לפעמים בא לי לצאת מכאן, לסיים את זה,
פשוט לקחת הפסקה, אפשר לקחת הפסקה מהחיים?
לתת ללב שלי לנוח, הוא וודאי עייף לפעום ולעבוד ללא הפסקה כבר 37 שנים ברציפות.
והמוח- אויי לו, איך הוא יכול לשאת את כל המחשבות, החרדות, החשקים והפחדים, התמונות הצבעים הריחות..
וודאי כבד לו כבר 38 שנים לחוש ולשאת
זאת, מגיע לו חופש!
הבדידות הסמויה, זאת שאינה מוחצנת וגלויה, זאת שמכרסמת ברגעים לא צפויים ומזכירה לי ברעש גדול
כמה אנו בודדים בעולם זה
עבר זמן רב מידי מהפעם האחרונה שבאמת הרגשתי, שהלב והמוח הלכו יד ביד וצעקו בקול גדול-זאת היא! השאר! תתמסר!
דרושה:
פוקהנטס עם עיניים טובות, עם מבט שארגיש -בטוח
שרוצה לחדור ולחקור להזיז ולשנות, לקטוף, וללטף, להתמסר, ו להיחדר, לשיר ולבכות, לרקוד ולשחק
בדמיוני אני מפנטז אותך, שזופה, נעימה, עם סוסים ועצים, עם זנבות בטוסיק ועם ניגונים חסידיים ברקע
