לפני שנה. 2 במאי 2023 בשעה 20:01
( ישראל אלירז)
חוג של קריאה
בין קודש לחולבין ניגון חסידי לגרביוני רשת
בין שורשים לעלעלים
בין שולט לנשלט
בין זכר לנקבה
בין האות השחורה להאות הלבנה שנוצרת בעקבותיה.
בין הכמיהה לאהבה כנה ונכונה לבין הכמיהה לאהבה כנה ונכונה.
לפני שנה. 29 באפריל 2023 בשעה 9:18
אני רואה פרסומים, אני שומע סיפורים, אני מדמיין ומפנטז
אך
לעולם לא הייתי במסיבת בדסמ,
ערכתי לא מעט מפגשים בביתי, הלכתי למפגשים בבתי אחרים, אך
לעולם לא חוויתי מסיבה המונית רק לשם הבדסמ,
לעולם לא הייתי בסין, בפדום ( או בכל הפקה כזאת או אחרת)
משהו שם מושך אותי עד מאוד, ישנה גם רתיעה, ישנו גם חשש להוציא את עצמי מהארון לעיניי ההמון.
אך הסקרנות
והפנטזיה
והדמיון
חיים בתוכי
המלצות? ביקורות?
Dare me
לפני שנה. 28 באפריל 2023 בשעה 15:39
לומד לנשום את הלבד
לומד להיות לבד, להכיל אותו, אפילו לחבק אותו.
את השקט שלי עם עצמי, את הנשימות, מתי בפעם האחרונה פשוט הקשבתי לשקט שלי? לא של אחרים, לא שקט שכפו עליי, שקט שפשוט נוכח.
מתנגן לי ניגון חסידי ( כה אכסוף של קרליין)
ואני,
אני פשוט נוכ
שותל לי צמח חדש בבית
לפני שנה. 24 באפריל 2023 בשעה 21:34
ישראל אלירז
לפני שנה. 24 באפריל 2023 בשעה 17:59
ערבי זיכרון בחיי נועדו לפורענות,
איני רוצה תזכורת על הריחות, על המראות, על הנעורים שנגזלו, איני רוצה לשמוע ולצפות במתים,
מתתי ב-2006
הרחתי את ריח הריקבון, סגרתי את עיניהם לתמיד.
בעברי
הייתי בורח למדבר ביום זה, צורח ובוכה, שואל בעיקר למה? למה כל זה היה טוב? האם משהו השתנה?בי? בכם? בהם?
כיום,
ניקיתי את
ביתי, שתלתי את
צמחיי, מזגתי לי כוס ערק ופשוט נהנה משיר של מיילס דיוויס
לפני שנה. 21 באפריל 2023 בשעה 17:21
זהו יום שישי טוב
הלב מלא, אני בהודיה
חדש לי המקום הזה, אך הוא מרגיש לי נכון.
כמה יש לנו להודות על מה שיש לנו, ויש לנו לא מעט.
כמה קלישאתי ונדוש לשמוע את המשפט ״ להסתכל על החצי כוס המלאה״, מחשבה יוצרת מציאות, כמו שביהדות פשוט לענות- הכל לטובה
אך אני מעוניין כעת
להיות נדוש ו קלישאתי,
זה מאזן אותי, כן , אני חושב על עצמי, אני
וזה טוב
כי זה נכון!
איזו זכות יש לנו, לחיים, לנשום, הבריאות, החברים, המשפחה, היצירתיות, הייצריות, החשקים, הפנטזיות, הבהייה, השמש , האוכל במיטה ועוד ועוד ועוד
כך
אני מרדים את ילדתי מגיל אפס- לשכב במיטה שנייה ופשוט להודות
וכך אני אתחיל להרדים את
עצמי, אותי.
לפני שנה. 20 באפריל 2023 בשעה 20:03
מחקתי, חזרתי, מחקתי , חזרתי
איני באמת יכול להתעלם ממני עצמי, מהחשקים החדשים והמרטיטים שמצאתי,
איני באמת יכול להתעלם מהסקרנות, מהמשחק, מהתמסרות,
וכמה זמן עבר מאז שבאמת התמסרתי, באמת חשקתי ורציתי עוד ועוד ועוד.
לבד לי
לפני שנה. 10 באפריל 2023 בשעה 18:53
לעיתים אני עורך לעצמי סשן, כמו אתמול והיום.
כעת אני לקראת סופו, אני יכול לעבור 24 שעות
ללא גמירה, הגמירה אצלי מתרחשת
רק בסיומו של הסשן, היא אינה חסרה לי, אני שעות עם הפלאג הגדול בתוך החור, אני שעות מתלבש, משתנה, מכווץ ומרפה,
הסיום אצלי בדרכ קורה כאשר אני מניח על הרצפה את
הדילדו (מ סטרפאון- ) ועליו אני יוצא לרכיבה
ואלו הרגעים שהאיבר כה קשה כה מתוח וכה נפוח
ולא
רק האיבר
החור הקטן התרחב ככ, והגירויים, והחצאיות והזנבות והצבטנים ו קולרים יחזרו עד לפעם הבאה
בתקווה אין סופית- למציאת בת זוג, שאינה מסתכלת
על שולט נשלט, שמבינה שהכל פלואידי, והמשחק הוא גדול יותר, שאפשר להיות נשיים והכי גבריים
שאפשר לחדור ולמלא עד אין סוף
ואפשר להיחדר, לשבת על 4 להוציא את
כל האגן החוצה, ללמוד לנענע, לשחק עם החור בעזרת המחשבה ולדעת לקבל ולתת אמון
לפני שנה. 10 באפריל 2023 בשעה 7:04
אחרי סשן צילומים בבוקר
ועדיין כל
הגוף
רוטט
מחפש דרך
להשקיט את
הרטט ☺️
לפני שנה. 15 בינואר 2023 בשעה 8:51
איני זוכר את תחושת המילוי
איני זוכר את תחושת הממלא.
איני זוכר את תחושת המתמלא.
הלב והגוף אינם זוכרים.
ישראל אלירז