Doni`s World

כשניכנס הביתה אתחיל מללטף לך את העורף...
רפרוף, לא תפיסה.
מספיק להזכיר לך מה את אוהבת
מספיק שזה יהיה רחוק מהעוצמה

כשארגיש שאת מתחילה להרגיש את התחושה,
להרגיש את הרגש שבי,
לשמוע את הנשימות שלך,
לאט לאט מתעצמות,
כשהעיניים יעצמו,
זיכרונות של תחושות עבר יעלו,
גופך יזכר שהיה לו טוב,
הדריכות תרד.

לאט לאט את תתמסרי לי
לידיים
לליטוף,
לפיתה לעיתים,
שחרור,
חזק יותר,
חושך,
העיניים יחפשו,
ירגישו אותי מתקרב,
מנשק, נושך קלות איפה שמרגיש כל כך טוב ונכון.
כשארגיש שאת בידיים שלי מסורה,
כנועה,
אתפוס את השיער שלך ואראה איך גופך נכנע אלי, אל הקרבה, אל הבטחון
אגרור אותך למיטה...
את שלי עכשיו, כנועה, רכה, נעימה ללטף, לתפוס, לאהוב.

אין דבר יותר טוב למח הפרגמטי האנילטי שלי מפליי-דייט
אני אוהב ספונטניות כשאני מוכן אליה, זה נשמע לכם סותר? 

עוד יותר אני אוהב, הכנה מראש, זמן,
המקום שלי להתחיל את ההבנה שלך,
ההבנה שבסשן אני אקח אותך לקצה
לקצה שאני מכיר בך
קצה שאבחן בו עד עד כמה את יכולה לעבור אותו.

את חזקה, אני יודע.

אני מוריד אותך, בשביל לראות אותך מתעצמת.
ככל שאת סופגת יותר ומכילה יותר את מקבלת ממני יותר, יותר תשבחות, יותר חיזוקים .

המקום הנמוך המקטין, המשפיל שהיית, קשורה, תחת כאב, מוחפצת, במקום חשוך,
כשאני שולט בתחושות שלך בחושים שלך .

לדעת שאת יודעת שאת במקום בטוח ואוהב ושומר ודואג
כשאת יודעת שמאזן הכוחות יוחזר, אנחנו נהיה שוב בזרועות הדדים ושווים ואוהבים.

הטריקית, מקניטה לאורך כל הזמן, מעלה לי את הריגוש,
מחדדת לי את המחשבה בודקת את הגבולות שלך בתוך הגבולות, 
שומרת על כבוד הדדי שמשאיר את המשחק שלפני המשחק, מהנה.

כשאין תאריך ידוע קדימה
הפרגמטיות תעבור להשהייה
יש לי זמן לייצר עוד תוכניות מגרה
לקבוע מה היעד הבא הנכון ביותר
אני יודע, שאת לא יודעת מה הדבר הבא
ושזה משאיר אותך גם,

ערנית

דרוכה

פיל אפריקאי, עם טוויסט.

הבארטית שבך כשיוצאת החוצה

היא הכי משעשעת וכיפית 

מוקד חדש להתמקדות בו 

לכל פעולה יש תגובה שוות ערך

למצוא הנאה מהשובבות שלך ולמצוא הנאה מ"החינוך" שלך.

אין כאן יעד, נטו משחק

אבל זה גם יעד שהוא כיפי להתמקד בו, אפילו שאין לו end game

הסריטות מיום שני רק התחילו להגליד ואת שביקשת שלא להסרט שוב כי זה כואב... אז ביקשת, אני מכיר אותך מספיק לדעת שכשלא מתאים, את יודעת לתקשר את זה וכשאת בראטית... זה נשמע ככה. 

את המאבק שלך על הכח אני כבר מכיר, הוא משעשע, הוא כיפי, הוא שומר על ערנות, בקלות את לא מתמסרת וזה אני מעריך.

כ"כ מעריך שעם כל ציפורן שטיפחתי במיוחד רק בשביל חלקי העור החשופים שלך, נהניתי אפילו יותר, כ"כ עמוק, כל סימן, כל חריץ, כל גלד שעברתי דרכו ונפתח חזרה. ואת ספגת את הכאב בהנאה, נשמת אותו, קיללת אותו החנקת אותו ורעדת איתו.

העונש היה 68 מכות, שיחקתי המון מסביבך עם המספר הזה, נתתי לחברים מסביבנו בפליי לשחק בהנאה סאדיסטית עם זה שהם לא בטוחים שיצליחו לספור כמו שצריך וכנראה יספרו כל פעם כפול.

ושמעתי אותך נאבקת למשמע, צוחקת באירוניה, כאילו מגחכת על הבור שחפרת לעצמך.

