לפני 13 שנים. 29 בדצמבר 2010 בשעה 20:10
מאז שנתוודעתי לפרויד אריקסון והאחרים במהלך לימודיי ובהמשך אחרי שקראתי את כשניטשה בכה של ארווין יאלום (זה היה אופנתי פעם) מקנן בי רצון חבוי שכזה לשכב על ספה ולנדוד בנבכי נשמתי
בניין משרדים מהודר , תקרות גבוהות, יצירות אומנות נדירות , מכיר אי אלו רופאי צמרת שהיו שמחים לו היו להם האמצעים להקים כאן את הקליניקה שלהם
נוקש בדלת ונכנס
פוסע על השטיח הרך ,היא יושבת זקופה בתנוחת ספינקס מאובן על כורסה מלכותית גבה אלי, מחייך כשמתאר לעצמי את גופה העירום, ידיה אזוקות למסעדי הכורסה באזיקים קבועים (הכורסה נקנתה בחנות עתיקות בלונדון, פריט לאספנים בטח הייתה שייכת לאציל סוטה שנהג לקשור את נשותיו אולי אפילו למרקיז דה סאד בעצמו או מי מבני משפחתו) קרסוליה העדינים עם הקעקוע המגרה אזוקות לרגלי הכורסה ,יודע שאם אשלח מבט הלאה בקצה החדר ,על הרצפה סמוך לחלון הפנורמי עם הנוף המרשים של הים כפי שאפשר לראות רק מקומה 25. אראה את המפתח של האזיקים היכן שזרקה אותו, מדהים מה שלומדים שם בפקולטה לפסיכולוגיה...
פושט חולצה, חולץ נעליים מרגיש את עיניה נעוצות בגופי החטוב בשעה שפותח חגורה, פורם כפתור במכנס ומשתרע על ספת הטיפולים.
היא יורה את שאלותיה בטון סמכותי ואני עונה עוברים בין אסוציאציות שונות ,פנטזיות ,פסיכואנליזה
לאט לאט שומע את נשימותיה מתגברות כשהיא נעה, מזיזה את אגנה על גבי הויברטור שתקוע בתוכה מתנה ממני ליום הולדתה האחרון, ואוו המחשבה הזו גורמת לי לגעת בעצמי
זקפה
שאלה ,אנחה,תשובה נוגע מאוננים במקביל בתזמון מושלם
לפי הקולות היא תיכף תתפוצץ
עוד רגע אתרומם, אגש אליה, אעמוד מולה באיבר זקור ואגמור גם, בתוך פיה ,עמוק
ואז נתנשק
רגע מה קורה כאן? איך זה שמוצא עצמי אזוק לכורסה והיא בכלל שרועה על הספה?
ומי זה בתוכה?
כמה שאוהב פסיכולוגיה הפוכה
