חוג של קריאה

והנה עוד לילה ללא שינה,

מסביר לעצמי ובעיקר משכנע את

עצמי שאני עובד, מסדר, את הבית, את

החשבוניות, את

החיים.

אך בתוך תוכי הנפש רוטטת,

רוטטת מכאבים של בדידות, רוטטת מעייפות החומר, רוטטת מחוסר אהבה,

ביום יום אני איש נוגע, איש עם עיניים יפות וטובות, אוהבים אותי- כולם

מפלרטטים עם שמחת החיים שבי- ואני, אני נותן ומחזיר, נוגע ביד מחוספסת מאדמה בלקוחה בת ה-58, מניח יד על כתף של לקוח בן 42 , מחייך למזכירה בת ה-24 חיוך מלא בבוץ וזיעה ( הרי אני גנן ואגרונום- מותר לי)

ובערב, בבית, בחושך 

לאחר כל הפלירטוטים והנגיעות

אני לבד שוב

והנפש והגוף רוטטים ללא שליטה

לאהבה