את ה68 מכות המרתי ל10 חבטות מהPaddle ועם כל חבטה את קיבלת הוראה להגיד "אני צריכה ללמוד ענווה"

עמדת מדהים במשחק, התמודדת עם הסצינה שלי בגבורה. 

ואחכ עוד מכות ועוד כאב וקצת בירכיים והרבה שיער חפון, אוךךך כמה שאני אוהב את השיער שלך, כשאת לרגלי מתמסרת להנאת הכאב. 

כ"כ כיף לי לשחק איתך, כ"כ הרבה אני לומד ממך 

את מדהימה, תודה! 

לעבור על הציוד

אם משהו תקול

לחזק קשרים

לבדוק שברים.

החיטוי, לפני אחרי,

לבדוק שאין שאריות חומר אורגני

אחריות לפני הכל.

להכין את הציוד,

לא להביא את הכל

יש עוד מעניקי כאב בארסנל

להביא את מה שיתאים היום לסצנה

מה הטקס שלכם?

הציפורנים שאת אוהבת לשנוא התחילו לחפור לך מתחת לעור.
כמה שאני אוהב לראות אותך נאבקת בתחושה הזו
כמה אושר את נותנת לי להרגיש עם המאבק הזה.

זה היה אות בשביל שנינו שאפשר להתחיל לשחק,
זו כאב קל לאישור ממך שאפשר
אני רוצה אישור כי אנחנו חברים,
אין היררכיה.
עד שמתחילים.
וכשמתחילים, את שלי,
את נותנת לי כח להרגיש את זה.

הציפורניים שלי התחילו לחפור לתוכך יותר עמוק
אני מתחיל להרגיש את העור שלך מתחמם למגע.
את על הבירכיים, המוזיקה חזקה
היא בטוב לי, טכנו כזה או אחר.

כיסוי העיניים, השחור, הרך מהבד.
הרכות שלו נגמרה בליטוף,
הידוק הקשר שלו
הגוף שלך נרעד.

הסצינה רצה לי בראש.
מה כל אביזר יעשה,
איך הוא ישפיע?

מקל עץ אל בין השיניים,
שישאיר לך את הפה מעט פתוח,
המאבק עם הרצון לירוק אותו
לבלוע את הרוק שמצטבר לך,
ברכה מקוללת שהוא.

על הברכיים, על הרצפה מולי,
ידיים, כפות כלפי מעלה מוכנות לקבל.

גלגל מחטים רץ על עורך,
מידי פעם חודר, הגוף שלך נרעד.
הידיים קצת מוותרות,
מחזיר לך אותן למקום, אזהרה ראשונה.

הציפורניים חזרו לגב ולעורף ולזרועותייך, יותר עמוק, יותר חזק, את מתמודדת,
הידיים שלך ירדו.
הסרגל, הקצר, המרושע, סימנתי את המקום,
המכה השנייה נחתה, הידיים חזרו למקומם.

יופי.

המשכתי לשחק בך, בשיער, בעורף, עם הגלגל ובלי.
הסרגל מתנופף על חלקים אחרים שלך.
כבר זמן ארוך את על הברכיים, סופגת, מקבלת, מכילה, קיבלת ליטוף ממני והוא הרעיד אותך, גרמת לי לעונג, גרמת לי להנות מהכאב שלך ומהיכולת שלך, הגיע הזמן לפינוק.

השיער הארוך שלך הוא אביזר נוסף,
ככלי בידיי הוא כיוון אותך אל הקרוס.

את כבר מוכנה בפוזיציה, ישבן החוצה מוכן לקבל, אוךךך כמה שאני אוהב לראות אותך ככה,
כמה שאת עושה לי טוב כשאת יודעת להיות החזקה שאת, העצמה שאת עבורי.

חימום עם מחבט, הקצב עולה, העוצמה עולה,
הריקוד הקטן שלך מתחיל,
האישי שלך, זה שעוזר לך להכיל ולקבל יותר.

הסרגל והפלוגר עם זנבות של כאב ועוד כלי סוד
שלא אספר עליו מלבד לך.

הם שרקו כשהם עפו אלייך,
את קיבלת אותם בהכלה ובעוצמה,
גרמת לי להתגאות בך יותר ויותר
עם כל הנפה.
עם כל נחיתה.

את במקום שלך,
הגוף רפוי ומתוח,
עומד וזחוח,
את שם אבל לא.

הזמן ליותר.
דרך השיער, לתוך העורף, היד שלי לופתת אותך.
את כבר הבנת, חזרה לברכיים, חזרה לרצפה.
סידרתי לך את הידיים ככה שיוכלו להיות תושבת.
עכשיו את פמוט, את תחזיקי את הנר,
הנר שיאיר את החשיכה,
יכוון אותי לראות אותך כחזקה שאת.

הדלקתי את הנר והתיישבתי
לצפות בך.
להנות מהאור והחום שהארת עלי,
בכל החושך הזה.

