שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רגעים קטנים של נשלטוּת

לפני שנתיים. 14 באוגוסט 2022 בשעה 16:19

תמיד כשאני נכנס אני חושב עליך.

המחשבה הראשונה היא המילה האחרונה

שכתבת לי.

אני סוגר 

את הדלת והמחשבה השניה נכנסת. 

העיניים שלך יוקדות בי בבוז.

אני פושט את החולצה.

עוד מבט שלך עולה בי. כזה שמביט בי כרכוש.

אני משפיל מבטי ומוריד את מכנסי.

״עבד״ קולך מהדהד בין אוזני

הזין שלי כבר עומד

אני מדלג פנימה עירום.

תופס חזק את הזין שלי ומביט למעלה אל המקום בו אמורה להיות דמותך -

״רד למטה״ אומר לי הקול שלך שבתוכי

אני יורד על ברכי

פותח את המים ונותן להם להרטיב אותי

הזרם חם ומנחם.

הזין שלי כבר כל כך מגורה כשכף רגליך הדמיונית מונחת על כתפי 

מכניעה אותי לכריעה שפופה

אני מסובב את הראש כדי לטעום את הרגל

מים חמים נכנסים לפי

אצבעות רגליך כבר נטועות עמוק בגרוני ובחזיוני

את נאנחת בקול המתוק שהמצאתי לך

ובין כל האדים אני מצליח סוף סוף לראות את גופך המלכותי 

מיוזע ונהנה

אני גומר במשך 

עשר 

שניות

שלמות

הראש 

שלי 

מעורפל

אני מביט 

על הזרע שלי 

מסתחרר 

ונשטף אל חור הביוב.

מתרומם כדי לסיים להתקלח

 וחוטף את הברז בראש.

לפני שנתיים. 10 באוגוסט 2022 בשעה 13:12

לפני שנתיים. 10 באוגוסט 2022 בשעה 10:05


זה היה סתם ערב באמצע שבוע.

ישבנו ארבעתנו סביב השולחן הריבועי. 

כולנו עם חצי גולדסטאר. היא עם יין אדום.

השיחה קולחת ובקול רם עקב כך שהשיר הבינוני שברקע הייתה מאוד חזק.

שלושתם ניהלו דיון סוער סביב מה המוזיקה האיכותית ביותר: רוק, פופ או ג׳אז.

היא תמיד חירמנה אותי.

מהרגע שהייתי רואה אותה מגיעה כבר היה עומד לי.

בעודה צועקת שבריטני ספירס היא פורצת דרך, העיניים שלי נעוצות ברגלה החלקה, הנתונה בנעל אדומה עם עקב גבוה וחד. 

הזין שלי כלכך זקוף שאני מתקשה לשבת ליד השולחן.

היא מדברת על  ״toxic" וכמה שהוא יצירת מופת, העיניים שלי מטיילות אל הקרסול העדין שלה ועל צמיד הזהב הדק המונח עליו. 

בזמן שהתודעה שלי נודדת לאורך ירכיה, שוקייה ונעליה המחודדות, לא שמתי לב שהויכוח נדם. שני האחרים קמו לעשן ונשארתי איתה לבד. 

״נגב קצת את הריר״ תופסת אותי על חם בחיוך.

מרים את עיני מהר.

״זה בסדר״ אומרת ״אני מכירה את ההשפעה שלי על גברים״

אני מניח את ידי על ירכה. היא לוגמת מהכוס שלה.

היא לובשת חצאית קצרצרה. יש לה כרס קטנטנה וחזה קטן, תיספורת קארה מוקפדת, אף קטן ושיניים יפיפיות.

נראה שהיא נהנית מהמגע שלי.

״יש לך קונדום?״ היא שואלת פתאום

החסרתי פעימה.

״כן?״

החסרתי עוד אחת.

״אהה.. נראה לי שכן, יש לי פה בתיק״

״אז קדימה״ היא מסיעה את הכסא שלה לאחור ומתחילה להתקדם לכיוון השירותים.

אלה לא שירותים של מועדון או משהו כזה.

מדובר בשירותים קטנים עם שני תאים צפופים. לפחות הם נקיים בדרך כלל.

