חוג של קריאה

יש בי חיבה לתאריכים, במיוחד לתאריכים בעלי משמעות, 

יום הולדת, הראשון לינואר, יום ההולדת של ביתי, וראש השנה.

כמידי שנה, אני עורך

לי רשימה, מנסה לדייק לעצמי, ולעשות לשבון נפש אמיתי וכנה, ובכל פעם מחדש, אני מתאכזב, אני מתחיל לכמה ימים ולאחר מכן השגרה פשוט שואבת אותי, ההרגלים פשוט חוזרים וכל הרשימה נשארת

מאובקת לשנה הבאה.

כילד גדלתי חרדי, ואני זוכר שלפני כיפור, הולכים למקור מים ועושים תשליך, והתפילה כה יפה, והאקט, פשוט הגיוני לי, איני באמת צריך את יום כיפור להשליך שלי, אך למדתי - שלמה לא? למה לא לנצל את

ראש השנה ואת

חודש אלול לחשבון נפש אמיתי , להשליך עם כוונה.

אשתף

בדבר אחד שברצוני להשליך מעליי לשנה החדשה, 

אני רוצה ומייחל להשליך את חוסר אהבה שלי כלפני עצמי, את הביקורת, את הרצון כמעט יום ביומו - פשוט לסיים, ברצוני להשליך את

הקושי שלי בקיום, כן כן, בקיום עצמו, בקימה, בנפש שלי עם האנשים שתמיד אני מרגיש לא מחובר, אני תמיד מחפש את

המבט, העיינים שמדברות, ואת

הלב שכמהה- כמהה לדיוק ולכנות טוטאלית

והנה אני שוב שם

מתלבש, מוריד בגדים, מחדיר, נחדר, רטוב, זקור, יניקה, סחיטה, פליטה

לקחתי את הפלאג והזנב הקטן לטיול בחוץ

דרכינו הצטלבו,

ומהרגע הראשון הייתה התאמה, התאמה בקול, התאמה ברצונות בחשקים בגבולות שאנו רוצים לפרוץ

ולטשטש,

חשבתי שהנה , הגיע הרגע.

התמסרתי, נפתחתי, פתחתי הכל, את חורי הנשמה ואת חורי הגוף.

אך

פתאום,

זה נעלם כלא היה, הקסם התפוגג, הפערים ניגלו, המילים נהפכו למקבץ מבולגן של אותיות.

אמשיך במסע, אמשיך לדייק , ליפול, להתאכזב , ולקום שוב לשביל חדש

האם הנך כאן? 

האם אני יכול להיות האדון והכלב יחדיו?

( ארז ביטון)

משהו בזנב הזה

מדהו בבראשתיות הזאת

משהו חייתי

מלבד הפן הפיזי שהפלאג מספק וממלא ומשתיק

ישבתי, 

באמת

שישבתי, על החשבוניות, על הצעות מחיר, על היומן..

אך אז

זה התחיל, 

הרטט הזעיר הזה, שאני כה מכיר.

זה הכל מתחיל מהאגן, אני מתחיל לנוע על הכיסא, מתחיל להרגיש את

החור מתנפח, ואת

האיבר , מזדקר

נכנעתי

 הוצאתי את

שקית

ההפתעות, את

הצעצועים, התלבושות, והנה 

התחלתי סשן עצמי , לעצמי, וזה נעים

מלבד הסרט המדהים של רמה בורשטין ( ממליץ בחום) והפסקול המרטיט שם,

יש בי חלל

החלל ישנו ברגע זה.

אין לי הסבר או דיוק מתי אני חש בו יותר ומתי אני חש בו פחות.

אך

ברגע זה,

הוא הינו, והוא נוכח.

החלל המנטלי, 

החלל החברי

החלל העצמי שלי, אני

החלל הפיזי, שברגע זה אני מרגיש בו יותר מתמיד,

החלל שדורש מילוי, 

החלל שדורש התמלאות

אני כלי? אני צינור? 

חשקה נפשי להיות

גם וגם

ברגע זה 

ממש.