צילמתי אותך בעיני רוחי,
על הברכיים זקופה וגאה,
מחזיקה את הידיים גבוה מעל גובה הראש
זמן ארוך היית שם
ארוך מאוד
לא זזה מילימטר
קשוחה שאת, כמה שחיזקת לי
את הבחירה שלי
להעביר אותך שם,
בזה,
הפמוט.

האור כבה
אנחנו מחובקים
את שואלת אותי אם אני בסדר
"תפסיקי לעשות לי אפטרקייר" אני מתלוצץ "זה תפקידי עכשיו" .
רציתי לחבק ולהכיל אותך,
להראות לך כמה טוב שעשית לי,
כמה חוזק את השלכת עלי חזרה,
חוזק וחוסן שעכשיו אני אחזיר לך חזרה,
בעטיפה ובחום גוף,
בחיבה והערכה.

דיברתי עם מישהי חדשה לי, ושאלתי לפני ככה, מה הגבולות שלך. 

ענתה לי שאין. 

שם נפרדו דרכנו.

אחת אחרת שהתחילה שיחה איתי,

דיברנו, שיחה זורמת, קולחת, חכמה, חדה מדויקת.

הדברים האלו (מעט מאוד) אדום.

השאר כתום צהוב.

ועוד כמה דברים ירוקים.

נתחיל ונראה...

שולטת מלמטה בעיני היא אחת שתשנה את המו"מ וה" חוזה" לכיוון אזור הנוחות שלה 

נשלטת שיודעת לבדוק את הקשר שלה עם השולט אחת לכמה זמן ולרענן ולבדוק את הגבולות המשתנים של עצמה, היא נשלטת שאפשר ליצר איתה קשר ארוך טווח. 

שולט חכם שאני מעריך פעם אמר לי שכל טמבל יכול להניף פלוגר וקיין,

אבל המעבר מאימפקט, אל המנטלי הוא העדות, התמסרות המלאה, העברת הכח האמיתית של כניעה למילה, למבט.

מה דעתכן.ם?

מי הנשלט.ת האולטימטיבי?

עם גבולות ברורים או בלי? 

הסשן נגמר,

אנחנו מחובקים. 

ראשך מכונס אל חזי 

ידי עוטפות אותך 

אותם הידיים שלפני העניקו לך כ"כ הרבה כאב. 

המילים יוצאות לי מהפה,

מילים של חיזוק וחיבה והערכה

כל מה שאני חושב על היכולת המטורפת שלך

להחזיק את כל שהחזקת.

מילים חיוביות אחרי מילים כ"כ קשוחות

שספגת בהצלחה רק לפני רגע.

אני מרגיש בגופך את הרעד הטוב הזה, 

הרעד של סוף משחק, החיוך הזה על פנייך,

דמעות של אושר זולגות בזמן שאת מתארת משהו חיובי שקרה,

אחרי שסיפרת לי על משהו שהרגיש לך פחות נכון. 

אנחנו על הרצפה, על השטיח ליד הספה 

מחובקים. 

את עטופה בתוכי, מכונסת בין ידי ורגלי וראשך בתוך החזה שלי 

אין הרבה מילים שנצליח להעביר,כמו שהחיבוק הזה יעביר. 

אין הבטחות ואישורים וחיזוקים שיועברו כאמת, כמו שהחיבוק הזה מקיים. 

אחרי, אנחנו קמים, תחושה חיובית של קרבה ביננו

ועכשיו צריך לרדת אל הקרקע ולחזור אל המציאות. 

החושך, העשן, הרעש

אין הרבה דברים שיכולים להשתוות לסשן פומבי ועוד במועדון

אין הרבה דברים שיכולים להשתוות לסשן שהעברתי לאחת שהכירה לי את האימפקט ואת הבסיס הפיזי של השליטה.

לבוא למקום בלי ציפיות למשחק, 

ואחרי כמה זמן לראות שהיא במוד של משחק

לא צפוי, לא מתוכנן, אבל כן מהכרות ארוכה של חודשים, יודע בדיוק מה הגבולות האדומים שלה... וכל השאר פתוח לסאדיזם שלי.

והיא לא אחת שמתמסרת, נבלה רצינית ששנייה אחת של חוסר ערנות והיא כבר עוקצת, 

מנסה לעורר את האגו, מנסה להוציא תגובות.

לפני רגע היא ואני שברנו יחד כלים על אחת מהממת שלא ראתה אותנו ממטר

שנינו מותשים עומדים ומסתכלים על משחקים אחרים, 

והיא צובטת, מקניטה,

אני מרים גבה, לופת לה את העורף ומסובב אל הכלוב

התחלנו בידים, ראיתי שבמקביל אלי היא הקניטה אחת מהממת לכשעצמה... ציפתה אולי לקבל יחס כפול. 