אני צועד אחריה.

היא פותחת לי את הדלת של התא.

״כנס״.

אני מציית.

תוך כדי זה שאני נכנס היד שלה כבר בתוך מכנסיי בודקת את הזין שלי.

היא ניראת מרוצה.

תופסת לי את הביצים ולוחצת. אני משחרר אנחת כאב.

היא מרימה את החצאית שלה למעלה. ומורידה את החוטיני השחור שלה למטה. הוא נח על עקביה האדומים.

מסתובבת כשישבנה המוצק אלי ומפסקת רגליה. רוחב התא כרוחב הפיסוק.

היא מכופפת את גבה ומניחה את ידיה על הקיר שמולה.

״עכשיו זיין אותי.״

ראשי מתרוקן מהדם שלו.

שולף את הזין שלי ונוגע באחוריה. מחפש בעדינות את הכוס שלה.

הכל רטוב. 

אני נע באיטיות, תוך שלוש תנועות קדימה ואחורה אני כבר מחליק לתוכה.

אנחה משתחררת מפיה.

״זיין אותי חזק״. אומרת. ״ממש חזק״

״כן המפקדת״ אני אומר ברישול.

מזיין אותה חזק. אוחז בישבנה ומזיין אותה ממש חזק. הכי חזק שאני יכול.

האורגזמה שלי מתקרבת אלי כמו רכבת דוהרת.

״שלא תעז לגמור״ אומרת תוך כדי שהיא נאנחת בקול.

העיניים שלי מתהפכות. אני לא מפסיק. היא כבר צורחת.

הרכבת שלי כבר ממש כאן…

הגוף שלה מתחיל להתקשות. אני יודע שהאצבעות כף רגלה מתקפלות בתוך נעליה.

פתאום מכה חזקה וחדה.

כאב חד פועם בראשי 

מישהו פתח את הדלת 

נפלתי על הרצפה 

הרכבת הגיעה..

לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 8:04

 

״בא לך לשבת לי על הפנים?״

 

שקט.

שנינו מזיעים וחרמנים. מאוד.

הכל חם 

ורטוב 

ומתוח 

ורועד

וזקור

ואז שאלתי את השאלה הזו.


החדר פתאום עצר.


קול המזגן ברקע.

הוא מטפטף… שכחתי לנקות לו את הפילטרים..

חשבתי שהיא בעניין… אוף…

העיניים שלה משוטטות..

אמבולנס רחוק נשמע

היא אוספת את רגליה אליה

אני נבוך

לא התכוונתי להביך

מגרד לי בכתף. זה היתוש הזה שמלווה אותנו כל הזיון…

עכשיו החליט למצוץ לי את הדם

היא אוספת את שערה

הפטמות שלה נרגעות

מחר אני צריך לזכור לשלוח את המייל לפקולטה

״תראה״ היא אומרת

שכחתי גם לסיים העבודה לגיורא

למה אני תמיד דוחה הכל..

״אני לא עשיתי את זה, אבל אני יכולה לנסות״ לוחשת

מסתכל עליה 

״אוקי״ אני אומר ״בוא נעשה את זה לאט״ מנסה לחזור לעניין

אני נשכב על הגב

היא מתיישבת לי על הבטן

הזין שלי מתעורר

לאט מניעה את עצמה עד שהכוס שלה על החזה העליון שלי.

עוד קצת והוא יחתום את הפה שלי.

היא מתיישבת לי על הפנים.


האמת, היה מעפן. 

לא הכל מצליח פעם ראשונה.

לפני שנתיים. 5 באוגוסט 2022 בשעה 8:54

למה כשהיא מרצה

וכולם יושבים

אתה חייב לעמוד

לפני שנתיים. 3 באוגוסט 2022 בשעה 16:01

היא אישה מלאה.

אולי הכי מושכת שראיתי בחיי.

משהו במבט שלה תופס אותך,

מעביר לך צמרמורת בגב התכווצויות בבטן.

אין סיכוי להרגיש נינוח לידה. תמיד דרוך.

החניתי את המכונית ליד ביתה. היא כתבה לי להיכנס מהדלת האחורית שבחצר.

