ואני מתפנקת לי על הספה...
שירים ועוד
פעם הפסיכיאטר היה מבקש שאכתוב כל יום מה אני מרגישה ואדרג מאחת עד עשר, היום אין לי כסף לפסיכיאטר טוב כזה (הוא לקח 700 לשעה) אז הולכת פעם ב לפסיכיאטרית של הקופה רק כדי שלא תבין כלום אבל אני אוכל להגיד שאני מטופלת.אולי תקראו קצת ממני וזה יהיה במקומו?
(חייה של מאנית דיפרסיבית)
בינתיים מניסיוני המועט באתר האינטרקציות עוקצניות ושיפוטיות היו לי עם נשים, אחת שאמרה לי שזה ששלחתי לה תמונה שלי לבושה בטלגרם מראה שאני וונילית, עוד אחת שטענה שזה שהכי הרבה שעשיתי היה קשירות והצלפות זה משעמם... כאילו אנחנו פה בתחרות הסופגת הראשית ולא פשוט כל אחת עושה מה שכיף לה. מלבד זאת כמה שיפוטיות בפרטי על למה אני והאדון לא נחשפים (אני לא זכרתי שעובדת פה אצל מישהי) או למה הוא השתין עליי ובטח הוא מנצל אותי, בכלל הפטרונות הזאת נשית וגברית כאחד להחליט לי מי מנצל מי ולמה בלי שפניתי להתייעץ נראית לי ממש הזויה ולא במקום, אני ילדה גדולה, גם בעולם הוונילי מסתובבים נצלנים למכביר ואנחנו תמיד צריכות להיות עם יד על הדופק. בקיצור, מחפשת פה חברות מקלדת חמודות וקלילות, שבאו להרים ולהחכים ולתמוך, ממש כמו בחיים הרגילים, ובטח ובטח לא שיפוטיות, כל אחת ובחירותיה, וכל אחד תספוג את ההשלכות לכך בעצמה, מוזמנת לכתוב, כאן או בפרטי (רק תדעי, אני לא שולחת תמונות עירום😉)
אתה לא בשביל להתעסק כל היום בזין שלך, לא פה בשביל לשאול אותי מה אעשה לו עוד לפני שנפגשנו, לא פה בשביל לצפות שאקשור אותו, אצליף בו, אעשה לו מה שהמלכה הקודמת עשתה לך, מה שראית בפורנו, מה שרצית בכיתה א'
אתה פה כדי לעמוד בפינת החדר על ארבע ולהגיד-פה לשירותך המלכה.
1. החיים קצרים מאוד ויכולים להיות יפים מאוד המון עניין של בחירה ולרקוד בתוך הגשם לא לחכות שהסערה תחלוף.
2. אין אנשים טובים ורעים, יש אנשים בורים, שלא יודעים, שחיים מפצעים, אני ארחיק מחיי אבל לא אנקום.
3. אני לא מושלמת, אף אחד לא מושלם, אם יש דמות מושלם ממולי כנראה זה משחק שאולי משחק גם לעצמו.
4. נתינה זה הדבר הכי כיף בעולם.
5. לחייך זה הדבר הכי יפה בעולם.
6. לחבק זה הדבק שלנו כבני אנוש, להרגיע את הבדידות והפחד.
אני על הקורקינט, שבת בבוקר בשדרה, שמתי משקפי שמש, גופיית סבא בלי חזיה צמודה על החזה הגדול והפטמות וחצאית מתנפנפת עד הברך, אין לי תחתונים איזה מזל כי קיץ, אני נוסעת ומקווה שהחצאית תתנופף ותחשוף אותי בלית ברירה אבל האוויר עומד למרות שאני נוסעת על 40 קמ"ש, בא לי שכל הגברים שרואים אותי בדרך יאבדו שליטה, שלא יבינו איך אבל יראו את הישבן העסיסי שלי חשוף לגמרי, אין הרבה דברים שמוציאים את גברברי תל אביב משלוותם אבל מקווה שמשב רוח כזה יגרום להם להתכווץ לרגע במקום ואולי אפילו לזין שלהם להתחיל להתקשות.
הגב כואב, הכוס כואב, יושבת לקפה קר וסיגריה בחצר ומרגישה מרוקנת מבפנים, תכף אלך לחברים לאכול חמין של שבת בבוקר, הולכת קצת בכח כדי לנסות להרים את האבן הזאת שיושבת בפנים, מקווה שישתפר לפעמים זה רק מחמיר...
הייתי רוצה שהאדמה תניק אותי
כמו שמעולם לא ינקתי
שאתמלא בחלב חם
שאתנחם
על כל הרעב הגדול הזה
מאז הבטתי בעיניי העולם
והבנתי
אין עוד מלבדי.