יש בי חיבה לתאריכים, במיוחד לתאריכים בעלי משמעות,
יום הולדת, הראשון לינואר, יום ההולדת של ביתי, וראש השנה.
כמידי שנה, אני עורך
לי רשימה, מנסה לדייק לעצמי, ולעשות לשבון נפש אמיתי וכנה, ובכל פעם מחדש, אני מתאכזב, אני מתחיל לכמה ימים ולאחר מכן השגרה פשוט שואבת אותי, ההרגלים פשוט חוזרים וכל הרשימה נשארת
מאובקת לשנה הבאה.
כילד גדלתי חרדי, ואני זוכר שלפני כיפור, הולכים למקור מים ועושים תשליך, והתפילה כה יפה, והאקט, פשוט הגיוני לי, איני באמת צריך את יום כיפור להשליך שלי, אך למדתי - שלמה לא? למה לא לנצל את
ראש השנה ואת
חודש אלול לחשבון נפש אמיתי , להשליך עם כוונה.
אשתף
בדבר אחד שברצוני להשליך מעליי לשנה החדשה,
אני רוצה ומייחל להשליך את חוסר אהבה שלי כלפני עצמי, את הביקורת, את הרצון כמעט יום ביומו - פשוט לסיים, ברצוני להשליך את
הקושי שלי בקיום, כן כן, בקיום עצמו, בקימה, בנפש שלי עם האנשים שתמיד אני מרגיש לא מחובר, אני תמיד מחפש את
המבט, העיינים שמדברות, ואת
הלב שכמהה- כמהה לדיוק ולכנות טוטאלית