חוג של קריאה

שטוף מעליי הכל.

נקה אותי.

קרצף אותי.

חשוף אותי, קלף מעלי את שכבות ההגנה שייצרתי לעצמי במשך זמן רב מידי, 

איני זוכר מי אני, אני, ללא כל המגננות, העטיפות, המילים, ללא כל הימים והלילות שבהן אני מכהה כל חוש ורגש כלפי עצמי, אני.

בוא גשם בוא, 

ברצוני להיות רק כדור קרח בזמן שאתה יורד וממיס אותי, בוא ושנה את מצב צבירתי, 

הפוך אותי לטיפות קטנות הפוך אותי לנוזל שמשקה נבט קטן רק עליי פסיגיו פרצו את האדמה.

אולי, 

אולי יום אחד נבט זה יגדל ויהפוך לעץ בריא וחסון 

אולי

אולי יום אחד עץ זה יאהב את עצמו.