלחיים

אני זוכרת מבנים, שבילים, עצים

אני לא זוכרת פרצופים

אני לא זוכרת איך הרגשתי

אני זוכרת רק שזה לא הרגיש אמיתי

אני זוכרת שהייתה לי מוזיקה באוזניות

שיר חדש, להקה שאהבתי

אני זוכרת שהסתכלתי על משפחה של ברווזים שוחים בנהר, אחד אחרי השני, נשארים קרוב

אני זוכרת שהייתה בחורה שישבה וקראה ספר

אני זוכרת שאני לא זוכרת מי אני

אני זוכרת שאמא הלכה לצידי, וכעסה

היא לא ידעה הבת שלה איבדה 

את הרצון

או המטובציה

את ההשראה

את האהבה

את הכבוד העצמי שלה

את הערך העצמי שלה

את עצמה

בשביל עוד אדם שהיא הניחה שישאר לנצח.

הלב שלי ביד אחת

בקבוק וויסקי בשניה

אני מרגישה שאני הולכת במעגלים.

אני כל כמה זמן חוזרת לאתר הזה כדי לפרוק, על אותה תחושה של בדידות ומחסור שתמיד מצליחה להשיג אותי לא משנה כמה מהר אני בורחת.

אני מרגישה מחסור כלכך עז בחום הזה, באינטימיות, בשבריריות וברגישות,

אני מרגישה מחסור במגע, בהבנה, בהכלה,

אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת את זה מגורם חיצוני כזה או אחר כמו ילדה אבודה.

ואני כן, אבל אי אפשר ככה.

אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות הקורבן גם הפעם, 

אני לא יכולה להרשות ליציבות שלי להיות תלויה בזה.

אבל אני לא מסוגלת להתעלם.

אני לא מסוגלת להמשיך להתנהג כאילו כלום כשאני כלכך רוצה מעבר.

אני רוצה מעבר לסטוץ, 

אני רוצה מעבר למערכת יחסים,

אני רוצה כלכך הרבה וכלום בו זמנית.

כי אני לא ארשה לעצמי לקבל את זה,

כי אני לא אהיה תלויה רגשית באף גבר שוב לעולם,

כי אני חזקה מדי לתת לזה להקריס אותי

כי אני כועסת על עצמי

כי אני לא מסוגלת למלא את המקום שכלכך הרבה אנשים השאירו בו תהום.

מריר לי בפה ולצערי זה לא השפיך הפעם

אני רוצה הביתה

אבל הבית שלי הוא לא הבית שלי

It’s called: freefall 

rainbow kitten surprise 

בדרך כלל אני צמאה

אני מתאפקת, ואז עוד קצת

עד שאני רואה את הים

גלים ועוד גלים

אני מתקרבת, טועמת

לגימה לגימה

אני כבר לא צמאה,

אני טובעת.

מה יחמם אותי בחורף, אם לא מין?

ואז נזכרתי שלחייך עוזר