אין כמו ספנקינג טוב בשביל להכנס לקצב

והמעבר אל החדר\כלוב כבר נהיה צפוף

משכתי אותה אל הקרוס

האחת כבר ראתה שאני בזון ונתנה לי את הבמה

הוצאתי את הפלוגר עם הזנבות הקשים, היא תתמודד, את שלב הרכים של החימום כבר עברנו

הישבן שלה כבר חם

והתחלתי לעבוד, משהו בקצב ובעומס ובאזור פשוט הצית אצלי את כל קצוות העצבים

מישהו עובר, תנועה קטנה לא במקום והפלוגר פגע במקום כואב, והיא זזה

שנייה לעצור, לבדוק, לנשום, לראות שהיא איתי עדיין... 

וממשיכים

הפלגור כבר מוצה

עובר לכלי נוסף, סרגל מרושע שכבר טעם דם

ונותן והיא מקבלת ונושמת והיא כבר מרחפת לה במקום שהוא שלה

עוד מכה, הקצב עולה

עוד עוצמה, והיא מקבלת את זה כמו הילדה הטובה שהיא, חזקה, עוצמתית

ואחד חזק בשבילי, ככה לנשמה ולבדוק שהיא יכולה והיא מעצבת את העצמה,את עצמה את האנרגיה, מנתבת אותה לתוכה 

הספיק לי להערב, סשן ראשון איתה

הרעש והמועדון כבר גבו ממני מספיק אנרגיה להיום

מוריד את הכלי

תופס את השיער שלה

לא הספיק לי

דוחף את הציפרניים שלי עמוק לתוך העור בין השכמות

אוךךךך כמה שזה נפלא, להרגיש את הבשר, את הציפורניים חודרות, ולהזיז מעט למטה, לראות את הנתיבים של האדום נוצרים

ועוד משיכה, עם היד השנייה, להכנס, להרגיש את ההתנגדות כנגד עצם.

היא יכולה לספוג עוד, זה רק עורר אותה מחדש

היא בספייס, היא לא, אני לא יודע, עוצר שנייה לבדוק

היא מרחפת ומגבבת חצאי תשובות שהיא בסדר והכל ירוק

איפה הירך שלה, במקום שאני הכי אוהב ללעוס או למעוך או להצליף

תופס עם כל היד, עם המון אהבה ועצמה ופשוט מועך, מועך בשביל להוציא ממנה רעש, צליל

והנה זה בא.

האורות כבר מהבהבים לי, אני בזון מטורף

תחושה נפלאה של אנדורפינים ואדרנלין מסתובבת לי בגוף

מושך לה דרך העורף את השיער

בלי מאמץ היא מרפה את הגוף

נותנת לי שליטה בו

מסתובבת אלי דרך התנועה

מוריד מעט את היד, מסמן לה לרדת לברכים

וכמו הגיבורה שהיא, היא שם

יורד אליה ונותן לה את החיבוק דוב שלי

המחבק, המגן, האוהב והמחמם.

סיימנו אלופה שאת, תודה על המקום הזה שנתת לי, הבוטח והמהנה.

איזו סגירת מעגל :)

נזכר בסמל מחלקה שלי שהחדיר בנו אהבה לזמנים 

על כל איחור קיבלנו 19 שכיבות שמיכה או 19 סיבובים במגרש. 

"זמנים זה קודש 

הזמנים הם שלי 

אתם לא יכולים לקחת לי מהם כי הם לא שלכם, הם שלי." 

כשהסמל היה כבר נכנס לתמונה זה בשביל להזכיר לנו שיש לנו אחים גדולים, המפקדים, אבל כשאבא בא לחנך, נתחיל לרעוד, לפחד.

ועם כל הכאב והטיזוז, 

למי שהיה מספיק אומץ להרים את הראש להסתכל עליו, היה רואה את החיוך הקטן של ספק סאדיזם ספק אהבה מתרומם לו בזוית של הפה ומיד נעלם כשהוא היה משסה בנו את ההוראה הבאה.

רגעים נחקקים,

בין אם מזיכרון שמח ובין אם מכאב.

ולפעמים זה צף

19, 19,לא שמעתי, 19 הסמל, 19.

יומיים עבודה, שלשותיים חגים 

עבדים של היקום המודרני שתקוע בתוך חוקי תברואה בני 5000 שנה 

מחלקת כח האדם ומשאבי האנוש הוותיקה בהיסטוריה 

בלי שום אינטגרציה להיום 

השגרה הפכה לטירוף 

הטירוף הפך למציאות 

והנה רצים מהר לעוד כמה ימי חופש בורגני וקפיטליסטי לשרוף עוד כמה חלקים מהשפיות.

לפחות אם היו מסיבות פטיש מסביב לשעון... אהה רגע...