|
|
|
על אשמה ועל לנסות להציב את עצמי במקום אחר.
אני גאה בעצמי שאני עושה את זה
גאה!!!!!!!!!!
גם כשאנשחם אומרים לי שלא
הגיע הזמן לוקחת אחריות עליי אני בוחרת
למרות שלפעמים אני קטנטונה ממש
מגנה עליי מפני הפקרות
אני בוחרת את הגבול
אני אוהבת אותי מאוד גם כשזה מרגיש בגוף כואב ומפחיד וטעון מאוד אני בוחרת את זה לומר כי אני אתקדם
אני אסנן
אני אבין
אני אמצא
אני אמצא
אני שמחה ששיקפת לי את שיא הכיעור
של עצמי כשאני מרצה
ושהסיטואציה החולה הזו שכואב לי ואתה ממשיך לקשור ואני רק מחכה שזה יגמר
גברים שלא מבינים למה נשים מתלוננות על כך שיש להם מחזרים רבים לא מבינים את התחושה של לעמוד על הגבולות שלך ולהיות עייפה לחלוטין, גמורה מלהיאבק לשמור אותם
אני גם לסרוגין לא תמיד מבינה אבל עכשיו כשאני משתדלת באמת לשים לב לגבולות ולהגן אותם אני חווה את זה חזק
וכל גבר "סקרן ומסתורי" בתיבת ההודעות שזורק איזה משפט על עיניים ומבקש לעבור לפלטפורמה אחרת עושה לי בחילה
לפעמים אני מה זה ביצ'
לפעמים אני עומדת על דיוקים שחשובים לי לשמירת העצמי
לפעמים אני מגדרת גבולות עם דוקרן כי אני בוחרת להגן שיחדלו מלהכנס
שלוקים
כיבסתי ביד את כל הבגדים עם הדם, התקלחתי במים קרים, בחרתי חולצת טריקו ומכנסון דק, הלבוש הכי מינימלי בארון הבגדים שלי ולכן יחסית נוח
וידאתי שלמותק יש אוכל ומים טריים
ובהחלטה רצתי את היציאה החוצה מהבית החשוך את גרם המדרגות המצחין ואל החום האביך בחוץ
עליי לאסוף דברים שמישהי השאירה לי בשקית מחוץ לשער, אני צריכה לקנות טפלון ופינים והעזתי אפילו להיאזר בהמחשבה על המקרר הקהילתי שאולי אצליח להגיע אליו באוטובוסים ולבדוק אותו.
רצתי החוצה בשאיפה, עוברת דרך כל המסריח שיש עוד לטפל בו ורק קצת מנסה להתעלם ממנו
כדיי להצליח לעשות דברים אחרים, כי אני מותשת
ודיי הרבה חושבת לטפל בעניין
תוך כדיי השאיפה, אני חושבת על זה שאני צריכה עזרה ושאני יכולה להביא מישהו בתשלום שיסדר לי את זה, עכשיו שביטלו את אישור הקבלה שלי לקורס... זה מפנה לי קצת כסף.
כמובן שזה לא פותר את החרדה הכלכלית, את החרדה הזו תפתור באופן הנכון רק עבודה מסודרת.
בחוץ צילמתי תמונה של הקלנועית, שאוכל לפרסם אותה בפייסבוק בקבוצה למסירה הסתכלתי סביב ונשמתי
הזזתי אותה למקום רק טיפה פחות חשוף לגשם והתעסקתי עם הענפים של הצמח מטפס שאני דווקא אוהבת, סידרתי אותו שיאחז בשיח הצומח מהחריצים בריצוף שנמצא לי במרפסת וחשבתי לעצמי שכשאביא מישהו לטפל בשיח השני שחודר מהשכנים, אדאג להפריד ממנו בעדינות את המטפס, שיוכל להמשיך ברשת שהתחיל לטוות
מלמעלה נשמע קול רעם גדול
שבר ענק בשמיים עמוק ומהדהד
הרמתי מבט לשמיים, הם היו עם פאצ'ים גדולים של תכלת וגושי עננים בגוונים שונים של אפור ובהיר
חם והאוויר עומד
נשמע שהשבר ממש מעלינו
הזזתי את העציצים, מבין שהחשופיות הגיעו גם למה שתליתי ושזה נמצא במקום שלא מאפשר לגשם להשקות אותם אז הצמחים בטח ממש סובלים
שמתי אותם במקום חשוף והחלטתי בכובד לב לפזר קצת כופתיות רעל לשבלולים סביב הצמח הכי פגוע, לא נשארו לו עלים והוא נאבק איתן כבר תקופה.
ואז טיפות
ענק של גשם החלו ליפול עליי כאילו מישהו שופך מכוס, בחיים לא הרגשתי טיפות כאלה בירושלים
בעבר, גם אם היית רטוב בשיא הגשם שירושלים הייתה לזה תחושה שונה בתכלית, גם הטיפות הגדולות עדיין היו חדות מקור או ניטחות בפניך
עתה, כדורי מים גדולים נופלים עליי משמיים ובן רגע העולם סביב מלא רטוב וקול הלמות עמוקות בגג הפח
ואז מותק
היא מייללת לי בדחיפות, קוראת לי לבוא הביתה, קולה רם ודורש
ואני באה
אליה לחיבוק
להרגעה
הכל בסדר 💜
פליז סנד מי יור בסט פיקטורס אוף בלינצ'ס אנד ג'זוס
טנקס
לאסוף ולפרסם
חוזרת לבקש
להאמין
בי ובעצמי
בקיום וביכולת
להאמין שאפשרי
מחר אני הולכת לטקס
מקבלת מצווה על עצמי
אני בוחרת
לעגן את בחירותי
אינני
עלה נידף ברוח
יותר
רק קצת
אני אשפריץ לך לפנים
אתה תביא את המצופים
נשב כמו צפרדעים
נצחק ונעשה תרגילי רגליים ומנועים
בחזרה למשהו פחות מערער, שפחות פותח לזרים שיעלו לרגל ההודעות הפרטיות, להתחנן שאתן ואתן להם -הזדמנות- כאילו אני זו שאחראית לתת, על סך ההזדמוניות שלהם.
הזדמנות זה משהו שעל כל אחת לתת לעצמה.
טוב, זה כואב כי בדיוק כמו אהבה או אלימות הזדמנות זה משהו שעלינו לקבל כדיי להיות מסוגלות לתת
ולקבל תמיד יהיה לקבל ואם לוקחת אז זה בטל כי כשאני 'לוקחת' אני בעצם מחסירה.
לפעמים אני כותבת כל מיני דברים מהראש שלי
ואז אני עוצרת
אומרת על זה מלא שטויות
סליחה שיצאתי קריפ
וסוגרת את הסכר שוב.