פתחתי בעדינות את הדלת. היא עומדת עם גבה אלי, עם פניה אל השיש של המטבח, מוזגת לעצמה כוס יין אדום.

היא לובשת טרנינג בצבע לבן. קווים דקים על אחוריה מסגירים תחתוני חוטיני שממסגרים את ישבנה הגדול.

לגופה גופיה לבנה. צמודה.

היא מסתובבת אלי, אוחזת בכוס.

״ברוך הבא״ החזה העצום שלה דוחק את גבולות הבד.

״שלום״ אני לוחש ומתקרב אליה.

״למה אתה כזה מוזר?״ שואלת ומחייכת אלי.

שערה אסוף ברישול.

מתקרבת אלי בצעדים בטוחים.

״אני חרמנית עליך״.

״עלי?״ אני שואל ומתחרט…

״כן״ היא לוגמת מהיין ״כבר שבועיים״

פרנץ׳ עדין מעטר את ציפורני כפות רגליה המטופחות. 

איבר מינה חושף את צורתו מבעד לטרנינג הלבן.

אני מסוחרר. מנסה להסדיר את נשימתי.

״נחמד לשמוע״ מגייס את שארית הפוקוס שלי ״אפשר להבין אותך״ מסיים בטיזינג קל את המשפט.

״בוא״ פוקדת.

היא מובילה אותי לחדר השינה. אני מהופנט לישבנה העגול, הגדול. 

החוטיני שלה משבש לי את תחושת המרחב.

מגיעים למיטתה. היא חולצת כפכפיה, עולה ונשענת על הקיר. כוס היין בידה.

״אז ספר לי, למה רק עכשיו החלטת לבוא ?״

״אני״ עונה בגמגום ״ אני, לוקח לי זמן…את יודעת איך זה, ביישן״

מסמנת לי לשבת לידה. אני מתיישב, מנסה להסתיר איכשהו את זיקפתי הלוחצת את מכנסי.

״ביישן?״ אומרת כשעיניה על הבליטה במכנסי ״זה לא נראה ככה״

היא פותחת במיומנות את הרוכסן ותופסת לי את הזין.

היא מושכת אותי באמצעותו למרכז המיטה, עוטפת אותי בין ירכיה העבות.

חונקת אותי עם רגליה. חונקת אותו עם ידה.

״אתה תעשה לי נעים״. אומרת בהחלטיות. ״חיכיתי מספיק״

היא מורידה את מכנסיה. חושפת רגלים גדולות חלקות. החוטיני שלה מבצבץ בין משמניה.

״רד לי״.

אני מציית. עושה את דרכי לעבר החוטיני. 

הגוף שלי בוער.

מזיז אותו בעדינות ודוחף את אפי לתוך הכפלים הלחים. 

היא נושמת. לשוני מגששת אחר הדגדגן שלה. עוברת לאט לאט על הטופוגרפיה הפנימית של הכוס שלה.

פוקח את אוזני ומנסה להרגיש ולהבין היכן הנקודה הנכונה.

היא מתחילה להאנח. 

אני מרים את עיני ורואה את שיפולי ביטנה ואת חזה הענקי חשוף. עולה ויורד. פטמותיו זקורות.

״ככה טוב?״ אני שואל 

״שקט״ עונה לי ומחזיקה את ראשי עם ידה. דוחפת אותי פנימה. הלשון שלי נעה במהירות. כל הפנים שלי בתוכה. 

הכוס שלה, רטוב מאוד , מכסה את אפי ושפתיי, הירכיים שלה לוכדות את לחיי ואוזני. 

היא נעה ומתפתלת. נאנחת ומתנשפת.

אחיזתה בראשי מתהדקת. לרגעים אני חושב שראשי יתפצלח כאבטיח בין רגליה.

היא מתחילה לצעוק. חזק. כל המיטה זזה. בטוח שומעים אותה בכל השכונה.

כל ראשי בנוזליה. הלחץ על ראשי גובר, עיניי מאבדות ראיה.

כל הגוף שלי רועד, לשוני לא מפסיקה לרגע.

רוצה להרים את הראש לנשום אך היא אחיזתה לא מאפשרת.

היא צורחת בעונג.

אני מאבד את ההכרה.

לפני שנתיים. 2 באוגוסט 2022 בשעה 6:14

לילה. עומדים בתחנה המאולתרת. כולם כאן רוצים לסוע לתל אביב. 

חסרים לנו עוד שני אנשים והמונית מלאה. 

הזוג המבוגר עומד בצד ממלמל אחד לשניה. 

קבוצת סטודנטיות מעשנות בצד, מדברות בקול רם על שטויות של לימודים.

״יאללה לעלות״ קורא הנהג כששני אנשים נוספים סוף סוף הגיעו ״נוסעים״.

עליתי והתיישבתי ליד חייל עייף. המונית הזו צפופה.

מתחילים לסוע, מתפתלת הדרך עד  היציאה לכביש החוף. הוא מכבה את האור וחושך עוטף את כולנו.

הסטודנטיות יושבות מאחורי. ממשיכות לדבר ביניהן. מצחקקות.

כמה קיץ יש בהן.

המחשבות שלי נודדות לכל העבודה שעוד נותרה לי לעשות כשאגיע. חרדה עולה בי. 

אני מתחיל לנסות לסדר את המשימות לפי סדר חשיבות.

לפתע אני מרגיש מגע קל של עור בזרועי.

אני מביט לשמאלי ואני רואה ברווח שבין הכיסאות, ביני לבין האדון החייל שכבר מזמן נרדם, מונחת כף רגל שזופה. מטופחת.

הסטודנטיות האלה, מתפרשות על כל המרחב. מרגישות בנוח…

אני מביט בחטף לאחור, רואה אותה. יפיפיה, פנים חדות. כאילו ישנה.

מחדירה את רגלה עמוק יותר לתוך מרחב הישיבה שבין לבין צה״ל.

המונית שקטה.

אני נמתח בכיסאי. לא יכול כבר להרגע כשהרגל המפוארת הזו מונחת כך לידי - נוגעת לא נוגעת.

אני נוגע בה כאילו באקראי.

זה מרגיש לי שאסור. אבל הרגל מאשרת.

המגע שלי הופך לליטוף. כמה היא נעימה.

היא נאנחת קלות שם, בספסל האחורי.

עובר על כל אצבעותיה. מעסה אותן.

היא מותחת את כף רגלה בהנאה.

מתנשמת.

כולם סביב ישנים. 

חוקר את כל כף רגלה החלקה. מטפס לעבר הברך. 

היא מעבירה דרך השער הצר שבין הכיסאות גם את רגלה שניה. כמו מבקשת איזון.

אני מציית.

מריח אותן.

היא לא מתנגדת. רק נושמת.

מנשק אותן קלות. 

אנחה נפלטת מפיה.


אורותיה של תל אביב פורצים לאט אל חלל המונית. מעירים לאט לאט את נוסעיה.

היא אוספת חזרה את רגליה אליה ומתיישרת בכיסא.

שוב מתחילה השיחה הקולחת במושב האחורי. צה״ל עדיין ישן.

מגיעים לתחנה המרכזית. הזין שלי עומד וקשה לי לרדת.

המונית מתרוקנת ואנו נפלטים אל החניה המסריחה.

עיני מחפשות אותה ולא מוצאות.

מגע קל על כתפי. אני מסתובב.

״תודה״ היא אומרת. ״אני ארצה להשתמש בך שוב״.

צחקה והלכה.

לפני שנתיים. 1 באוגוסט 2022 בשעה 14:04

המחשבה הראשונה היתה

ללקק את אצבעות רגליך.

אחת אחת.

לעצום את עיני.

לנשק את הקרסול שלך.

להיות בגובה הרצפה ולהרים אליך את עיני.

שתכאיבי לי.

את כל כך יפה.

כל כך יודעת מה נכון. לך. ולי.

בא לי להתמסר לשוק

ולהתחנן לירך.

העור שלך קר. 

הפנים שלי לוהטות.

הלוואי ויגיע יום שלא אצטרך רק לכתוב מחשבות.

לפני שנתיים. 1 באוגוסט 2022 בשעה 7:45

לפני שנתיים. 31 ביולי 2022 בשעה 7:25

יושבת מולי

עומד לי 

לא יכול לקום 

כדי לרדת

בתחנה